גינה לי גינה לי גינה לי חביבה

לאורך כל חיי אבי הקפיד לטפח גינה, בחצר, בעציצים, ליד ביתו. בילדותי נהגתי לעבוד, לעיתים, אתו ואף זכיתי בפינה בחצר לגדל ירקות. אחד הדברים המהותיים שנשארו בתודעתי מאז הוא שעשבים שוטים גדלים בגינה לא מטופחת וככל שמותירים להם לגדול קשה יותר לסלקם בסוף כי קצב ההתפשטות שלהם מהיר ומדבק והם נוטים להכות שורשים עמוקים המקשים על עקירתם. טיפול בעשבים שוטים חייב להיות עקבי לאורך זמן ובכל פעם כשהם רק צצים ככה לא צריך לדאוג שהם ישתלטו על הגינה כולה

עשרות ומאות צעירי הגבעות, העשבים השוטים, הדוגלים ברצח, החוגגים על דם ילדים וחפים מפשע, הבועטים בחוסר כבוד לרשויות ובהתעלמות משלטון החוק ומזכויות האדם המעוניינים להקים מדינת הלכה, המעוניינים להבעיר את המזרח התיכון במלחמת גוג ומגוג גדלים ופושטים בגינה לא מטופחת. הם פושטים לא מהיום והם כבר היכו שורשים עמוקים חלקם כבר דור שני ואולי שלישי למשיחיות...

כאשר שלטון החוק נרמס ברגל גסה על ידי הרשות המבצעת ומבנים וישובים בלתי חוקיים, על גבי קרקע פרטית מוכשרים שוב ושוב תוך קריצה שזה החוק אבל ניתן לעבור עליו - הגינה הדמוקרטית קצת נהרסת וכמה עשבים שוטים זוקפים את הראש.

כאשר חברי כנסת משתלחים בבג"ץ הגינה הופכת לפחות מטופחת.

כאשר יוצא קמפיין אישי, מסית על ידי שרים בממשלה כנגד זכות הדיבור של "שוברים שתיקה" (עד כמה שהמסר שלהם מרגיז ובלתי מדויק) - עוד כמה עשבים שוטים מתפשטים בגינה.

כאשר חברי כנסת ושרים מונעים קיום החלטת בג"ץ להריסת מבנה (גם אם בית כנסת) שהוקם בניגוד לחוק על קרקע פרטית - עוד כמה עשבים שוטים צצים בשטח.

כאשר הצבא, המשטרה והשב"כ מתעלמים מעקירת מטעים ומשרפת מכוניות - הגינה נהרסת עוד קצת ועוד כמה עשבים שוטים נובטים בשטח.

כאשר ראש הממשלה מתעלם מהליכים דמוקרטיים - הגינה הופכת לפחות מטופחת ועוד כמה עשבים שוטים צצים בשטח. (וכן, גם כשהוא עומד על המרפסת ההיא ואינו מוחה כנגד הסתה פרועה העשבים השוטים מרימים את ראשם)

כאשר ראש הממשלה מסית כדי להבטיח את בחירתו - לצד פעולת הקמפיין גדלים עוד כמה עשבים שוטים ומכסים עוד חלקה טובה.

כאשר מנהיגי ציבור מתלוננים שהשב"כ מפעיל את אותם כלי חקירה כנגד טרור יהודי שהוא מפעיל כנגד טרור ערבי - העשבים השוטים פורצים אל פני השטח ולא מבינים מה רע בכך.

כאשר רבנים, המקבלים משכורת מן המדינה והמפעילים מכינות קדם צבאיות, מטיפים לעליונות חוקי התורה על פני הפיקוד הצהלי וכללי הדמוקרטיה - העשבים השוטים פורצים לכל עבר

אין בכוונתי להאשים את הנהגת המדינה בשותפות לרצח הנתעב בדומה או להתנהגות הנערים.

 אבל!!!! 
פרופסור דן אריאלי הוכיח שמה שמוביל להתנהגות שלילית היא הלגיטימציה הנתפסת להתנהגות זו ואם ממשלת ישראל ומנהיגי הימין ימשיכו לבעוט בערכי הדמוקרטיה ובכללי ההתנהלות הדמוקרטיים העשבים השוטים ילכו ויכסו על חלקה טובה ובסוף תעלם הגינה

חג החגים עולם וירטואלי ועולם מציאותי

בחודשים האחרונים הייתי שקוע בהשקת פרויקט "חג החגים בעולמות וירטואליים" שיתוף פעולה בין שלושה בתי ספר  בחיפה - בית ספר נופים, בית ספר דוד ילין ומרכז המצטיינים והמחוננים בבית הספר אלמותנבי בשיתוף עם פרויטק TEC של מכון מופ"ת ובית הגפן.

במהלך סוף השבוע האחרון השקנו את פרויקט במסגרת השקת "חג החגים" בחיפה. במהלך ההשקה ובשבת שלאחריה ישבו תלמידים משלושה בתי ספר עבדו ביחד ולמדו אחד מהשני כיצד יוצרים בתלת ממד כיצד משפרים את הפרויקטים וטכניקות שונות של עבודה. בעודי מתבשם מחוויות השיתוף ומהחברות הקולחת בין ילדים זרים המגיעים מתרבויות ודתות שונות אשר תחומי עניין משותפים, סקרנות ורצון להתקדם איחדו אותם כאילו היו חברים תקופה ארוכה, יצאתי להפסקה מהפעילות והסתובבתי ברחובות הוואדי בחיפה ובמתחמי חג החגים השונים. בעודי הולך ברחובות הכתה בי ההכרה. חיפה אחת מהערים המעורבות ביותר בישראל עם מרקם חיים משולב וסבוך בין יהודים וערבים מקיימת בימים אלו אירוע בו נוטלים חלק עשרות אלפי משתתפים יהודים, מוסלמים ונוצרים הצועדים אחד ליד השני בצפיפות ובדוחק אך ללא כל תחושת פחד וללא כל חשש וזאת בשעה שמדי יום מתרחשים אירועי פיגוע וטרור ברחבי הארץ.

חיפה הייתה גם העיר המעורבת היחידה אשר נשארה מחוץ למעגל האלימות בהתפרעויות הנרחבות באוקטובר 2000 בזכות מנהיגותו של עמרם מצנע שיצא אל המפגינים ודיבר במקום לאפשר לשוטרים לירות אש חיה אל תוך המפגינים וגרם למנהיגי הקהילה לפזר את ההפגנה בשקט יחסי

לכל מי שאינו מבין שלצד המאמץ הביטחוני והצורך להכניע את הטרור ולצד פעילות מדינית/ פוליטית ליצירת הסכמים - גם אם מקומיים -  יש הכרח לבנות מרקם חיים של כל האוכלוסיות השונות המרכיבות את הפסיפס הישראלי. שיש הכרח, דווקא בגל הטרור המתמשך הנוכחי להכריז על צעדים היוצרים שיתוף גורל ושיתוף אינטרסים. שיתוף אשר חייב להיות חלק מובנה בתוך מערכת החינוך בכל הגילאים דרך שיתוף פעולה אזרחי וכלה בשיתוף בעול השלטון, אינו מבין את מגבלות הכח בשינוי תפיסות עולם של בני האדם ואינו מבין את כוחו של חינוך ביצירת שפה משותפת ומטרה משותפת לאורך שנים ויותר מכל כנראה שאינו מכיר את מרקם החיים המיוחד בחיפה.

דווקא בימים אלו נדרשת הנהגה אמיצה אשר מאמצת את דברי הנשיא ומייצרת שיח אחר מול החברה הערבית שיח הנוצר תוך כדי השקעה בחינוך ובתעסוקה איכותית, שיח הנוצר תוך כדי בניית שירותים קהילתיים והסרת חסמים המבוססים על דעות קדומות ופחד מהאחר.

