שבוע של פרידה

מותה הפתאומי של ההרחבה המוחית שלי, מדגם LG3, גרם לי להרהר השבוע על מיומנויות הכרחיות שנעלמו ועל עידן השינויים בו אנו חיים.

לכתו לדרך כל מחשב, של הטלפון היקר המלווה אותי בנאמנות כבר שלוש שנים, החזירה אותי, בפאניקה מסוימת, לטלפון הסאמסונג הישן בן מספר השנים כן ההוא הקטן עם הקלאפה הנפתחת ללא מסך מגע וללא מקלדת וגם ללא.. GPS, גלישה באינטרנט, Get texi, כל קו, Whatsapp (וסליחה לכל חברי/ מכרי על חוסר התקשורת), Facebook בזמן אמת, Ynet, חיבור ישיר לשרתים, Gmail משחקים ממכרים...

.לפתע נדרשתי למיומנויות נשכחות אשר פסו מן העולם

מי זוכר כי רק לפני כמה שנים כתבנו הודעות שלמות על ידי לחיצה של שלוש פעמים על כל מקש והיו תחרויות ושיאים כמה מהר מצליחים לכתוב הודעות SMS וטקסטים שלמים בעזרת מקלדת הטלפון?

מי זוכר איך התארגנו להגיע ממקום למקום לפני עידן הוויז והGPS? להסתכל על מפה לפני היציאה מהבית, לעצור ולדבר עם אנשים זרים כדי לשאול כיצד מגיעים וויכוחים אין סופיים בין בני זוג על למה אתה אף פעם לא שואל?

לפתע גם הבנתי כי בתור לרופא נעלמו העיתונים כי הרי יש את הסמארט פון להעביר את הזמנים ושלהמתין על הקו להשגת מונית זה ממש מעצבן, לפתע נזכרתי שלפעמים יש צורך ממש ללכת אל הבנק כדי להפקיד צ'ק  וגיליתי, לחרדתי, שאפילו את מספרי הטלפון של הילדים איני זוכר בע"פ ואני מתקשה לתאר חוויות ואירועים ללא צרוף של תמונת שקיעה מרהיבה או גלים סוערים

שבוע זה שהעביר אותי בהינף טכנולוגי כעשור אחורה גרם לי לחשוב רבות על קצב השתנות הטכנולוגיה, קצב ההשתנות של המיומנויות הנדרשות מאתנו וכיצד אנו מתיימרים להכין את ילדינו ותלמידנו להיות אנשים בוגרים בעוד 10 ו15 שנה אילו מיומנויות שנראות כרגע הכרחיות לא תהינה רלוונטיות בעוד חמש או עשר שנים ומה הצידה ההכרחית לדרך?

אין לי ספק שאחת המיומנויות הבסיסיות ההכרחיות הנה יכולת הבנה, למידה השתנות מתמדת וקבלת אי וודאות כחלק משמעותי בחיים. קצב השינויים הטכנולוגיים הגוררים גם שינויים חברתיים, התנהגותיים, חשיבתיים וכלכליים רק הולך ומואץ ואינו צפוי להאט בשנים הקרובות. (והנה עוד מחשבה שחלפה - בצורה מפתיע דווקא השימוש במשחקי ווידאו, משחקי אסטרטגיה ומשחקים קבוצתיים מהווה הכנה לא רעה ללמידה מהירה של סביבה משתנה, בניית תכנית עבודה, יצירת שותפויות בחינה של הכלים העומדים לרשותי לפתרון הבעיה, ניתוח מתמיד של מידע ועוד)

מיומנות חשובה נוספת היא חיפוש המידע אך יותר מכך הבנייתה לידע -  אנו וילדנו הפכנו למשועבדים לגוגל וללא יכולת לביצוע חיפושים מורכבים, חיפוש באמצעים מגוונים או אפילו במנועי חיפוש אחרים שלא לדבר על אספת מידע ממקורות ראשוניים או הפניית שאלה לאנשים אחרים וכיצד הופכים את כל פרטי המידע לידע.

קשרים חברתיים - שדה מוקשים בכל פער בין דורי ובכל שיחה על משחקי מחשב ופעילות הילדים ובני הנוער  במסך מצד אחד אסור לאבד את היכולת לתקשורת בין אישית, למגע אנושי לשתיקות בנוכחות של אנשים אחרים, לצחוק מתגלגל ללא מעצורים צחוק מדבק הגורם לסובבים לך לצחוק גם מבלי לדעת למה בעצם צוחקים ( LOL, חחחחח ופחחח ואפילו אימוג'י לא נחשבים). פתאום מיומנות הקשרים החברתיים אינה מובנת מאליהן ומיומנויות נעלמות כמו הנכונות לבקש מאנשים זרים עזרה ולהעניק לאנשים עזרה - לא במרחק האנונימי מול המחשב אלה ממש במפגש של עין בעין. מיומנויות חברתיות שאם לא נשכיל לטפח ולהעניק יום אחד נתעורר לעולם ללא אמפטיה וללא חמלה, ללא יכולת לצחוק עד כאב או היכולת לכאוב עד כדי צחוק היסטרי.

קשרים חברתיים דיגיטאליים - לנסות להתעלם מהעבודה שהרבה מהקשרים החברתיים הכוללים דיונים על נושאים שברומו של עולם לצד עצבים על איכות השרות של החנות ליד, מתן המלצות או עזרה בעת מצוקה חוויות משותפות של משחקים משותפים והצלחות וכישלונות משותפים קורים במרחב הדיגיטאלי. אפילו פרויקטים טכנולוגיים שונים קורים במרחבים בהם מעולם לא נפגשו השותפים לפרויקט למרות שהם שותפים למאמצים ופריצת גבולות משותפת ולעתים אף תלויים כלכלית זה בזה. לפעמים הקשרים חשופים לכלל העולם ואף זוכים להתייחסויות מקריות או לא מקריות ולעתים מדובר במפגשים אינטימיים אחד על אחד הנמשכים לאורך פרקי זמן משמעותיים אילו מיומנויות נדרשות לניהול קשרים אלו? כיצד נדע במי לבטוח? כיצד נדע שאנו מתקשרים עם אדם או עם מחשב? על אילו צרכים אנושיים קשרים אלו יכולים לענות ועל מה לא? ללא ספק למדנו להזהיר את הילדים מפני הסכנות שבקשרים אלו אך האם אנו מלמדים אותם גם כיצד לבנות קשרים אלו?

וכל המחשבות האלו הופיעו רק מניתוק מההרחבה המוחית למספר ימים - תארו לכם לאן הייתי מגיע בחודש ללא סמארט פון..... מפחיד

סליחממני

יום כיפור מגיע, יום של סליחה וכפרה. על חטאים וכפרה שבין האדם למקום יום הכיפורים מכפר - אך מאחר ושיח וסיג לי עם שליחיו על אדמות, על המחליטים בשמו מה נכון ומה שאינו נכון. ויכוח מר לי  עם המדלגים בקלות על "כל אדם ניבנה בצלם" גם אם אינו גבר או, לא עלינו, אינו יהודי - אשאיר את החשבון עם הישות האלוהית ואת חשבון הכפרות פתוח בשלב זה...

על עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר ועל האדם לפנות לחברו ולבקש את סליחתו. ביום הכיפורים הזה בחרתי לבקש סליחה להשלים ולסלוח לאדם הקרוב ביותר אלי - אני. 

כדי שאוכל להניח את המטענים העודפים ובאמת ובתמים לפסוע בשבילים חדשים ולא לחזור רק על מסלולים מוכרים המובילים כל הזמן אל אותם המעשים, אני מבטיח לעצמי ללמוד לסלוח לעצמי כך שאוכל להכיל ולסלוח גם לטעויות של אחרים ולשחרר מטענים המכבידים בשבילים חדשים.

