מחשבות פזורות על ימים מטורפים

השבוע האחרון זעזע אותי והחלטתי לכתוב דווקא ביום הכואב בו צעירה יהודית נפגעה מבקבוק תבערה, אין לי מדד או מנדט לדבר בשם החברה הישראלית, אך יודע אני את רמת הזעזוע האישי שחשתי ואת ההלם בקרב בני משפחתי מאירועי הימים האחרונים. בעודי עסוק במחשבות שונות על משמעות האירועים מכל עבר מופיעות ההתבטאויות – מזעזע ...... אבל

רצח של ילדה ושרפת בית על יושביו הוא מזעזע ... אבל אנחנו עדיין יותר טובים כי אצלנו מגנים, ואצלנו מטפלים במשפחה ותראו מה הם עשו לאדל ולאילה.

את שרפת הכנסייה ביצעו צעירים יהודיים דתיים – מזעזע .... אבל מדובר בנוער שוליים הזוי ובלתי נשלט הוא דומה לכל נוער שוליים אחר במרכזי הערים

את הצועדים במצעד הגאווה דקר גבר חרדי – מזעזע .....אבל הציבור החרדי בכללו מגנה אלימות ומעשי רצח (כל עוד תקיפת חיילי צה"ל חרדים, תקיפת נשים שלו שמרו על צניעות... אינם מעשי אלימות)

ראשית אומר בקול גדול, מרבית חיי אני נאבק למען חברת מופת בבית יהודי דמוקרטי בארץ ישראל. לא מעניין אותי ולא מאתגר אותי להקים בית ככל הבתים לעם ככל העמים. אם המטרה היא להקים צרפת נוספת – בצרפת האוכל יותר טעים, אם הכוונה להקים שוויץ חדשה – הם מכינים שוקולד מעולה חבל על הזמן וגם מיני גבינות ומאפים שאים דברים כאלה, אם המטרה להקים את אנגליה במזרח התיכון – מישהו ניסה פעם אוכל אנגלי? ואם הכוונה להקים אמירות חדשה במזרח התיכון – לא תודה יותר נעים בארה"ב וגם הרעיון של לכרות ידיים ממש מלכלך.

יודע אני שהמעשה נעשה על ידי יחידים כנראה קצת תימהוניים.....אבל כאשר רומסים יום יום זכויות אדם של מאות אלפי בני אדם, כאשר מתייחסים לחוק בקריצה – נפקיע שטח לצרכי ביטחון ונבנה בו יישוב אזרחי – בג"ץ עלה עלינו והורה להרוס את הבתים – נכריז שכנקמה בהחלטת בג"ץ נבנה מאות יחידות דיור ואולי גם נהרוס את בג"ץ. כאשר מתייחסים לביקורת בית המחוקקים בחצאי אמיתות – הוגדר תקציב לחטיבה להתיישבות – בו נסתיר את כל הכספים הנוספים המוזרמים אליה. כאשר מקבלים בסובלנות קריאות של מוות לערבים, מאיר דגן בוגד, יובל דיסקין בוגד, נשיא המדינה בוגד, . כאשר מפחידים ציבור שלם בקריאה של "הערבים מצביעים בהמוניהם" , כאשר חבר כנסת מטיל ספק בזכותם של ערביי ישראל לאזרחות וראש הממשלה שותק– חלקים גדולים מהציבור מזדהים עם האמירות אך ברור להם הגבול, חלקים קטנים מהציבור מתלהטים ומעצימים את השיח אך ברור להם הגבול, מעטים חוצים את הגבול ופועלים באלימות פיזית כנגד רכוש של אחרים ובודדים מאבדים צלם ומציתים בתי תפילה ורוצחים ילדים ומשפחות.

הקו הוא ברור והוא מאיץ את עצמו – מחתרת יהודית, רצח אמיל גרינצוויג, רצח ראש ממשלה, רצח מוחמד אבו חדיר, שרפת כנסיות ומסגדים, התנפלות חסרת מעצורים על שוטרים שבאו למלא צו בג"ץ ושרפת משפחת דוואבשה. הזרם הלאומני בחברה הישראלית הולך ומאיץ את פעילותו ואת דרכיו. הזרם הלאומני – נשיא מדינה אשר מביע כאב זועק על מצב מדינתו הוא בוגד שמאלני (הרי שמאלני היא לא עמדה לגיטימית היא קללה ברורה)  - נשען באהבה על אומרי כן..... אבל

אין פה כן .... אבל. אם רוצים אנו להקים חברת מופת איננו יכולים להשוות את עצמנו לדע"ש ולצקצק בעליונותנו המוסרית על דע"ש. ככל שרשרת מוסרית לאורך הדורות תמיד תבחן חוסנה של החברה על פי החוליות החלשות שבה!

אין אבל יש קריאה ברורה לחברה שהולכת ושמטת את חברת המופת לטובת לאומנות עיוורת. לחובבי 2000 שנות לאומנות זו תמיד החריבה בסופו של דבר את מדינת היהודים. אם לא נשכיל לחזור לעמיתות הבסיסיות של אהבת אדם באשר הוא אדם, וזכויות אדם נאבד את התקווה לחברת מופת בעלת זכות קיום.