אין לי ספק שהתגובה הספונטנית של רבים מחברי תהיה אבל הם התחילו... קודם כל שיכירו בזכותנו על הארץ.... תראה את תגובתו של איימן אודה על השכנות להסתדרות הציונית... אבל לאורך כל שנותיי האמנתי שחינוך יוצר מציאות ולא מקבל אותה. שניתן וצריך לפעול בו זמנית במישורים רבים ולא רק דרך פריזמה אחת צרה...

חג החגים בחיפה מוכיח כי ניתן לבנות דברים גם אחרת בסבלנות, בסובלנות ולאורך זמן חג חגים שמח ושליו

גם שר הביטחון והרמטכ"ל טועים

היום שר הביטחון והרמטכ"ל טעו!

איך אני יודע שהם טעו? כי 25 שנה אני עוסק בחינוך ובפיקוד ומעולם לא פגשתי מסגרת כמו הפנימיה הצבאית. היום הרמטכ"ל ושר הביטחון טעו כאשר החליטו לסגור את המסגרת המיוחדת הזו.

זר לא יבין, גם אני לא הבנתי, לפני קצת פחות משלוש שנים כשבני אמר קצת בחיוך ובמבט מושפל שהוא רוצה ללכת לפנימייה הצבאית התבוננתי בו המום ונסתי להבין היכן טעיתי.  מאיפה שמעת על המסגרת הזו? מי עוזב בית בגיל 14? פנימייה זה לנוער במצוקה ולנערים שזקוקים לתמיכה אבל אתה??? באמת תעזוב את הספורט הכל כך אהוב ואת השכבה בצופים? אתה מתכוון ברצינות לעזוב את כיתת המצטיינים? והילד בחצי חיוך ובמבט קצת יותר בטוח אמר שכן, הוא בדק ולמד וזו הדרך וזה המסלול.

בשיחת הפתיחה של שלושת שבועות ההכנה בפנימייה אמר מפקד הפנימיה - לא משנה איך תגמר תקופת ההכנה - הילדים שלכם יצאו מפה כבר קצת אחרים ואנחנו עוד חייכנו קצת בספקנות כי ידענו את מי אנחנו מפקידים, אבל הם יצאו אחרים. אחרים אחרי תקופת ההכנה, אחרים בסוף שבוע השדאות, אחרים בתום אימון סוכות ואימון חנוכה ואימון פסח ואימון קיץ וערבי תרבות וימי ספורט פשוט אחרים בכל שלב יותר זקופים, יותר בטוחים, יותר שואלים שאלות ויותר מבינים

מחודש לחודש מתקופה לתקופה ראינו איך הילד מתמלא ביטחון ויוזמה, מבין את משמעות סלילת השבילים האישית ומפנים את המושג "בהשקט ובבטחה". ראינו ילד מצטיין שלמד להפיק 120  אחוזי תפוקה מעצמו בכל מצב בכל רגע ובכל יום. שקיבל כלים ויכולות למתוח את הפוטנציאל עד הקצה, שנוגס בחיים בכל דקה כי לכל רגע יש משמעות. שהפך לאדם חושב, ביקורתי ומיוחד המדבר ערכים וחברים וסביבה ללא בושה וללא חשש.

קשה מאוד, בכלים חינוכיים להבין מדוע המקום הזה כל כך מיוחד, כיצד שילוב של צבא עם נוער צעיר יכול לשמש מודל לחינוך בחברה דמוקרטית. אולי החיבור של היעוד עם דחיפת המאמץ הפיזי והשכלי לקצה, אולי החיבור בין ערכים ללא ציניות עם מסגרת חברתית צפופה ומחייבת, אולי ערכי הרעות של צה"ל הנוחתים על ליבם של נערים בגיל ההתבגרות, אולי לחיות ולנשום כל יום את מלחמת הקיום של המדינה לצד למידה משמעותי ואולי פשוט כל אלו יחד.

שר הביטחון טעה היום כי מסגרת חינוך כזו המאפשרת למצטיינים למצות את הפוטנציאל שלהם אין בנמצא כיום

שר הביטחון טעה היום כי מעטות המסגרות הבונות את האינטליגנציה הרגשית לצד בניית הפוטנציאל השכלי כפי שעושה הפנימיה

שר הביטחון טעה היום כי לא סוגרים מסורת ואיכות כל כך נדירה מבלי לבנות ראשית חלופה ראויה

שר הביטחון והרמטכ"ל טעו היום כי הסתכלו על האינטרס הצר של כאן ועכשיו ולא על מה שהמדינה באמת צריכה

תפילת השלווה והכח הישראלי

אלי,תן בי את השלווה - לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותםאת האומץ - לשנות את אשר ביכולתי
ואת התבונה - להבדיל ביניהם

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם

הפכנו לחברה המכורה לכח, מדברת על קדושת החיים אך מכורה לסם הפתרון הבטחוני ובהיותנו חברה המתמכרת לפתרון הכח עלינו לשנן מדי יום את תפילת השלווה על מנת שנזכור מתי חובה וצריך להפעיל כח ומתי יש לפעול בדרכים אחרות. כבכל התמכרות יש לנו צידוקים רבים לשימוש בכח אנחנו נלחמים על קיומו מאז ומעולם. כל ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל מורכבת ממאבקים מול העמים שהקיפו אותנו זו טיבעה של תרבות הרוצה להיות שונה מהסובב אותה ולהוביל שינוי חשיבתי ותפיסתי, כמובן שקיים הטיעון הבסיסי שהם התחילו והם מבינים רק כח וגם כמובן, תנו לצה"ל לנצח. ההתמכרות לשימוש בכח ותוספת של סגרים, חרמות גרושים וענישה של כל המשפחה, כבכל התמכרות נדרשת בכל פעם מנה גדולה יותר ומרוכזת יותר של הפעלת כח ובכל רגע גם עוברת המחשבה שאם הם היו מתנהגים אחרת אז כמובן שהינו נחמדים, סובלניים ומקבלים אותם ומשתפים את גורלנו בגורלם

ערביי השטחים וחלקים גדולים מערביי ישראל וכמובן חלקים גדולים מהעולם הערבי אינם חובבים אותנו והיו שמחים לראות אותנו נעלמים מהאזור וכן יש גם את העניין הזה שהם לא בני הלאום היהודי - אינן באפשרותי לשנות זאת

את האומץ לשנות - את אשר ביכולתי

לאורך שנים אנו יודעים ומכירים את ההפליה וחוסר העשייה אל מול ערביי ישראל, את המצוקה בה חיים חיילי צד"ל לשעבר, את ההזנחה של משתפי פעולה את חוסר העשייה מול המגזר הבדואי את הפערים מול האוכלוסייה הדרוזית על אחת כמה וכמה את רמת החיים של הפלסטינאים בשטחים. ההפליה קיימת באיכות מערכת החינוך, במתן אפשרויות תעסוקתיות, בנכונות של כל החברה לשלב עובדים מהמגזר הערבי כשווים במעגל העבודה, בנכונות שלנו לשלב את המגזר הערבי בתוך מוקדי השלטון המקומי והארצי. מהלך אמיץ ואסטרטגי שכזה אשר יוכרז ויבוצע באותה נחישות של בניה בהתנחלויות מבודדות יביא את השינוי בדור הבא של החיים בישראל - את תפיסות הדור הבא ואת היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים יש ביכולתי לשנות

ואת התבונה להבדיל ביניהם

גל הטרור הנוכחי נמשך כבר חודשיים (ובאזורים מסוימים כבר מצוי מספר חודשים) מראה, אמנם, שהצלחנו לשבור את ההנהגה הצבאית של הפלסטנאים וכי אין גוף מרכזי המנהל בשלב זה את הטרור שלהם - כל הכבוד לנו - אבל גם שהשינאה בשטח והנכונות של בודדים לצאת ולדקור ולהתאבד רק גברה ונעשית בגיבוי עממי חזק. בכל התקופה הזו ובכל השנים האלו לא ערכנו פעילות אסטרטגית אמיתית לחיזוק המהלכים הביטחוניים בפעילויות חינוכיות, חוקתיות וכלכליות. לא השכלנו ליצור, בצורה אסטרטגית ומובנת, שותפות אסטרטגית ושותפות אינטרסים ביחד עם הערבים החיים בתוך הקו הירוק ובטח שלא עם הפלסטינאים החיים בשטחים

כל מי שעוסק בחינוך ובשינוי תפיסות ועמדות יודע שפעילות להטמעת עמדות ושינוי תפיסות לוקחת זמן ארוך לעיתים שנות דור אך כל מי שעוסק בחינוך יודע שאם הפעולות לא יתרחשו בקצה התהליך יהיה כעס, חוסר יכולת להידבר ולהגיע לפשרה, פגיעה בדימוי העצמי המובילה להתנהגות אלימה....