אז השנה אני מבקש "סליחממני" ובאותה נשימה מתחייב לסלוח לעצמי (לפחות על רוב הדברים).

סליחממני על הקשרים שרציתי שיהיו ויגדלו ויתעצמו ולא ידעתי לאחוז בם ולבנותם.

סליחממני על הקשרים שהייתי צריך לנתק ולהמשיך בדרך ולא מצאתי את הכוחות לנתק או לשנות כיוון

סליחממני על האנשים שהיו חשובים לי לאורך הדרך ואיבדתי את הקשר איתם, מכל הסיבות הלא נכונות שבעולם

סליחממני על כל אותם רגעים שהשקעתי באנשים שלא מסוגלים להקשיב, להחליף דעות ולהיות שותפים בדרכים הנפתלות של החיים ורק מעוררים כעס ומדנים

סלחממני על כל הרגעים שהייתי זקוק לעזרה מכל סוג שהוא ולא האמנתי בקרובים לי שיבינו ויענו בלב שלם וללא שפיטה, וסירבתי להשתמש בעזרות המוצעות בחפץ לב ובנפש נעימה מתוך קרבה ואחווה.

סלחממני על כל אותם שחיכו לעזרה ממני ואני לא הייתי פנוי לשמוע את בקשתם באמת ובלב שלם למצוא את הכוח והיכולות לעזור להם במילה טובה, בעצה משמעותית, באוזן קשובה

סליחממני על מאכלים בלתי מזיני גוף בעליל אך מזיני נפש וחדווה שהעמסתי על הלבלב הכבד והעורקים והשקעתי דקות של הנאה ושעות של חרטה.

סליחממני על כל הפעמים שדמיינתי שיש בעיה בחוץ כי היום חם מידי, קר מידי, גשום, אביך, רעש המכוניות צורם ודילגתי על סבב האימון.

סליחממני על כל הפעמים שחשבתי שאני שווה יותר ויודע יותר ולא התעקשתי שיעריכו אותי כראוי

סליחממני על כל הפעמים שלא הערכתי מספיק את  העומד ממולי ולא הייתי פתוח לקבל את עמדתו ולהבין את הלכי מחשבתו

סליחממני על כל הפעמים שלא מצאתי את הכוחות והסובלנות להעצים את הקרובים אלי למרות שכל מה שהם ציפו זה למחשבה נקייה מילה נכונה או רק לשעה של הקשבה.

סליחממני על כל הפעמים שערכתי השוואות של הישגים שלי מול הצלחות של אחרים והגעתי למסקנות מקטינות ובלתי מעניינות...

יום כיפורים מכיל וסולח לכולכם שנדע לסלוח לעצמנו בכדי שנגיע שלמים ומוכנים לסלוח לאחרים ושנצא מחוזקים למסע השנה החדשה בעצמה ובשמחה.

שלום תשע"ו ברוכה הבאה תשע"ז

הנה עוד מעט אנחנו נפרדים מתשע"ו, שנה שרק הגיע וכבר פורשת לה לנוח בחיק הזיכרונות, תרמילי הדרכים וההיסטוריה, שנה שהייתה בשבילי שנה של פריצת שבילים חדשים וטיפוס על הרים ותיקים. שנה של התמודדות עם שדים ישנים וניצחונות קטנים, שנה בה נוצרו שותפויות והזדמנויות, שנה בה הבטחתי מחדש בכל יום לחיות ככל יכולתי ולסלוח לעצמי על שגיאות וטעויות.

שנה בה עמדתי מול שלוש עשרה כיתות בשמונה בתי ספר שונים בגילאים שונים. שנה בה ליווית שלוש השתלמויות מורים, ועשרות מפגשי מורים שונים. שנה בה היו הצלחות מרוממות נפש לצד כישלונות ואכזבות צורבות. שנה בה הבנתי לעומק את המשפט "מכל מלמדי השכלתי אך מתלמידי יותר מכולם" שנה בה למדתי על הענווה שעל המורה לאמץ בכניסתו לכיתה כמנחה ומוביל של קבוצת תלמידים, כל קבוצת לומדים.

זכיתי, גם השנה, לעבוד באחד המקצועות המרתקים בעולם, פיתוח טכנולוגיות למידה ופריצת גבולות והוראה בכיתות של תכניות לימוד מגוונות. מקצוע הגורם לי לקום לעבודה כמעט כל בוקר עם חיוך ולהפסיק ליצור ולפתח בצער רק כשהזמן נגמר, זכיתי לעבוד במקצוע הנוגע ישירות בחיי הילדים והנערים וזכיתי לראות את החיוך בעיניים, השירה בלב צעקות השמחה והגב המזדקף כשמצליחים להתגבר על עוד אתגר ומתקיים עוד שלב של למידה משמעותית. זכיתי לצאת למסע עם מאות ילדים לחקר טכנולוגי, ליזמות, להתמודדות עם קשיים וחלומות אך בעיקר למסע פורץ גבולות ודמיון על יכולותיהם המיוחדות והמתפתחות.

השימוש בעולמות וירטואליים (Virtual Worlds) ללמידה והוראה מהווה, עבורי, תפיסה מרגשת ומעוררת השראה. השילוב בתהליך הלמידה של אומנות ה Making, לצד כלי משחק ומשחוק  שילוב עם למידה מונחת פרויקטים ולמידת חקר לצד יכולות פיתוח הדמיון, עבודה שיתופית וקהילה לומדת שבירת גבולות הכיתה המרחב ובשנה הקרובה גם גבולות המדינה. סביבה המשלבת מציאות רבודה עם מציאות מדומה בתוספת מדפסות תלת ממד וחווית עשייה

אני יושב ומתבוננן ניפעם על קהילת הלומדים ב Open Simulator בכלל וב EurekaWorld בפרט. קהילה הצומחת מדי חודש, קהילה שחצתה את קו 2000 השותפים - מורים, תלמידים, מפתחי תכנים, יזמים וחולמים. קהילה החוקרת את גבולות העולם הדיגיטאלי וממציאה כיווני עבודה וחשיבה חדשים חדשות לבקרים ואין כמו סוף השנה הזדמנות לומר לכולכם תודה. תודה ענקית על ההזדמנות להיות חלק מכם, תודה על שאתם חולמים ועושים בדרככם, תודה על האתגרים המתגלגלים לפתחי ומחייבים אותי להתאמץ עד קצה היכולת האפשרית

הנה אני עומד בפתחה של תשע"ז עם אתגרים חדשים ודרכים חדשות הממתינות להיפרץ ופסגות מנצנצות המחכות להיכבש. שילוב כיתות לימודים בין הארץ לבין חו"ל, תכנית למחוננים ועבודה עם בעלי צרכים מיוחדים. פריצה של פרויקטים עירוניים לצד עבודה עם מורים מיוחדים.

אני עומד בפתחה של השנה עם תרמיל מלא הבטחות חדשות לעצמי וכמה הבטחות שהעזתי להבטיח לאחרים. היום כשתשקע השמש ותגיח השנה החדשה זו תהיה עוד התחלה מיוחדת ומבטיחה.