כמו בכל תגובה של מכורים - אנא לא לקפוץ... אני יודע שהם התחילו, אני יודע שמצבם טוב יותר מאשר תושבי קהיר או דמשק  אבל הם חיים בארץ ישראלי וחלקם אזרחי מדינת ישראל. נקודת ההשוואה שלהם, וכך צריך להיות, היא תל אביב, שפיים ונתניה ולא קהיר, חומוס או ביירות. מתוך 74 הרשויות העניות בישראל 61 הן ערביות, רמת החיים בשטחים נמוכה בעשרות אחוזים מרמת החיים בקרב ערביי ישראל ואנחנו רק מגלגלים עיניים ואומרים שרק יצהירו על נאמנות לעם היהודי ועל שמירת השבת ואז, כמובן ניתן להם הכל (תשאלו את הבדויים ששרתו בצבא ואיבדו מבניהם - איך נראה הכל במגזר היהודי ואיך נראה הכל במגזר שלהם).

יש מה לעשות ויש דרך להפסיק את ההתמכרות גם בעת הזאת גם אם היא תלווה בקריז קל של צרכני כח כפיתיים.

פדגוגיה ולמידה בעולמות תלת ממדיים מרובי משתתפים

אילו שבועיים עברנו (רובם כמעט ללא שינה).... פתאום נראה שהתעניינות בעולמות וירטואליים תלת ממדיים מרובי משתתפים נמצאת בכל מקום ומתחילה לחדור את מסך החשדנות והפחד מהחדשנות יעידו על כך 2,000 התלמידים והמורים שנרשמו השנה לעולם הוירטואלי של יוריקה במסגרות השונות ופעלו ופועלים בעולם הוירטואלי בסביבות לימוד שונות לצד סדרת ההרצאות והמפגשים בנושא למידה בעולמות וירטואליים אשר התרגשה עלינו בשבועיים האחרונים - שבוע היזמות במודיעין, אקתון לילה עם הנהלות מרשת אורט, סדנא בפסג"ה חיפה, השתלמות מקוונת בשני מפגשים למחוז צפון, כנס המכרה למשאב האנושי וקלידוסקופ... והפעילות עדיין בעיצומה

סביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים אינן עוד טכנולוגיה שעל המורה ללמוד להשתמש בה כדי להפוך חומר מסוים למוחשי יותר או מענג יותר, סביבות אלו מציבות בפני המורה או המדריך תפיסה חדשה של תהליך ההוראה והלמידה הדורשות התגייסות של יכולת היצירה והחשיבה הפדגוגית. היכולת לבנות עולם מציאותי, דמיוני או משולב, לשלב רכיבי למידה שונים (סרטונים, לינו, מסמכי גוגל, לומדות, מצגות, פבלטים... ) לעשות שימוש בכלי משחק ולשחק משחקים שיתופיים לצד טכניקות של משחוק המקדמות מוטיבציה, תגמול, הנגשה וחוויה. היכולות לשתף מידע ולבצע למידה שיתופית, ולמידה משותפת ליצור כיד הדמיון בתוך מערכת חוקים וכל זאת תוך שילוב של "העולם האמתי" באמצעות מדפסות תלת ממד, מציאות רבודה ומציאות מדומה. מחייב את המורים לפרוץ את גבולות הדמיון והפדגוגיה ולחשוב על כל מה שלא היה אפשרי עד היום כאפשרי ונגיש.

הסביבות הללו והיכולות הללו אינן חלום רחוק אשר נמצא רק עבור חולמים ומפנטזים, לאמיתו של דבר מרבית בני הנוער והצעירים משחקים ולומדים בסביבות אלו בכל יום כבר מעל לעשור. המושגים של אווטר, מפגש מקוון ועולם וירטואלי הינם מושגים יום יומיים עבורם הם לומדים מיומנויות הם לומדים אסטרטגיות, הם משפרים את האנגלית במטרה להבין כיצד מפעילים עוד חלק במשחק, הם לומדים להתגבר על כישלונות ולנסות שוב הם מרחיבים את הקהילה בה הם חברים באמצעות רכישה של חברים חדשים (כן חברים לא רק שמות במחשב אלא שותפים לתחומי עניין, לחוויה, לשעות של משחק) וכל זאת בסביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים כל שנותר למערכת החינוך הינו לאסוף יכולות אלו, ללמוד כיצד לתווך אותם ולהגדיר מחדש את גבולות החינוך ואת האפשרי והבלתי אפשרי

מי שרואה את התלמידים נוטלים חלק בפעילות בעולם וירטואלי  בין אם מדובר בלימודי אזרחות, היסטוריה, אנגלית, קיימות או יסודות התכנות ועיצוב תלת ממדי יוכל רק להתקנא ברמת הריכוז בה הם עובדים, באינטראקציה המתרחש בין התלמידים, בנכונות שלהם להיאבק בקשיים ובאתגרים ומעל הכל בחוויית הלמידה דרך עשיה שבני נוער אלו חווים ומפנימים עולמות תוכן חדשים.

השבוע ביקרה אותי מורה עמיתה במהלך מפגש ארוך במיוחד בבית ספר נופים בחיפה מפגש של 5 שעות עבודה עם הילדים במהלכם הילדים לא יצאו לאף אחת מההפסקות, עבדו בריכוז והשלימו משימה אחרי משימה בכדי לעמוד ביעדי הגשת הפרויקט בזמן. מצב זה שהינו, ברוב הקבוצות שאני מלמד, מצב טבעי ומובן מאיליו נתפס בעיניה ככל כך שונה עד שהביא אותי לכתוב פוסט זה. 

טכנולוגיות למידה - ההזדמנות שבחלום

בליל חמישי השתתפתי באקתון של קבוצת הנהלות מרשת אורט. במהלך האקתון העמידו הנהלות בתי הספר אתגר משמעותי בפניו הם ניצבים ובמהלך הלילה היו עסוקים בפריצת גבולות בכדי להתמודד עם אתגר זה. האקתון היה נפלא, שלוש עשר הנהלות גייסו אנרגיות של עשיה ויצירתיות והראו שוב, למי שהיה זקוק להוכחה, כי צוותי המורים והמנהלים מחויבים לעבודתם ורואים בסביבת הלימוד שליחות ולא רק מקום עבודה. המשתתפים הוכיחו כי יש רצון, נכונות ואנרגיה לפריצת  גבולות והגעה למקומות.

תודה רבה לאיריס שאפשרה לי לקחת חלק באירוע הנפלא הזה ולהכיר ולהתמודד יחד עם הכוחות היזמיים במערכת החינוך וכמובן לצוות המנחים של מרכז Mesh שיחד ליווינו את הערב הזה.

במהלך הלילה, אי שם בשעות הקטנות של הבוקר בעודי נאבק בעוד מעדן מתוק שסופק לחבורה התבהרה בי המחשבה. התפיסה של טכנולוגיות הלמידה על ידי המשתתפים היא הפוכה!. מרוב רדיפה אחרי טכנולוגיות חדשות, מתוך רצון לעמוד מאחורי הסיסמא של שילוב טכנולוגיות למידה ומתוך השינוי המתמיד שהעולם הטכנולוגי נמצא בו לצד השליטה המהירה של דור הZ באפליקציות ובמכשירים טכנולוגיים. המורים התעייפו משימוש בטכנולוגיות למידה. חלק מהמורים רואים בכך מטלה וכורח ולא חוויה ומסע. רק המחשבה שיהיה עליהם להטמיע כלי טכנולוגי נוסף שיהיה המלך לתקופה קצרה ויוחלף בכלי טכנולוגי אחר, שיהיה המלך לתקופה קצרה כבר מתישה. צורת החשיבה הבסיסית בנוגע לטכנולוגיות היא ... טוב בא נראה את הטכנולוגיה ונראה אם נוכל להשתמש בה, הדגימו לנו שימושים חינוכיים בטכנולוגיה....

לדעתי, כמי שעוסק כבר משני עשורים בעיצוב למידה זו הגישה ההפוכה לטכנולוגיות בכלל ולטכנולוגיות למידה בפרט. על המורה לפנטז ולחלום, להמציא פדגוגיות חדשות וטכניקות הוראה מהפכניות, להבין שגבולות הכיתה נשברו מזמן וניתן לחפש גבולות ומחוזות חדשים ואז.... לחפש את הטכנולוגיה שתתמוך ברעיונותיו.... ולשלוח אנשים טכנולוגיים שיגשימו את שאיפותיו.

רוצים לקיים שעור באירופה במאה ה19 ולדבר עם מעמד הפועלים המוביל את המהפכה? טכנולוגיות של מציאות מדומה ועולמות וירטואליים מאפשרים זאת.

רוצים לטייל בחוצות ירושלים ולראות את הכהנים יורדים מהר הבית - אפשרי - טכנולוגיות של מציאות רבודה מאפשרת זאת.

רוצים לשחק מחפשים את המטמון בירושלים ולפגוש את הדמויות המובילות בשחרור העיר? QR יכול להוות פתרון מצוין.

רוצים לקיים  יום למידה משימתית תוך שילוב עם בית ספר בגליל העליון? אין בעיה שימוש בטכנולוגיות של שיתוף שאלות ולוחות מאפשרת זאת בזמן אמת.

 רוצים לקבל משוב מיידי ואיכותי על  מצבו של כל תלמיד והחיזוקים הנדרשים לו? אפשרי - מערכת ניהול הלמידה תסייע במיפוי הידע הבית ספרי.

רוצים להביא לתוך הכיתה את בן גוריון ולערוך דיון היסטרי? טכנולגיית ההולגרמה תסייע.

רוצים לשלוח את התלמידים בקבוצות קטנות לריצת ניווט בעיר? אפליקציות דוגמת FindMyFamely - יאפשרו לכם לעקוב אחריהן ולהבטיח שכולם סיימו את המשימה בבטחה.

רוצים לעודד יצירה ויזמות? מדפסות התלת ממד יכולות להשתלב בצורה מדהימה בפתרון.

רוצים להביא את אילנה דיין להרצאה בפני הילדים/ מורים? לראות עולם מציעה לכם פלטפורמה מעולה להרצאה שכזו

רוצים להשאיר את הילדים בבית ולקיים יום לימודים בפיג'מה? סקייפ, ZOOM, והמון טכנולוגיות אחרות מאפשרות בקלות..

העולם הטכנולוגי אינו הופך את המורה לפחות רלוונטי או יותר רלוונטי, התלמידים לא הפכו בשנים האחרונות לפחות סקרנים או בעלי רצון מופחת (ההפך כנראה הנכון). היכולת של המורה לחלום ולהביא את הפתרון הנכון לחלום הוא מכפיל הכח שבמשולש בין המורה, התלמיד והטכנולוגיה. היכולת לחלום ולתת לתלמידים את הכלים להמריא אל חלומם זו היכולת שהפכה מורים, מאז ומעולם, לרלוונטיים זה לא השתנה רק נוספו אפשרויות למימוש החלומות...

פנימיונים חינוך וערכים

בתהליך החינוכי העובר בבתי הספר ותנועות הנוער אנו שואפים שהבוגרים היוצאים לחיי האזרחות בישראל יהיו:

• בעלי עצמאות מחשבתית
• פעילים ומחויבים לקהילה בה הם חיים
• בעלי יכולת התמודדות עם קשיים ואתגרים הנראים עצומים במבט ראשון
• שיאבקו למצות את הפוטנציאל האישי ככל האפשר
• שידעו כיצד ללמוד ולגבש דעה בעצמו
• שידעו לעמוד על דעתם גם בניגוד לדעת אחרים וגם אם דעתם אינה פופולרית
• שיהיו רגיש לערכי הדמוקרטיה
• שידעו לחיות בשיתוף פעולה מלא בין יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים בנים ובנות
• שימצאו את הכח גם אחרי כישלון להרים את עצמו ולנסות שוב
• שיאמינו בכוחות הטמונים בהם
• שידעו להוביל ולשנות
• שידעו כיצד ליזום ולהוביל תהליך מחזון לאבני דרך ולביצוע
• שיצליחו לחשוב מחוץ לקופסא ולא רק לדקלם משפטים באנליים
• שידע למפות את הערכים האישיים שלהם ולצייר את שאיפותיהם לחיים
• שיצליחו לדבר על  ערכים ללא ציניות וללא חשש
• שיאבקו על שרות משמעותי בצה"ל וישאפו לפיקוד ולהובלה
• שיהיו אכפתיים לחזון הציוני ולמדינה הדמוקרטית
• שיכירן ויוקירו את מורשת העבר תוך כדי למידה והסתכלות קדימה
• שישמור על אורח חיים פעיל וילמד להעריך את הפעילות הגופנית כתורמת לאיכות החיים
• שידעו ליצור חברות אמת ולסייע לחבריהם בעת משבר
• שידע לבקש עזרה כשצריך וידע שיש בעולם אנשים שמוכנים תמיד לעזור
• שיצאו לעולם עם תחושת מסוגלות
• שיכירו בערך ההתנדבות והעזרה ההדדית.
• שתוטמע בהם האהבת הארץ הזו והכרות עם הטבע
• שידעו לפעול בצניעות וענווה
• שיפתחו דרכי למידה

עמידה בכל היעדים והאתגרים האלו היא משימה כמעט בלתי אפשרית.  בדרך כלל אם נשיג חצי מרשימה זו או אפילו שלוש ארבע אתגרים מרשימה זו נתמלא הערכה וכבוד לתהליך החינוכי אותו עברו בני הנוער

אז למה את אחת משמורות הטבע הנדירות בארץ הפנימייה לפיקוד - המצליחה שנה אחרי שנה לעמוד בכל היעדים הללו, המוציאה קצונה איכותית מקצועית וחדורת אמונה אך גם בשלה מאוזנת וחושבת מחליטה מדינת ישראל לסגור? 

אני איש חולה..........