אז מה נותר לאחל לי ולכם, השותפים למסע המרתק? שתהיה שנה מסקרנת ומלאת עשייה, שנה של מימוש הבטחות והצלחה - או במילים אחרות  שפשוט תהיה שנה נפלאה

אנחנו והמוסד האחר

בשנה האחרונה פרץ "המוסד האחר*"  לתודעתנו, פתאום הסתבר כי לא מוסדות השלטון הם המנהלים את המדינה אל "המוסד האחר". "המוסד האחר" מתמרן בדרך קסומה את תהליכי קבלת ההחלטות ומטווה את מדיניות הממשלה ויתרה מכך, הבין "המוסד" המנהל את הארץ, כי "המוסד האחר" שולט בכל מעשיו כמו במריונטה הנעה על חוטים ובעצם לא מוסדות הליכוד הם המנהלים את המדינה אלא "המוסד האחר" מנהל את המדינה, החברה והחקיקה, את איכות השיח ברחובות ואת מדיניות ההשקעה בחינוך ותעשייה את חזון המדינה ואת ההחלטה אם לתת לצה"ל לנצח

לא הליכוד על שריו, ראש ממשלתו מרכזו ומנגנוני ההשחתה, הסיאוב ניגוד העניינים וההון המוזרם ממקורות זרים מנהל את המדינה אלא "המוסד האחר" הוא הקובע היכן יתיישבו יהודים בארץ ישראל ואיילו תקציבים יקבלו, מה תהיה חלוקת הכספים מי ימונה למשרדים השונים. לא ראש הממשלה בחר לפורר את משרד החוץ ואת החברה הישראלית לבעוט בשיוויון בנטל מעבר לחלון ולשלוח דור נוסף של תלמידי חרדים אל הבערות וחוסר יכולת ההתפרנסות – "המוסד האחר" המסכל את מעשיו של ראש ממשלתנו וקובע את מדיניותו על בסיס אג'נדה משלו

מסכנים חברי מרכז הליכוד, סובל עד מאוד ראש הממשלה ומזילה דמעות קשות שרת התרבות והספורט לאחר 40 שנה בהן טיפחו את התפיסה שהם מנהיגי העם המדינה לפתע הם גילו שאין ביכולתם לשלוט לכוון ולנהל כי "המוסד האחר" הוא השולט בכל הנעשה בארץ.

יוקר המחייה בלתי ניסבל ומחירי הדיור מסרבים לרדת לא כי נוצרו תמריצים שליליים לבניה, לא כי בעשור האחרון התחילו בניה מועטה מידי, בוודאי לא בגלל התמורה האפסית לכספי החיסכון שהבנקים נותנים ובכך מפנים כספי משקיעים לשוק הנדל"ן הרי הממשלה הייתה הראשונה לזהות ולטפל בבעיה - המוסד האחר הוא המונע את ירידת מחירי הדיור מתוך אינטרסים כלכליים צרים שלו.

פערי העוני בחברה הולכים ומעמיקים למרות שהמדינה עשתה כל שביכולתה להעסיק העסקה ישירה בתנאים הוגנים את כל עובדי הניקיון והקבלן, למרות שיפורי השכר המדהימים למורים עובדים סוציאליים ושירותים קהילתיים ולמרות מאמצים בלתי נלאים למס אמת מעשירי המדינה ולדרישה לצניעות שכר בחברות ציבוריות  - "המוסד האחר" אחראי שבדרך קסם כל הכספים המושקעים בפריפריה ובשיפור מצבם של השכבות החלשות  כבר 40 שנה נעלמים ואינם מקדמים את החברה

התנחלויות הוקמו על קרקע פרטית ובלתי חוקית - זה לא מוסד הליכוד אשם ולא הוא יעמוד באומץ מול המתנחלים ויאמר טעינו - זה "המוסד האחר" אחראי על טעות זו הוא זה ששלח אותם לשם הוא זה שממן אותם והוא זה שצריך לקחת אחריות על הטעות

התרבות המזרחית מקופחת? זה לא תפקידו של השלטון להזרים כספים לעודד, לטפח וליצור דיאלוג זה "המוסד האחר" שאחראי לקביעת סדר העדיפויות ב40 השנים האחרונות והוא מונע מאייל גולן או מקובי פרץ להוות את מרכז השיח הציבורי

התרבות ברחוב מתלהמת, נטולת סובלנות לאחר, מכילה ביטויים גזעניים ותפיסות פשיסטיות - זה לא מוסדות הליכוד ומפלגות השלטון אחראיות לזה אלא "המוסד האחר" שאינו מסוגל להכיל את האחר, ליצור תרבות שיח וגיבוש חברתי. "המוסד האחר" הוא האחראי להסטה הפרועה ולשפה הרדודה

אין ביטחון אישי ואין אופק מדיני למרות שמפלגת השלטון מושיטה את ידה בכנות וברצון אל שכננו ומעוניינת בשיויון אזרחי מלא זה "המוסד האחר" שמנהל את העניינים והוא שמעכב ולא מאפשר לדברים לקרות ולהתפתח.

ולכל התל אביבים השמאלנים, משלמי המסים ומשרתי המילואים, הצמחוניים והטבעוניים - חברי ה"מוסד האחר" תרפו קצת... תנו להם לשלוט כדי שלא ייעלבו וירגישו שוב פגועים ומקופחים, תנו להם להרגיש כאילו הם שולטים הרי "חברי המוסד האחר" יודעים מי מנהל את העניינים 

* בספרו של י. אסימוב "המוסד האחר"  הספר החמישי בסדרת ספרי המוסד (או השלישי בטרילוגיה), מגלה יום אחד "המוסד" הישות אשר ניהלה את חיי האדם ואת מהלך האנושות ואשר דאגה לתקן את סטיותיהם מדרך הישר כי בעצם יש "מוסד אחר" המנהל אותם ומתווה את דרכם מתקן את שגיאותיהם.

עניים תשע"ז

שוב נפתח המסע המרתק של שנת לימודים. שנה בה שוב אפגוש ואתבונן בעשרות ומאות עיניים והן, תתבוננה בי. עיניים נוצצות המנסות לבנות הגיון בעולמם, המנסות, כל זוג עיניים בדרכו, להבין וללמוד עוד פיסה, עוד צבע, עוד רעיון בתפיסת העולם של הילדים, נערים מתבגרים, תלמידים...

לעתים העיניים ממוקדות ומרוכזות ומזרימות אין סוף פרטי מידע אל מוח הצמא כספוג - ואז מתרחש תהליך למידה וצבירת ידע.

לעתים העיניים בוהות בחלל ואז המוח נח או יוצא לתהליך בניית תובנות משל עצמו ומעבד את המידע- ואז מתרחש תהליך למידה ולעתים זהו התהליך המשמעותי והחשוב במהלך הלמידה.

לעתים העיניים מתרוצצות כמחפשות עניין חדש או אתגר  - ואז מתרחש תהליך למידה של הפרטים בסביבה ושל התובנות על מה מעניין ומה פחות, מה חשוב לי ומה לא.

לעתים העיניים מחפשות את הרגע הנכון לביצוע תעלול שטרם ניראה כמותו... אז מתרחשת חשיבה פורצת גבולות ויזמות.

לפעמים העיניים עצומות.... יש צורך במנוחה ואין כרגע יכולת קליטה - צריך לאפשר למוח לנוח ולהירגע לקראת תהליך הלמידה הבא

לעתים העיניים מביטות באהבה או בכעס  - ואז מתרחש תהליך של למידה ויחסי חברה

לעתים העיניים מביטות סביב ומחפשות הכרה - ואז מתרחש תהליך צמיחה ובניית ערך עצמי

לעתים העיניים עצובות לאחר אי הצלחה  או אכזבה - ואז מתרחשת למידה של התמודדות וצמיחה

לעתים העיניים מביטות בהתרסה, באמירה - אנחנו חושבות אחרת אנחנו יודעות יותר טוב - אז מתרחשת הלמידה בשני הכיוונים מתוך דיאלוג בין עולמות ידע, עולמות ערכים ותפיסות עולם

ולעתים העיניים כבויות, לא עצומות, לא מתרוצצות, לא סקרניות ולא מחפשות, לא מדברות ולא זוממות, לא מחייכות ולא חודרות רק כבויות... אז נכשלתי

ילד יקר, נער מיוחד, איש מדהים, פנימיון בדימוס

אתמול סיימת, (הפעם באמת), את חגיגות סיום השמינית, סיימת את בית הספר הראלי בהצטיינות, סיימת את פעילות השכב"ג בשבט דן בחגיגה גדולה ובהצלחה מלאה ועכשיו סיימת את מסלול הפנימיון והנה אתה יוצא אל מסע החיים הבוגרים ומתחיל לסלול מסלולים חדשים.

זה עתה סיימת את המסלול המיוחד אותו סללת לעצמך ובנית ברצינות, בעקשנות, בהבנה ובחכמה, מסלול בו בחרת מה אתה רוצה לעשות ומתי מה חשוב לך ויותר מכך, מי חשוב לך. כיצד ניתן לתאר את שלוש השנים האחרונות, שנים בהן בחרת לצעוד בנתיב משלך שלא הלך בו איש לפניך, מסביבתך המוכרת, ובטוחני כי איש מעולם לא סלל את דרכו בשילוב כה נדיר של מיומנויות מסגרות שאיפות ורצונות. את המסלול סיימת מוקף באהבה של 45 חברי הפלוגה המפקדים הנדירים באיכותם ומשפחות הפלוגה שליוו לאורך הדרך....

חמשה משפטים ליוו אותך בשלוש השנים האחרונות

בכל יום לומדים דבר אחד חדש 

סקרנות אין סופית המלווה אותך תמיד, נכונות ללמוד ולחקור כל פריט מידע שנופל לידך, להמשיך ללמוד ולהעמיק גם בתחומים שונים ומוזרים אשר רק אצלך מתעצבים לתחומי דעת מיוחדים. 

" היה נכון" 

ססמת הצופים עליה התחנכת ואותה אימצת בכל לבך, בכל עת הנך נכון לקחת אחריות ולבחון את המעשה המוסרי והנכון לעשות, אתה מתייצב לכל משימה ומוכן להתמודד עם המשימה עד לביצוע מושלם גם אם הדרך ארוכה ומסובכת, גם אם האחרים יגיעו אחר כך.

"הצנע לכת" 

כל המיוחד שבך, כל העוצמות הגופניות והרוחניות שבך, יכולת ההתמדה וההתמודדות עם קושי עטופים בשקט, בנתינה של מקום לאחר ללא צורך במאבק על קרדיט וללא צעקות של מגיע לי ואני המרכז ותשימו לב אלי... אתה יודע שיקשיבו לך בנעימות ובסוף מי שלא - יבין את הטעות.

"בהשקט ובבטחה" 

אני מתבונן בך, בהשתאות. בביטחון האין סופי שצברת, בידיעה וההבנה שלך שאתה יכול ויודע להכניע הרים ואם ההר אינו נכנע פשוט אפשר להעביר אותו לעמק הבא, בהבנה והידיעה עד להיכן אתה יכול לאתגר את עצמך והיכן ומתי צריך לעצור ולצבור כוחות לאתגר הבא. אני מתבונן בביטחון שאתה ניגש למשימות חדשות (וכן חלקן הזויות.. סריגת שריון אבירים, בניית חץ וקשת מקוריים, הכנת קינוח מארבע שכבות...) מתבונן, לומד אותן ומבצע בתנועות בטוחות. שקט וביטחון שנרכשו במאות שעות של אימונים ואתגרים, שקט וביטחון של היודעים את ערכם ומקרינים על העולם שאיתם הכל יסתדר ויהיה בסדר

"יש ההולכים בדרך ויש הסוללים אותה" 

המשפט שבעצם נולד עבורך מיום לידתך ורק המתין להצטרפותך לפלוגת אלון. מיום שעמדת על רגליך (וזה קרה כבר בגיל 9 חודשים) הקפדת לסלול את המסלולים שלך ולא ללכת בדרך רק כי היא קיימת או קלה, אמירה זו נכונה לטיולים בהם החלטת לטפס על גבעה או הר רק כי הוא קיים ומעניין איך הנוף נראה משם, סיסמא זו עברה כחוט השני כשהחלטת להפוך לגולש מקצועי, שהתחלת לחקור את תחום הבישול והכנת המזון, כשחקרת כל שאפשר לדעת על טיסנים, היסטוריה, אבירים, קשתות, מחנאות, רפואה, הישרדות, כימיה....וכמובן כשהודעת לזוג הוריך ההמומים שאתה פונה למסלול הפנימייה הצבאית והפכת לפנימיון גאה ומיוחד.

עם תום טקס הסיום, ועם התייבשות הלחלוחית שבעין בצבצה ועם הסדרת הנשימה, מה בעצם אאחל לך עכשיו, כשהעולם פרוס לרגליך ומאות שבילים ממתינים להסלל על ידך? שתשמור את המשפטים הללו, הם טובים, נכונים ומעצבים, המשך בחקר החיים והוסף נדבכים ומשפטים , היה אמיץ לשנות את תפיסות עולמך ולהיפרד מאותם המשפטים כשתחוש שהגיע העת ומעל הכל המשך לסלול את נתיבי החיים המיוחדים שלך ולכתוב את משפטיך שלך

בהמון אהבה, גאווה, חיוך וסקרנות להמשך.....

סנדות, צופים ואומנות ה Making

עם חלוף הפסח ותחילת ריחו של הקיץ, בכל שנה, מתייצבות חבורות של בני נוער בכל הארץ בשבטים. חבורות של בני נוער מעט סהרוריים מוכי סחרחורת קלה וכולם ממלמלים מילים כמו ימי עבודה, ראשי מתקנים, חלוץ, סנדות, קטיף בוסים, עוד ימי עבודה, בדים, יוטה רשתות צל...ומתחילות את המירוץ המטורף  אל מול האתגר העצום  של הקמת מחנה הקיץ.

חבורה של בני נוער בגילאי 14 - 18 מאתגרים את עצמם בחשיבה יצירתית, במיקסום עבודת הצוות ויצירת תפוקות, מותחים את עצמם אל קצה גבול היכולת ואת קצה גבול הסבלנות של ההורים והמורים, מתמודדים עם לוגיקה, מומנטים, יחסי העברה והפעלת כוחות, מדמיינים וחולמים במגוון ממדים, הופכים את מערום הסנדות, הבוסים וגלילי הבד לחומר יצירה ולמרכז החיים לחודשים הקרובים. 

אל תטעו לרגע, אין מדובר באתגר של שבוע או באקתון נמרץ בן 48 שעות. מדובר על עשרות ומאות שעות של תכנון, עבדות צוות, בניית דגמים וגיבוש צוותים. מדובר על מסלול הכולל הצלחות וכישלונות אשר מובלים על ידי חבורה של צעירים בני 17-18. מדובר על Making במיטבו.