אני איש חולה, מחלת הלב שלי אינה מאפשרת לי פעילות גופנית מאומצת, כל מאמץ גורם לדפיקות לב מואצות ומפחידות ומכריח אותי לשבת ולהירגע. כדי לשפר מעט את מצבי ובהמלצת אתרי אינטרנט שונים הממליצים לאכול שוקולד לסיוע בבעיות לב ויצירת חומצות אמינו אני מקפיד לאוכל שוקולד - בשבילי זה שוקולד ובשביל המח סוכר, אינני יכול להתמיד בדיאטה כי נפילת הסוכרים בדמי תגרום לסחרחורת בעקבות המצב הטרום סוכרתי בו אני נמצא ולכן עלי להקפיד על אכילת סוכרים ופחמימות בכל מספר שעות, אינני יכול לעסוק בפעילות גופנית למרות רצוני העז והבנתי כי פעילות זו תשפר את איכות חיי כי בריצה הלחץ על העצמות והשחיקה הבאה עם הגיל מאימים ליצור שברי מאמץ כבר אחרי אימונים ספורים. רכיבה על אופניים מפעילה לחץ על עמוד השדרה התחתון וכבר עתה אני חושב שאני חש בתחילתו של כאב ובשחייה העלאת הדופק וקצב הנשימה מסכנת אותי ממש. לו רק הייתי יכול לבצע פעילות גופנית כל איכות חיי הייתה נראית אחרת

אתמול, לאחר עבודה על עצמי, התמודדות מול הדחיינות הבלתי נלאית והחלטה אמיצה לעשות שינוי, החלטתי לעזור אומץ לפנות אל רופא המשפחה ד"ר מיכאל המהולל, על מנת להתחיל לטפל ברצינות בבעיות לחץ הדם, אי סדירות קצב הלב, בעיות הסוכרים המונעות דיאטה מסודרת וכמובן גם בכבד השומני המקשה על עיכול מסודר של אבות המזון ופוגע בתחושת השובע. לאחר שאטפל בכל אלו, הבטחתי לעצמי - אוכל להתחיל בפעילות גופנית ולשפר את איכות חיי וכמובן להתחיל בדיאטה

ד"ר מיכאל, המופלא, ישב מולי התרכז וקרא את תוצאות הבדיקות האין סופיות, הפך בדפים, הקשיב בסטטוסקופ והרים את עיניו עם מבט מודאג לנוכח הבדיקות. ...... אתה בריא לגמרי, חרץ מבלי להניד עף עף לחץ הדם תקין, ערכי הדם תקינים ותפקודי הכבד תקינים, בלב אין זכר לכל מום ואין סימן לסכרת אפילו הכולסטרול בטווח הנורמה. אתה יכול וגם מומלץ, להתחיל בפעילות גופנית, לא אין מגבלות - ריצה, אופניים שחיה.... שיהיה בהצלחה וכדאי שתשמור על דיאטה....

עולמי חרב עלי. הדופק האיץ וחשתי בברור בלחץ בחזה המעיד על התקף לב קרב, אני בריא? צריך להתחיל פעילות גופנית? לא חייב לאכול שוקולד וגם יכול להפסיק לצרוך פחמימות וסוכרים ולהתחיל בדיאטה ..

בעודי גורר את רגלי בחזרה הביתה הכתה בי ההכרה. המצב הביטחוני בארץ נורא - לצאת לפעילות גופנית במרחב הפתוח זה פשוט לא אחראי בימים אלו ייתכן שמאחורי השיח הבא מסתתר דוקר בפוטנציה ועם חדשות נוראיות כאלו הרי שמצווה להירגע עם קצת פחמימות ושוקולדים והבהייה מול מסך הטלוויזיה הרי היא לשמירה על עדכון אקטואלי ואינה בזבוז זמן מוחלט אני אחזור לפעילות גופנית ולמשטר תזונה נכון מדי כשירגע המצב, כרגע זה מסוכן מדי ואף מלחיץ...

אילו רק היה שלום במדינה הייתי מיד יוצא לפעילות גופנית ומתחיל דיאטה. פעילות גופנית הרי תשפר לי את איכות החיים ללא הכר..... אוף נרגעתי

4.11

נפתח בגילוי נאות ומפתיע - אני איש שמאל (שמאלן לאלו שצריכים ביטויים קליטים יותר), אני מאמין בכל לבי ששלטון בכח הזרוע על עם אחר מחריב את יסודות המדינה ומיצר חברה אלימה אשר מפנה את האלימות גם כלפי אזרחיה שלה. אני מאמין שמדינה המנהלת את ריבונותה בקריצה ומאפשרת לאוכלוסיית המתנחלים לפעול באופן תדיר בניגוד לחוק ותוך כדי לקיחת החוק לידיים מסכנת את קיום המדינה שלי, אני סבור שאיננו עושים די לקרוב המיעוטים החיים בישראל ושילובם המלא בחברה הישראלית גם במוסדות השלטון ובמרכזי קבלת ההחלטות, אני מאמין שעל המדינה לפרוש רשת הגנה סוציאלית לכלל אזרחיה על מנת להבטיח קיום בכבוד גם לאחר משברים וקריסות  - בקיצור שמאלן

לפני שלושים ואחת שנה נרצח אמיל גרינצוויל בהפגנה של "שלום עכשיו" על ידי יונה אברושמי שכל מטרתו הייתה לרצח אנשי שמאל שהתנגדו למלחמת לבנון ותבעו לקיים את מסקנות ועדת החקירה לטבח בסברה ושתילה, שמענו את ההתלהטות של הרחוב ואת הקריאות נגד שמאלנים אויבי המדינה, ופשוט לא האמנו שזה יגמר ברצח פוליטי.

היום לפני 20 שנה קרה האירוע שטלטל ועדיין מטלטל את המדינה. בשבועות והחודשים שקדמו לרצח ראינו ושמענו את ההסתה, ראינו את הפגנת הימין עם ביבי עומד על המרפסת והמון משולהב מניף כרזות עם רבין במדי הSS, שמענו על הרבנים המתכנסים לביצוע טקסי התפילה למותו של רבין ראינו ושמענו את הקולות הקוראים ליצחק רבין בכינוי הכל כך פשוט - בוגד, ראינו כיצד דוד לוי גורש מההפגנה כאשר ניסה לצנן את הרוחות ופשוט לא האמנו שזה יגיע לרצח ראש ממשלה.

כאשר ראש הממשלה קורא "הערבים נוהרים לקלפיות", כאשר חברי כנסת משתלחים בבית המשפט העליון בטענה של בוגדנות וחבירה לאויב, כאשר התקשורת מואשמת בשמאלנות = בוגדנות, כאשר רבנים במימון מדינה מצהירים שדין הלכה קודם לפקודות הצבא והחלטות המדינה, כאשר מנהיגי ציבור קוראים לחרם על הציבור הערבי ולשלילת זכויות אזרח של ציבורים שלמים אזרחי המדינה, כאשר הכינוי שמאלן הינו שם נרדף לבוגד ושונא המדינה.... אנחנו כבר יודעים .... זה ייגמר ברצח.

הכל שאלה של איזון....

במפגשים עם הורים, מחנכים וחברים, כאשר אני מספר בהתלהבות על תכניות הלימודים  המבוססות על עולמות וירטואליים (סביבות תלת ממד מרובות משתתפים). היצירתיות המגיע מהילדים, הנכונות שלהם להתמודד עם קשיים ותקלות, התכנון הנדרש כדי לבנות פרויקט, השעות שהם מוכנים להשקיע בביצוע המטלות והפרויקטים  והיתרונות הקוגניטיביים  של שילוב סביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים בתהליכי החינוך והלמידה של ילדים בני נוער ומבוגרים. כאשר אני מספר על הילדים שמסרבים לעזוב בסוף השיעור, ילדים אשר מתעקשים להמשיך לפתח גם בשעות אחר הצהריים והערב, הטלפונים שאני מקבל כדי לעזור בפתרון עוד בעיה בה הם נתקלו בדרך כלל אני נתקל באותו סט של תגובות - אז מה? אתה רוצה שיבלו עוד זמן מול המסכים? גם ככה הילד מגיע הביתה וכל היום הוא מול המחשב! מה עם החיים שמחוץ למחשב? למה לא להיפגש עם חברים? איפה הם ירכשו ידע כללי? הסביבה התלת ממדית לא ממכרת? הילדים לא הולכים לאיבוד בתוכה? האם הילד ידע להבדיל בין מציאות לדמיון?.. כאשר אנחנו היינו ילדים ....