כאנשי חינוך אנחנו שוברים את הראש, מקיימים סדנאות וימי עיון כיצד לתת לחוויות החינוכיות משמעות, איך גורמים לילדים להתמודד עם קשיים ובעיות ולמצוא פתרונות, איך להמשיך ולהתמודד גם כשקשה. מערכת החינוך מתחבטת שנים כיצד ניתן ליצור נוער יוזם ואחראי אשר יודע לקחת אחריות ולדחוף את עצמו להרים את עצמו לשיאים חדשים, כיצד מכינים את הבוגר אל המאה ה21 אשר גם ידע ללמוד לבד וגם להיות חלק מצוות של עובדים

בכנסים השונים שוב ושוב נשמעות מילים כמו חניכה במקום הוראה, Making במקום לימוד פרונטאלי,  למידה שיתופית ולמידה משותפת, עבודת צוות, למידה על ידי עשיה. איך מיצרים למידה משמעותית וכיצד מייצרים חוויות מעצבות עבור בני הנוער. כיצד נאתגר את בני הנוער גם השנה, איך נשכנע אותם להפיק מעצמם את המרב והמיטב...

ובכן כל מה שצריך לעשות זה להגיע אחרי פסח לכל אחד מהשבטים והקינים ברחבי הארץ ולצפות בחבורת הנערים והנערות שפשוט עסוקים בלעשות. הם פחות מבינים בתאוריות חינוכיות ופחות אכפת להם מתפיסות חדשניות הם פשוט יודעים שעכשיו תורם והגיע הזמן לעשות ... Making במיטבו כבר ציינתי? למידה על ידי עשיה הזכרנו? חניכה של בוגרים את הצעירים הפנמנו?

גם השנה, כמו בכל אחת מעשר השנים האחרונות עליתי למחנה הקיץ של "שבט דן" שוב ראיתי את החינוך ואת הנוער במיטבו, ראיתי נערים מגיעים לקצה גבול העייפות אך אוספים את עצמם לעוד מאמץ נוסף כדי להספיק עוד קצת כי טוב וטוב מאוד זה לא מספיק אנחנו רוצים רק מצויין. ראיתי אותם מצליחים לדמיין דברים שרואים רק משם ולזר אין סיכוי להבין כיצד יקרמו עור וגידים. ראיתי אותם מסבירים בהתלהבות איך הגלגלת תעבור ותפיל את הסנדה שתמשוך את החוט כדי שהמנגנון יעבוד. ראיתי אותם עוזרים אחד לשני ודוחפים אחד את השני כדי לסיים את המשימה העצומה הזו - הקמת מחנה ל800 חניכים. ראיתי אותם עובדים בצוותים של עשרות משתתפים מחלקים משימות ובודקים לוחות זמנים, ראיתי את אלו אשר לקחו את ההובלה ודחפו את השאר אל מעבר לפינה הקשה. ראיתי אותם נתקלים בקשיים, מאלתרים פתרונות ומוצאים אנרגיות לנסות שוב כיוונים חדשים, ראיתי אותם לוקחים אחריות על עשרות חניכים צעירים ויודעים להבין מה חשוב ומתי פשוט צריך רק חיבוק. ראיתי אותם מתענגים על פתיבר עם שוקלד השחר האלמותי כאילו אכלו בגירף או במקדונלדס. ראיתי אותם מתווכחים שעות על זווית הראש הנכונה שבה יש לקשור את הכפיתה ועל יחסי משיכה והעברה

ראיתי אותם עומדים מלאי גאווה סיפוק, תחושת שייכות והכרת ערך עצמם בסוף המחנה לאחר שמונה ימים. ראיתי אותם אומרים בעיניים גם אם תש כוחם לדבר - עשינו זאת גם השנה ואנחנו כבר מחכים לשנה הבאה.... 

ראיתי וחוויתי חינוך במיטבו וכל השאר אלו רק הקלישאות

הצפרדע והמפעל הציוני

צפרדע, אם תכניס אותה למים רותחים היא תמהר ותקפוץ מהם, אם תכניס אותה לסיר ותחמם אותו בהדרגה היא תישאר בסיר עד שתתבשל. לפחות כך טוען הסיפור העממי המחקרים מוכיחים שהצפרדע תציל את עצמה ברגע שיהיה לה חם מדי.

מתי בעצם אדע שחדלנו להיות חברה דמוקרטית ערכית וצודקת? מתי אדע שוויתרנו על החזון הציוני ואין הגיון להילחם על הבייחד ועל חברת המפות?  איזה מבחן יש לשים מול עיני אשר יהווה דגל שחור מתנפנף שאותו אסור לחצות ואם חוצים אותו אז גם אני אחראי? איך נדע שצריך להציל את עצמנו מעצמנו?

כאשר ראש הממשלה יהי מושחת ויעשה בכספי ציבור כבתוך שלו ולא תעניין אותו דעת הקהל אלא אם היא אישתו?
כאשר אדם אחד יחזיק את השליטה בתקשורת, בתכנון הכלכלי, ביחסי החוץ ובניהול המדינה?

כאשר ראש הממשלה יקים עיתון ויסרב לדבר עם הציבור ולענות על שאלות?
כאשר ניצבי המשטרה יודחו בשרשרת אין סופית של שחיתויות ועבירות?
כאשר הפוליטיקאים יתערבו בעבודת המשטרה ויפעלו להדחת קצינים?
כאשר שר הביטחון יאמר את המובן מאליו ויגבה את מפקדי הצבא ויאלץ להתפטר?
כאשר ראש ממשלה יגבה התנהגות של חייל אך יתעלם במשך ימים מהתקפה פרועה על מפקדיו?
כאשר יגיעו קריאות להרג אויבים גם לאחר פציעתם וכניעתם?
כאשר המון מוסת יקרא מוות לערבים, סתם כי הם ערבים ויכה את כל העומד בדרכו?
כאשר אנשים מוסתים יכו אנשים אחרים רק כי דעתם תהיה שונה ?
כאשר על נשים יאסר לשיר בפומבי?
כאשר באוטובוסים ידרשו הפרדה גזעית ומגדרית?
כאשר יופיעו רבנים וינסו למנוע בכח חתונה של בני זוג מעורבים?
כאשר קידום ומימון התרבות יבוצע על פי ערכים לאומניים?
כאשר הממשלה תנסה למנוע מחברי כנסת לעטור לבג"ץ?
כאשר המדינה תקבע שדם חרדים יקר מדם חילונים?
כאשר ראש ממשלה יתחיל להסית כנגד אזרחים אחרים במדינה כסיסמת בחירות וכשיטת שליטה?
כאשר החינוך לאזרחות יהפוך לחנוך בצל הדת?
כאשר נשיא המדינה יותקף כאשר ידבר בממלכתיות על שסעים בחברה הישראלית?
כאשר השיקולים לטובת אוליגרכים ותיקונים יגברו על שיקולי טובת ההמונים?
כאשר "שמאלנים" תיהפך לקללה ובה יואשמו ראש השב"כ והמוסד?

או אולי רק כשתשלוט פה תרבות של הסטה והפחדה אדע שהדגל השחור הונף ואם תרצו אין זו אגדה?

  

משחקי מחשב, יום ירושלים ועשייה חינוכית

שוב אני נכנס לכיתה, כיתה של תלמידים המחכים למוצא פי או להזדמנות להעביר בדיחה על חשבוני,  אני מזהה את הסקרנים בכיתה ואת אלו שמתריסים שבעצם מי אתה? אבל כולם בהמתנה להתחלת השיעור כי עד להתחלה אנחנו בהפסקה. אני עומד במרכז הכיתה שהרעיון שלה הומצא תוכנן ומומש בעידן התעשייתי במאה ה19. מבנה הכיתה נועד לאפשר לי,  המורה האחד להעביר ידע לקבוצה של 30 - 40 תלמידים הקירות אינם רחוקים מידי ואינם צפופים מדי ואני אינני צריך להרים את הקול לרמה גבוהה מדי, אני יכול להסתובב בצורה מדודה בחדר ולרשום מעת לעת על הלוח המחיק את עיקר הרעיונות והמחשבות ואפילו להקרין על הקיר מספר סרטים ומצגות. הידע שהם צריכים לעכל ולקלוט יחד הוא בזמן נתון ובקצב אחיד ובסוף גם לקבל הערכה וציון

זכיתי ללמד השנה את אחד המקצועות הנפלאים והמרתקים במערכת החינוך, פיתוח משחקי תלת ממד מרובי משתתפים (או למידה בעולמות וירטואליים). תחום אשר מתעדכן מדי יום בקצב בו רק תעשיית ההי טק וההשראה האנושית בתחום המשחקים יודעת להתעדכן. עולם דעת הכולל עיצוב בתלת ממד, גרפיקה ממוחשבת, תכנות צד קלינט ותכנות צד שרת, כתיבת תסריטי משחק וניהול פרויקטים, מדפסות תלת ממד ומציאות רבודה המשולבת במציאות מעושרת ועוד כמה תחומי חינוך אזוטריים כמו, למידה באמצעות פרויקטים ואוריינות דיגיטאלית, למידה תוך כדי עשיה והערכה חלופית וכמובן, למידה שיתופית ולמידה משותפת.

אני מקפיד ללמוד ולהתעדכן מדי יום ברזי המקצוע אבל ברור לי שאין ביכולתי לעמוד במרכז הכיתה ולספק לכל ילד את התשובה הנכונה אשר תהיה נכונה לכל הילדים כאשר כל אחד מהם מרוכז בשלב אחר בעשייה. יותר מכך אם אספק את התשובות אחטיא את רוב המטרות של התכנית ואת רוב חוויות ההצלחה שהתלמיד יכול להשיג. במקום להיות מנטור וחונך המצביע על כיווני החשיבה האפשריים ומעודד ברגעים הקשים אהפוך למכונת תשובות אשר חלקן הגדול תהינה שגויות וחלקן הנותר כנראה שכבר לא תהינה רלוונטיות מחר. הרעיון המרכזי בתהליך הלמידה המשמעותי הוא לאפשר לתלמידים לעוף וללמוד, לחקור להתנסות ולטעות לבהות ולתהות, לחפש מקורות מידע ושותפים לדרך בכיתה ומעבר לקיר, ברחבי הרשת

בשלב זה אני מתנגש, בדרך כלל,  במעגל הציפיות כי גם התלמידים חונכו לעקוב אחרי הסברים וספרים ומצפים לפתרון אחד המגיע מהמורה או מערמת הספרים. הם ממעטים לעזור אחד לשני ויצר התחרות מונע מהם לעצור ולהקדיש את תשומת הלב הראויה לשאלה שנשאלה על ידי החבר ובחלק מהמקרים גם שיתוף מידע ללא תמורה כבר נשמעת להם מחוץ לחוויה, הדרישה היא לתשובה מידית ומוכנה והרעיון של ניסוי וטעיה ויותר מכך תהייה, של חיפוש מקורות מידע, של קבלת מידע חלקי והשלמתו נראה להם הזוי ובלתי נכון.

בחצי השנה האחרונה נפלה לידי ההזדמנות להוביל פרויקט, יחד עם יעל בר און האחת והיחידה, פיתוח משחק תלת ממדי מרובה משתתפים ליום ירושלים. הפרויקט ניבנה על ידי קבוצת ילדים בכיתות ה' ו' מבית הספר נופים, עבור כל שכבות ד,ה,ו בבית ספר (כ270 תלמידים). הקבוצה הזו אשר עבדה חמישה חודשים לקראת מטרה משותפת, פיתחה הפעלות שונות בקבוצות תוך עזרה הדדית ומעורבות של מורות בית הספר, בהנחיה, התייעצות וחשיבה הדדית. קבוצה אשר לאחר שנתיים וחצי של תרגול סיזיפי למדה שאפשר לשאול חברים ולחפש מקורות מידע אחרים חוץ מהמורה בכיתה, קבוצה אשר למדה שלפעמים עולם המחשבים אינו צפוי וקבצים נמחקים וקטעי קוד לא תמיד עובדים ועדיין כשנופלים נרתמים אחד לעזרת השני כדי להתקדם ולכבוש יעדים חדשים. קבוצת יזמי התקשוב בבית הספר נופים עמדה בציפיות וביעדים ויום ירושלים הפעילו 270 תלמידים מאושרים. הילדים סיימו בתחושת הישג עצומה וגם הבנה כי התגברו על קשיים בלתי צפויים ושהלמידה היא חוויה.

הקבוצה הזו הוכיחה שאם תרצו אין זו אגדה ....

רכבת ההרים ביום MindPark

באחד הימים של חופשת טרום הפסח, אחד מאותם ימים בהם המרדף להספיק, להשלים, להכין עוד מערך שעור להספיק לדחוף עוד פגישה להתכונן לפסח ולאחרי הפסח היה בעיצומו לחצנו בכל הכח על המעצורים  והחלטנו לנצל את ההזדמנות שיום MindPark - שיתוף פעולה של מרכז ליזמות חברתית במכללת תל אביב יפו ומרכז לחדשנות בחינוך מבת ים-  הציע לנו ליום חשיבה על דרכנו העסקית והמקצועית ומה ברצוננו לעשות ולאן להתקדם או במילים אחרות, התואמות את השפה החינוכית העדכנית, EurekaWorld לאן?

כמובן שההגעה, ליום MindPark , לוותה בחיוך הציני ההכרחי - מה כבר אפשר לחדש לזוג תיישים וותיק שכמונו אחד גבוהה ואחד עם נוכחות מרשימה. כל מה שיאמר שם בכנס כבר נוסה על ידנו בעבר הרי כבר פתנו וסגרנו סטארטאפים, כבר עשינו ישיבות חזון ועדכנו תכניות עסקיות אין ספור פעמים, היינו שותפים בהגדרת אסטרטגיית מוצר ואסטרטגיה שיווקית וגם תכניות מכירה ערכנו ומשאבים גייסנו ובכלל אנו וותיקים ומנוסים ברכבת ההרים של היזמים ובדרך כלל אנחנו הם אלו שעומדים על הבמה ומרצים  ומי בכלל מנסה לשנות דרכם  של תיישים? הרי ברור שאם אתם מנסים ללמד אותנו דברים חדשים אתם טועים ולכן אינכם ראויים ללמד אותנו דברים חדשים.

התפנית הראשונה הגיע כבר בפתיחתו של היום במפגש הזוגות בין היזמים.. רגע, מה קורה פה עוד יזמים שיודעים מה הם עושים? שכבר עשו דבר או שניים בחיים? שהצליחו ונכשלו שכבשו גבהות ונפלו לתהומות? שאפילו הרימו מיזמים הפועלים במערכת החינוך ויש להם עצות ורעיונות מעניינים? וגם שווה להקשיב?  טוב.... אבל אנחנו מיוחדים כי...אנחנו "יזמי התקשוב" וכבר מהשם שלנו ברור שיש לנו יותר ניסיון ביזמות  אבל... אנחנו בעצם אנחנו יזמי התקשוב או EurekWorld ? אנחנו פיתוח תכניות לימוד או פלטפורמה חינוכית? אנחנו פונים לתלמידים או למורים? למה השאלות המוזרות האלו על זהות והגדרות ומה המוצר שאנו מפתחים ולמי הוא נועד ומה הוא משרת?... שוב מצפים למחשבות חדשות מתיישים בוגרים?