כמובן שהתשובה לכל השאלות הללו אינה פשוטה ומידית ודורשת מעט סובלנות והקשבה. סביבת המשחקים התלת ממדית מרובת המשתתפים הנה סביבה המגרה את פעילות המח ומאיצה את מרכזי המח העוסקים בחשיבה מופשטת, חשיבה אנליטית,ניתוח חזותי ועדו. סביבת העולמות הווירטואליים פותחת בפני הילד עולם שלם של יצירתיות, התמודדות עם בעיות, בניית חלומות ופנטזיות והגשמתם לצד תכנון מדוקדק תכנות בניית מסרים דיגיטליים וחיי חברה עשירים וענפים.  האם עולמות וירטואליים הם הפתרון האולטימטיבי לגל הטרור הפוקד אותנו, לתרבות השיח ולאיכות התרבות בישראל.? כמובן שלא וכמו לכל כיוון או פעילות אחרת במאה ה21 גם תפיסת העולמות וירטואליים ומשחקי תלת הממד מרובי המשתתפים מחייבת איזון. שימוש בסביבות תלת ממד זוהי מיומנות חשובה והכרחית אך בוודאי שלא יחידה ובלעדית.

כמו בכל תחום בחיים, ובעיקר בעידן הנוכחי, תפקידנו כהורים ומחנכים לאפשר לילד, לחנוך את הילד ולתווך לו את העולם לחשוף אותו למגוון האפשרויות ולהעניק לא את החוסן והידע להשתמש בהן בתבונה ובמינונים הנכונים. מאז ימי ניוטון לא בוצעה פריצת דרך מדעית סתם מלשכב מתחת לכיפת השמיים אחרי טיול תרמילים ארוך בחיק הטבע אך באותה נשימה לא נבנתה אהבת טבע ומולדת ללא הליכה בשבילי נחל עמוד או לאור הירח בנחל חוורים, ללא התבוננות בשפן הסלע או בטבילה במי מעיין צוננים. עדיין לא נמצאה הנוסחה המאפשרת למי שאין לו נגישות דיגיטלית לפרוץ טכנולוגיות ולפתח תוכנה אשר מנחיתה אדם על המאדים אך גם לא ניתן לפתח את הלוויין הבא מבלי לדעת להתמודד עם כשלים ובעיות שיתוף פעולה והחלפת דעות.

תפקידנו כהורים ומחנכים להתוות את דרך האיזון. כדי לעשות זאת עליינו להיות חלק מחווית המשחק של הילד כפי שאנחנו חלק מחווית הטיולים שלו וממיומנות משחקי הקופסה, הסיוע בפתרון המריבות עם החברים שלו ומודל החיקוי שלו בקריאת ספרים. אם נהיה שם, נדבר את השפה ונחווה את החוויה של משחקי תלת ממד מרובי משתתפים נדע כיצד לסייע לילדים ולבני הנוער ליצור את האיזונים הדרושים כדי לכבוש את המאדים לצד טיפוס אמתני בנחל צין.

גילוי נאות

אני יודע שהם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו לשחק בכל אותם קסמים ..... אז מה (הם גם רצים הרבה יותר מהר ממני)

אופס...... טעות

כל ארגון, חברה או מדינה צריכים מפת ערכים לפיה הם פועלים בכדי להתקדם ולהצליח לנווט בנפתולי החיים. מפת הערכים הינה המצפן המאפשר לקבל החלטות כאשר הסיטואציה אינה ברורה ואינה מוכרת למשתתפים.

מפת הערכים שלנו הייתה מורכבת תמיד מקדושת ערך חיי האדם (אדם לא יהודי נוצרי או מוסלמי) ומכיבוד זכויות האדם עם מפת ערכים זו אני צועד כל חיי ומחנך לאורה את ילדי ובני הנוער איתם אני בא במגע. מפת ערכים זו מאפשרת לי לשפוט סיטואציות לא מוכרות ולנווט בקבלת ההחלטות

כאשר קבוצה של מנהיגים בוחרת לשנות את מפת הערכים שעל פיה אנו חיים, בזלזול, בשחצנות ואדונות ומתוך היסטריה של הישרדות פוליטית וללא כל דיון ציבורי וערכי פתאום - אופס.... קורות טעויות בניווט החיים.

כאשר ראש הממשלה, עוקף את וועדת הבחירות ויוצא במסר "הערבים נוהרים לקלפיות - עוד ערך נפרם וטעות הניווט תגיע

כאשר המון זועם מנסה לבצע לינץ בעוברי אורח ערבים - רק כי הם ערבים  ברור כי הלכנו לאיבוד במפת הערכים.

כאשר מושמעת הקריאה שאסור שמחבל יצא חי מזירת פיגוע - קריאה שלא נשמעה לאורך כל ההיסטוריה הציונית -אז אני  ידוע שעוד סימן לכאוס המוחלט בצבץ באפלה והטעויות ממתינות מעבר לפינה...

כאשר מנכ"ל מד"א מותקף מכל עבר כאשר הוא פועל על פי שבועת הרופאים וסדר הפעולות ההכרחי בהגעה לאירוע - עוד חלק במפת הערכים נמחק והולך לאיבוד

כאשר קבוצה של אזרחים מבצעת לינץ באדם חסר ישע - גם אם חשבו שהוא מחבל - והעניין נגמר באופס טעות.... ברור כי מפת ניווט הערכים איבדה את מקומה.

כאשר נשמעות קריאות לענישה פרועה של משפחה שלמה של מפגע בגיר, משפחה של אזרחי המדינה שנולדו וגדלו כאן על פי חוק, קריאה המושמעת מפי (קריאה שלא נשמעה במקרה של שליסל, של היהודי מקריית אתא שתקף יהודי כי חשב שהוא ערבי, כאשר יהודים רצחו ושרפו נער ערבי, כאשר תופסים רוצחי ילדים ואנסי קטינים) אז אני יודע שהכאוס משתלט ואין מנהיגות ערכית שיודעת להתוות את הדרך ולפעול ליום שאחרי ומפת הערכים דוהה עוד קצת ומקשה על כולנו לנווט..

גילוי נאות - אני יודע כי קיימת הסתה ברחוב הפלסטיני ובחלקים של הרחוב הערבי בישראל, אך אינני נוהג להאשים את האחר ואינני מחפש כיצד לשנות אותו - פשוט כי אני מעדיף להשפיע על מה שביכולתי לשנות

בתוך מפת הערכים הנעלמת ובימים אלו של 20 שנה לרצח ראש ממשלה בכדי לשנות מציאות פוליטית כדאי גם להיזכר איך מנהיג עומד ומחזק את מפת הערכים לאחר הטבח המתועב של ברוך גודשטיין

קטעים מתוך נאומו של יצחק רבין בכנסת לאחר רצח הפלסטינים במערת המכפלה

 28 בפברואר 1994.

"חברי הכנסת,

איש התועבה מחברון המיט קלון על כולנו, גם כאשר אין זו אשמתנו. ייתכן שהאיש השפל שסחט את ההדק הרצחני לא היה מטורף במובן הקליני של המילה, אך המעשה הנורא הוא של חולה נפש, ובלבנו רק בוז עמוק למעשה הנבלה שלו.

הרוצח הזה צף מתוכה של מסגרת פוליטית קטנה ומצומצמת בעם. הוא גדל וצמח בתוך ביצה שמקורותיה נמצאים מעבר לים וגם כאן; הם זרים ליהדות, אינם שלנו. לו ולדומיו אנו אומרים היום: אתם לא חלק מקהל ישראל. אתם לא חלק מהמחנה הדמוקרטי הלאומי שכולנו שותפים לו בבית זה, ורבים רבים בעם מתעבים אתכם, אתם לא שותפים למעשה הציוני."

"גאוותנו על הדמוקרטיה שלנו, שמעטות כמותה בעולם.