אהה... אפשר להירגע אפשר לחזור לתנוחה הצינית והידענות המפליגה. עכשיו מדברים על טכניקות שיווק ואיך מגדירים תפוז ולמה מגדירים תועלות ולא תכונות ולמה כשאני מחפש מקדחה אני בעצם רוצה חור בקיר ולא מקדחה גדולה ושחורה (רק נשים יבינו זאת -  הגברים באמת רוצים מקדחה שחורה וגדולה). ישנם פה כמה חברה יצירתיים והאווירה מאוד מיוחדת וגם עולים חיוכים וכבר מזדהים עם חלק מהדברים הגוף נדרך והראש מזהה סכנה של למידה.

הי חזרנו לקרקע בטוחה....הינה מאי מגיע עם מפת התכונות והתועלות שלה מן טכניקה של הדבקת סטיקים צבעוניים על נייר.... , שנים פעלנו בצופים, דורות של מדריכים למדו מאתנו את טכניקת הגדרת הצבעים ומה עושים עם פתקיות  ואיך מסדרים רשימות. רגע אנחנו לפני סיבוב מסוכן ומהיכן מגיעות השאלות הכל כך נכונות הללו על מה הכיוון ומה הדרך והנה פניה וירידה תלולה המפה לוקחת לכיוון אחר והתועלות שונות ממה שחשבנו והתכנות הכתובות פה על המפה מאפשרות הסתכלות מזווית אחרת ואנחנו צריכים עוד מדבקות ואולי אפשר גם עוד צבעים ואז מגיע גם השאלה המפחידה למה ... ו הנה זה קרה

תוך מספר דקות  הושלמה הפניה והירידה התלולה המחשבה התבהרה והכיוון התחדד והדרך פתאום נראית כשביל פרוס המזמין ריצה קלילה ותנועה קדימה ואפשר לרדת מרכבת ההרים המטורפת ולנסות להבין מה קרה ואיזה תהליך עברנו בפחות מיממה. אז נכון שאנחנו במקום אחר לגמרי ממה שחשבנו, נכון שאנחנו עם חיוך נבוך על הפנים ותחושת למידה עמוקה שרק זוג תיישים ותיקים היורדים מרכבת ההרים מכירים ומפנימים- אז מה אם צריך להתחיל את מפת הערכים והתכונות מההתחלה אנחנו בדרך הנכונה אל העולם הווירטואלי הבא רק איפה המדבקות בצבעים המקסימים יש לי עוד כמה רעיונות כמעט מגובשים.....

המון תודה למאי עמיאל, יאנה נאכט, רומי קנטי ושאר היזמים והמיזמים על יום מיוחד ב MindPark 2016

אורי שפירא – EurekaWorld עולם של סקרנות דיגיטאלית

מיזם EurekaWorld הינו פלטפורמה להוראה והדרכה בעולמות וירטואליים. המיזם מזמין מורים המעוניינים לפתח תוכני הוראה בסביבות תלת ממד מרובות משתתפים להצטרף לקהילת המורים הפועלת בעולם הוירטואלי בכלל ועל גבי OpenSimulator  בפרט

www.eurekaworld.co.il

http://www.yazamey-hatikshuv.co.il/

יום הזיכרון מדור לדור

שוב מגיע היום בשנה, יום הזיכרון לחיילי צה"ל יום מהותי בהוויה הישראלית בהוויה שלי, יום המחבר את חג החירות עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה עובר דרך יום העצמאות ובא לקראת ל"ג בעומר והמרד הגדול. חודש רצוף של מועדים הקשורים למאבקנו המתמיד לחרות ולחיים בארץ הזאת מאבק לאומי ומאבק אישי. יום הזיכרון לחללי צה"ל וכוחות הביטחון הוא, אולי,  המועד האישי והמיוחד שבכל המועדים ברצף זה. היום הזה שייך לנו, שייך לי, זה היום שבכל שנה נוגע אישית בכל מי שגדל ונלחם על הארץ הזו.

כמי שגדל בארץ הזו, החיים רצופים בסיפורי קרובות ושכול ומאבק לקיום המדינה, סיפורים המלווים לאורך כל החיים רק נקודת ההתייחסות משתנה.

כילד הכרתי את הסיפורים של אבי ואת הקרובים שאבדו מדורו בעיקר ממלחמת יום הכיפורים, פתאום הופיעו בבית חוברות הנצחה של האח של ההוא שנפל, פתאום, כילד יש את אלו שאבותיהם נהרגו במלחמה והם קצת יותר עצובים ולפעמים סתם יושבים ובוכים. פתאום משתתקים המבוגרים כשמדברים על כאלה דברים ועוברים לדבר בלחישות וברמזים

כנער השכול הציץ כבר מעבר לכתף כאשר אחים של חברים נפגעו ונפלו במלחמת לבנון ובתקופה שאחריה.

לאחר הגיוס הכה השכול בחברי שיכבה שאיבדנו, איציק שיקלי , בן כיתתי שנהרג בתאונת אימונים ואחריו כבר הגיעו שמות רבים אחרים והזיכרון כבר מתערבב ומתבלבל בין חברים לדרך שנפלו לבין חברים לספסל הלימודים בשכבות הצעירות ובשכבות בוגרות, בין מדריכים ואחים של חברים ....

לאחר השחרור וכמרכז שבט צופים חשתי את האבדן של חניך אהוב כאשר רן קמחי נהרג בתאונת אימונים בשייטת 13  ובפעם הראשונה הכה בי העומס והכאב שסוחבים חבריו הצעירים שרק אתמול היו כל כך תמימים וחייכנים וחמיצות הלב על נער שליוותה ושחררת לחיים והוא הספיק כה מעט.

לאורך שנות דור כמובן נוספו הסיפורים כאלו שהכרתי אישית יותר וכאלה שהיו קצת יותר רחוקים

כיום אותם טקסים ואותם סיפורים ומחשבות מלוות את דור הבנים, ופתאום אתה מזהה את הכאב בעיניים על חבר שאבד ועל מוות שהיכה קרוב מדי, פתאום עיני התום והצחוק שהכרת כילד הופכות לרציניות ועמוקות ואתה יודע שגם הם סוחבים את משא הדרך וגם להם כבר יש זיכרונות...

סיפור השכול והמאבק נמשך ובכל שנה ובכל תקופה ישנם הסיפורים שנוספים וצורבים את הלב רק נקודת המבט משתנה...

לעולם לא עוד!

מה הופך קבוצה איכותית ונחמדה, קבוצה המאמינה בערכים חיוביים ומאמינה בסולידריות ועזרה הדדית, קבוצה הלומדת ביחד ומדברת על חזון ומדינה לקבוצה מטורפת וחסרת גבולות? מתי קבוצת ייחוס הופכת לחבורה רצחנית ופסיכופתית שחיי אדם אינם ראויים בעינה וקדושת הרעיון חשובה יותר מקדושת חיי אדם? למה קבוצה של נערים צעירים פתאום מתעוות מוחם והם מוכנים להכות שחקני קבוצה יריבה על מנת להרוג ואיש מהקבוצה לא מרגיע ואומר רגע נסחפנו? מה גורם לחבורה של סטודנטים עם מדים וסמכות לאבד את הרסן עד לסיכון חבריהם לספסל הלימודים בניסוי המפורסם של הכלא של סטנפורד ואף אחד לא עוצר ואומר שהכל הזוי?

 ... מה הביא עשרות צעירים לרוץ לתוך הגזענות בניסוי החברתי הנחשול?

מה גרם להמוני שבט הוטו לרצוח חצי מיליון מבני הטוטסי? שכנים וחברים של האתמול פרצו בטרוף להשמיד להרוג ולרצוח מאות אלפים ולא לעצור לרגע להבין שמולם בני אדם ומשפחות שכנים ושותפים לעסקים?