לכל אזרח בישראל שמורה הזכות להביע דעתו בדרך דמוקרטית, להתנגד או לתמוך החלטות הממשלה.

יש כאלה שטוענים, כי יש בשיטה הדמוקרטית, מול שיטות ממשל אחרות בעולם, טמונה חולשה.

אני אומר לכם, כי גם הדמוקרטיה החלשה ביותר חייבת להגן על עצמה ועל ערכיה, וזאת נעשה.

אנחנו לא ניתן לאיש במדינת ישראל או שבשטחים שבשליטתה, יהיו אשר יהיו שמו ותפקידו, לקבוע ולשנות את מדיניות הממשלה, כל ממשלה, בסחיטה על הדק ובטיעונים משיחיים שיקרים, שום תנועה פוליטית, חילונית או דתית, שום קבוצת כוח, לא תעז להרים יד על הדמוקרטיה כאן, אנו כממשלה נעמוד כחומה בצורה וחסרת רחמים ונשרש בכל חוקי, גם אם יידרש בכוח, כל ניסיון כזה בעודו באיבו".

שדים בקבוקים והיום שאחרי

בסוף  יחזור  השקט...

זה  ייקח עוד ימים, שבועות ואולי אפילו חודשים... בסוף השקט, היחסי, יחזור לארץ המדממת הזו ואנשי המילואים וכוחות הביטחון ישובו למשימות השגרה ואפילו נחזור לטייל בירושלים ובעיר העתיקה. השקט כשיחזור יותיר כמובן את  הקרבנות ואת עשרות המשפחות הסובבות שנותרות בכאבן  אך לצד הכאב הבלתי נסבל של קרבנות הטרור יישאר גם השד הגזעני של החברה הישראלית.

שד אשר מתיר להורה לקרוא לגרוש ילדה  בת 3 מהגן רק מפני שהיא ערביה, שד אשר קורה לבצע לינץ בצעירה ערביה רק כי נחשדה, ללא בסיס, בכוונה לבצע פיגוע. שד של המון מוסת  אשר הולך ברחובות נתניה ומחפש ערבים לעשות בהם שפטים. שד אשר בשמו יוצא בחור יהודי ודוקר בחור יהודי אחר רק כי חשב שהוא ערבי. שד השולח נער בן 17 לדקור 4 ערבים בדימונה, שד הקורא להחרים סוחרים, נותני שירותים ובעלי עסקים רק כי הם ערבים. שד בחסות השלטון  אשר רומס את זכויות האדם של משפחות שלמות  בשם פשע שבוצע על ידי קרוב משפחה. 

שדים, ואת זה מכיר כל מי שקרא סיפורי ילדים, מתקשים לחזור למקום שממנו הם באו, לא טוב להם במחשכים ובבקבוקים סגורים, שד – אחרי שהצליח להשתחרר הוא גדל ומתנפח ובעיקר זוכר ובפעם הבאה  הוא מתחיל ממקום קיצוני יותר  גדול יותר מפחיד יותר...

הטרור מנצח אותנו לא כי אנחנו לא יודעים להתגונן ולא כי איננו מצליחים להבין כיצד נער בן 13 יוצא לרצוח נער בן 13 אחר...

הטרור מנצח אותנו כי כל השדים יצאו ממחבואם,  כי הקריאות הגזעניות בתוך החברה הישראלית הולכות ומתחזקות עם כל סבב של אלימות וקריאות אלו מופנות כלפי חוץ אך גם פנימה כלפי חלקים נרחבים בתוך החברה הישראלית .

הטרור מנצח אותנו כי קבוצה שלמה של הורים לא יכלה להוקיע הורה אחד שביקש להוציא ילדה בת 3 מהגן רק כי היא ערביה .....

העצמה והרוח, המוסר והעימות

אנחנו בעיצומם של ימים קשים, האירועים רודפים אחד את השני והטרור מכה מספר פעמים ביום. ראשית לאמירה הברורה - בסוף אנחנו ננצח בנחישות ובסבלנות ואיתנות הרוח וביתרון האיכותי ובעיקר בחוסר הבררה ואי יכולתנו להפסיד... אבל בימים טרופים אלו חייבים להאמר גם המילים של היום שאחרי.

אנחנו במדרון מוסרי חלק ואנו גולשים בו מתוך ההתלהמות, חיפוש אחר פתרונות מהירים והצורך בסיפוק מידי ובנקמה על הכאב הבלתי נסבל

ראשי החברה, מובילי החברה בעיני עצמם  ואנשים מהרחוב מתעקשים למצוא מונחים יותר ויותר מתלהמים המתארים את יחסם לערבים ואת הכלים והשיטות הנדרשות כדי להכניע, למגר ולכופף את הערבים באשר הם.

מוסריותה של חברה לא נמדדת בימי השקט (אם יש כאלה) ובעתות השפע (שאולי יגיעו) אלא בימים קשים בהן נבחנת הערבות הדדית טוהר הנשק ואורח הרוח והנשימה במילים אחרות – החוסן הלאומי. חוסן זה הוא שנותן לכוחות הביטחון ולמקבלי ההחלטות את מסגרת הזמן והמאמץ לקבל את ההחלטות הנכונות ולתת להן להשפיע על השטח.

הסרטונים המופצים מדי יום מכל הצדדים (ימנים גאים, שמאלנים יפי נפש, פלשתינאים מתרברבים..) מראים, כמעט תמיד, בזמן מעצר של מתפרעים/ מבוקשים/ מחבלים כי לאחר התפיסה תהיה קבוצה של חיילים/ שוטרים/מסתערבים/עוברי אורח אשר תמשיך להפליא את מכותיה בעצור כסוג של עונש ופריקת תסכולים. 

הקריאה הקבועה שמחבל תוקף לא יצא חי מהזירה ובמשתמע, גם אם נכנע ואינו מהווה איום, אלא כאמצעי ענישה ומתוך הבנה כי אין ביכולתנו לעמוד במשא ומתן עיקש מול גורמי טרור כאלה ואחרים בעתיד - קריאה הנשמעת מפי חברי כנסת ושרים ומנהיגי ציבור שונים. הקריאה הגורפת לחרם כלכלי וחברתי על הערבים (והאם אנו יודעים להגדיר מיהו ערבי? גם בשאלת מיהו יהודי לא ממש הצלחנו עד היום), ידויי האבנים של ישראלים על רכבים ערביים ועוד ועוד...

התנהגויות אלו - על אף שלכוחות הביטחון יש את האמצעים, הידע והמשאבים להתמודד לאורך זמן עם האינתיפאדה - מצביעות כי אנו כחברה מאבדים את כוחנו ויכולתנו להתמודד ומתנערים, מהדרישה לטוהר הנשק, מהמחויבות לערבות הדדית ומהתחייבותנו להמשיך בשגרה ולתת את הזמן לכוחות הביטחון לנצח.

ערבות הדדית , טוהר הנשק ואורך הרוח החזיקו את החברה הזו כחברה שפויה תוך כדי 120 שנות מלחמה. אנו מאבדים את כלי הנשק החזק והטוב ביותר שלנו ואובדן זה מגיע בראש ובראשונה מצד נבחרי הציבור והמנהיגות הציבורית אשר אינה מסוגלת או רוצה לצאת בקריאה מוסרית ולהציב קודי התנהגות ברורים ומחייבים תוך כדי העימות.

אנחנו ננצח אך אנו כבר יוצאים מהסבב הזה חבוטים יותר, מפוררים יותר ומוסריים פחות, ככל שנתמקד רק בהפעלת כח ללא עשיה (זמן המחשבה חלף לפני עשורים רבים) לקרוב אוכלוסיית המיעוטים לתוך החברה הישראלית, יצירת הפרדה בינינו לבין הפלשתינים ילך נשק הרוח וייחלש מסבב לסבב.. והמרחק בין סבב לסבב ילך ויתקצר

ברית אחים 
נימר ווהבי ופרחי ירושלים 
מילים ולחן: חנן אביטל

בבוקר ההוא, בתפילת שחרית,
בא האויב להרוג, להכרית
מתחת טלית זעקו אל האל
שמע ישראל, הו שמע ישראל

אתה ששמעת קולות זועקים
רצת לשם, גמאת מרחקים ,
אמיץ ונחוש בקרב שנמשך
בגופך הגנת עליהם יא אח

ברית אחים ברית בין לוחמים
ברית דמים כרתנו שם בקרב
מי יתן תהיה לברית חיים
בני משה ובני יתרו יחדיו

הורים מקוננים, רעיות עומדות בדד,
על שומר ירושלים, השוטר מ ג'את
בגעגועים נושאים את דמותך עימם
ילדים שלא יכירוך לעולם.

לא תעמוד על דם רעך
תקווה ואומץ בלבבך
טוהר הנשק רוח האדם
לנצח אנו יחד כאן

* השיר מוקדש לזכרו של זידאן סייף ז"ל.

על לימון ולימונדה

כשהחיים נותנים לך לימון תלמד להכין לימונדה.....

או אולי עדיפה המחשבה

שהלימון הוא תמצית של טעם ריח וחוויה

ולא באמת צריך לברוח ולשנות

רק ללמוד להסתכל על הלימון בעיניים פקוחות.

עם קצת הטעם חמוץ

תן לתחושה להיכנס אל תרוץ.

אל תברח מהעצב

תחווה את הרגע.

להרגיש לחוות בכל הגוף

לפעמים זה כל מה שחשוב

כי לימון נותן המון טעם ובריאות

ובלי הלימון השגרה הופכת לקצת סיוט

הלימון מבליט את הטעמים

ככה אומרים אנשים מבשלים

כשהחיים נותנים לך לימון

תזכור שעוד רגע ינצנצו הרגעים היפים...

יום שישי של כמעט סוף החגים...

נשכחה כבר ההתרגשות של השנה החדשה החולצה הלבנה והארוחה הגדולה (אפילו את רוב השאריות כבר הספקנו לזלול), עבר ונשכח גם יום הכיפורים עם השקט השלווה והכוונות שבפנים לצד בקשות הסליחה והגינונים, האופניים אופסנו עד לשנה הבאה. המילים הגדולות והמיוחדות לחגים נארזו ונשמרו לחגים הבאים ואנו נשארים רק ה "מועדים לשמחה" ואחרי החגים  ומי מסיע את הילדים ומה עם הכביסה.

חגיגיות המשפחה היושבת בסוכה וכולה התרגשות ותחושת קרבה החליפה המחשבה "מתי מפרקים ואיך למחסן מכניסים" ואפילו הקמפינג המשפחתי (היה נפלא ומיוחד תודה) כבר עבר ונשכח וציוד הדרכים כבר כמעט נארז עד לבא האביב הבא

כעת מתארגנים לימים רגילים וחוזרים לדבר במשפטים פשוטים. שוב מדברים על טרור ואירן ועל רקטות לדרום והרוגים ופצועים וזוג הורים שנרצחים ומותירים ארבעה ילדים יתומים וקדיש מצמרר שבן 9 אומר. ושוב מדברים ועל יועצת ראש הממשלה שעשתה בעיקר לביתה ומה יהיה עם הרכבת הקלה ופקקי התנועה, ומחדל לאומי בחקלאות והחינוך .. עוד לא ברור אם יש לו ייעוד.

וזה הזמן להיזכר לעוד רגע בהבטחות ובסליחות שרק לפני שבועיים שלושה מילאו את האוויר לנשום עמוק ולהפנים שאם באמת התכוונו לשינוי  זה הזמן לחזור ולשנן את המטרות, זה הרגע בו חוזרים אל ההבטחות לתת להן עוד מחשבה ועוד מבט כדי שבאמת נצעד אל השינוי המיוחל.

כדי שאחרי החופשגודלחגים באמת יפתח בדרך אחרת....

שנזכור שהבטחנו להיות קשובים לסובבים

שבאמת הבטחנו לא לישכח את האהובים

שנצליח קצת יותר לשנות את ההרגלים הבעייתיים

ונתאמץ קצת יותר לסלול שבילי חיים חדשים

אחרי החופשגדולחגים  מוצלח ... יאללה ארוחת שישי, ערב חג ויוצאים לדיאטה, עבודה אפקטיבית וחיים פוריים

יום הכיפורים תשע"ו

ילדי קיץ 67 וילדי חורף 73 הגיע תורנו לקיים את ההבטחות...

ביום זה של ערב היום הכיפורים כאשר צצים סיפורי המלחמה ההיא שעבורנו הם זיכרון ילדות חקוק לצד קדושת היום והנכונות לגלות קצת יותר סובלנות וקצת יותר אורך רוח אני מזמין את כולנו לקחת אוויר ולהחליט לשנות כיוון.

בעולם החינוך וההורות ישנן מספר אמיתות שכמעט ואין חולקים עליהן כדי שילד יתפתח בחופש ויהיה חברותי ובעל ביטחון עצמי עם תחושת שייכות ונכונות לחלוק עם האחר יש להגדיר גבולות ברורים ובתוך הגבולות לדאוג לסביבה מאפשרת, תומכת, מעצימה שילוב זה הינו הבסיס לכל הצלחה... יודע גם כל איש חינוך שכאשר הגבולות אינם ברורים הילד ינסה לאתגר את הגבולות בכל הזדמנות ויגדל כילד חסר ביטחון בעולם הנראה לא מבולבל וכאוטי. הילד יתקשה ליצור קשרים חברתיים ויתקשה לפתח תחושות של שייכות ונתינה

יחסנו עם שכיננו והאוכלוסיות המוסלמיות/ נוצריות/ דרוזיות שבקרבנו אינם שונים במהותם ....יצרנו כללי משחק שאינם ברורים ומשתנים מדי שבוע – עצי זית מותר לעקור אבל לא יותר מדי, בקבוקי תבערה מותר לזרוק אם אין נפגעים, מותר לפלוש לקרקע פרטית בחסות הממשלה ובתנאי שהבעלים הם ערבים, צריך להרוס כל בניה בלתי חוקית אך לא נאפשר דרך לבניה חוקית לערבים ולא נהרוס באמת ליהודים, הגבולות המסומנים לאוכלוסייה אחת אינם דומים לגבולות של הקבוצות האחרות ואנחנו לא משכילים להעניק אקלים של צמיחה, שוויון וטיפוח.... התוצאה כאוס תמידי וניסיון לבדיקת גבולות מתמיד על ידי כל המשתתפים במשחק מוסלמים, דרוזים, בדואים ויהודים.

הצורך לשמור על ריבונות המדינה הוא ברור ומובן מאיליו וכחלק מכל תהליך חינוכי/ חברתי יש לצייר את הגבולות בצורה ברורה ובלתי משתמעת לשתי פנים עבור כל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית – תפיסה זו הי באחריותה של מערכת הביטחון ושל גורמי אכיפת החוק. בתוך הגבולות יש לאפשר סביבה אמפטית, תומכת, משתפת היוצרת אחדות גורל - וזו אחריותם של משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, משרד הכלכלה, משרד הרווחה, משרד הפנים.....

אמר פעם איינשטיין שרק טיפש יעשה שוב ושוב את אותן הפעולות ויצפה בכל פעם לקבל תוצאה אחרת אם לא נשכיל, אנחנו , לשבור את מעגל ההקצנה, לצייר גבולות ברורים אך לאפשר שותפות בהזדמנויות ובצמיחה לא נוכל להסתכל לילדנו בעיניים ולומר שעשינו הכל כדי להתקדם בכיוון הנכון ושוב נצטרך לעמוד בכל שנה ולומר עוד קצת סליחה......