למה חבורה של לצעירים מוסלמים יוצאים לרצוח יהודים רק כי הם יהודים גם בצרפת ובבלגיה ואיש לא מסתכל להם בעיניים ואומר רגע הגעתם למקום לא נכון!

למה חבורה של צעירים יוצאת לרצוח משפחה ערבית רק כי היא ערבית וחבורה של מתלהמים להכות עוברי אורח שחושבים אחרת מהם ומבט של רצח וטמטום בעיניהם?

ואיך כל זה קשור ליום השואה וליום הזיכרון?

השואה ומלחמת העולם השנייה לא התרחשו בתרבות אפלה של נבערים מדעת, השואה ותורות הגזע התרחשו בחברה דמוקרטית ומשכילה שכל אזרח ישראלי, לו היה נשתל בה במכונת הזמן, היה מבין את כללי המשחק וכללי ההתנהגות במשטר הדמוקרטי ובאקדמיה הפורחת. חברה זו, לא המנהיג המשוגע,  ברובה המוחלט איבדה את צלם האנוש וסחפה את העולם לזוועות הגדולות ביותר שהתרחשו בהיסטוריה האנושית. אובדן צלם האדם לא היה רק נחלת האס אס והגסטפו ואפילו לא נחלתם הבלעדית של שומרי מחנות ההשמדה והגטאות - קבוצה זו היתה מתי מעט בתוך הצבא הגרמני לא כל שכן בחברה הגרמנית ובארצות הכבושות. אבדן צלם האדם היה נחלת העם הגרמני כולו וחלקים נרחבים מאירופה לצידם. אבדן צלם האדם התבטא לא בהשמדה הפעילה של היהודים אלא  בהסתת המבט כאשר עברו לידו יהודים מזי רעב, בחוסר התערבות כשחבורת בריונים הכתה ברחוב סב זקן רק משום היותו יהודי, כאשר סומנו חנויות של יהודים חשו רבים בחוסר נוחות אך פחדו לעמוד ולהביע את דעתם ומשם הדרך כבר הייתה קצרה. מי שחושב שמדובר בתאוריה הזויה יראה מה קרה עם יהדות בולגריה כאשר ברגע האחרון עזר המלך עוז ופשוט אמר לא משתף פעולה. לא נלחם לא ירה פשוט עצר וראה איזה פלא המכונה האכזרית נסוגה לאחור

הנורא בשואה היה שמוכנות טכנולוגית ומוכנות נפשית פגשו אפטיה, פחד ושנאה עיוורת בהקשר הזה, ולצערי רק בהקשר הזה, השואה הוא אירוע ייחודי שלא קרה מעולם אך הרקע הגזעני והנכונות להשמיד את האחר מתוך פחד מהשונה.... אירועים אלו ידעה האנושות למכביר.

בכל אחד מהמקרים, בתחילת התהליכים בהם קבוצה שועטת אל הטרוף והרצח, קל מאוד לעצור אותה כל שצריך לעשות הוא לעמוד ולעצור אותם, במבט נוקב, באמירה ברורה, בעמידה איתנה. להאמין בכל הלב שאדם הוא אדם באשר הוא אדם, שלסובב את הראש ולא להתעניין במה שקורה מעבר לגדר הוא הדרך בה קבוצות טרוף מאין אלו גדלות וצומחות, להזכיר לעצמנו שהפחד מזין אותם ומצמיח אותם.

מתי נדע שעברנו את נקודת האל חזור ואנחנו בטירוף רצחני? מתי נבין שגם אנחנו- ככל העמים- עברנו להיות עם רקע גזעני? אינני יודע אבל זה הזמן להרים את הראש ולאמר בקול ברור טרוף המערכות כבר כאן, שנאת האחר, מהגר עבודה/ ערבי/ שמאלני/חילוני/ כבר כאן! ובכל פעם שאנו מסובבים את הראש ולא מונעים את האירוע הבא, בכל פעם שאנו לא משמיעים את קולנו המפלצת גדלה ומזינה את עצמה ובצורה מדהימה גם משכנעת את עצמה בצדקת דרכה!

בימים אלו שבין חג הפסח חג חרותנו, לבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ובפתח יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות כאשר אשבע בליבי שוב ושוב במהלך הטקסים והסרטים קורעי הלב "לעולם לא עוד" אשבע כי אגן על עצמתה של מדינת ישראל ואתמוך בצה"ל ככל יכולתי, אך אשבע באותה נשימה ובאותה מחשבה כי לא אסובב את הראש ואסיט מבט מפני עוולה גזענית חשוכה, אבטיח לעולם לא עוד אאפשר לחברה הישראלית להידרדר לתהומות הנשייה ואשמור על חוסנה המוסרי כי לפעמים בהתחלה העצירה קלה!

למידה משמעותית בעולם וירטואלי .... למידה וירטואלית בעולם משמעותי

שימוש ב OpenSimulator  כסביבה ללמידה משמעותית, פיתוח אוריינות דיגיטאלית ולמידה שיתופית במאה ה21.

 OpenSimulator    פרויקט קוד פתוח ((  http://www.OPENSIMULATOR.ORG ) פלטפורמה של עולם וירטואלי הדומה במאפייניה ל Second Life ומאפשרת הקמה של סביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים בהם ניתן ליצור תכנים, לשתף ולהחליף תכנים ולקיים חיי קהילה. Opensim בדומה לMinecraft SecondLife וסביבות אחרות הינו מרחב 3D3C כפי שטבע פרופסור ישע סיון - סביבה תלת ממדית המאפשרת קהילה, מסחר בין הדמויות (העברת אובייקטים ויצירת כלכלה) ויצירה של תוכן חדש בתוך הסביבה על ידי הקהילה.

נכון לאפריל 2016  קהילת המשתמשים ב Opensim מונה מעל חצי מליון משתמשים וישנם מעל 60,000 איים שונים וקהילה זו ממשיכה לגדול בהתמדה מדי חודש הן בכמות השטח והן בכמות המשתשים. (מספרים אלו אינם כוללים פרויקטים סגורים שונים בעיקר למטרות חינוכיות אלא רק פרויקטים ציבוריים פתוחים).

אולי המושג החשוב ביותר להבנה בטרם צוללים אל נבחי התפיסה של למידה בעולם וירטואלי הינו מושג המוחשיות ( fidelity ). עד כמה הסביבה נתפסת בעיני המשתמש ממשית, מוחשית, קונקרטית. ברגע שנחצה הסף והסביבה קיבלה "מוחשיות" בעני המשתמש קורא הקסם והחוויה של העולם הוירטואלי הופכת לחוויה שאני עברתי ולא דמות ה Avatar שלי המסתובבת לה במשחק.

רכב מסע בין כוכבים אשר נבנה על יד תלמיד כיתה ו בית ספר דוד ילין - חיםה 

מרגע שקרה "הקסם"  אנחנו באמת יכולים ללמד ולחקור את תולדות ההתיישבות היהודית בראשית המאה ה20 בעודנו משוטטים ופוגשים את אנשי העלייה השנייה והשלישית בשדות, אנחנו יכולים לדלג אל מגדל פיזה ולהיות שותפים לניסוי של גלליאו בהשליכו שתי משקולות מראש הבניין. כאשר סף המוחשיות גבוהה מספיק והקסם קרה אפשר לבצע למידה מתוך עשיה באיכות שלא היכרנו, עולם ה Making יוצא ונכנס בין העולם האמתי לעולם המחשבים.

שילוב המוחשיות לצד שילוב יכולות היצירה והשיתוף מעלימה את המגבלות הפיזיות של הלמידה. קירות הכיתה נעלמים ומגבלות המרחק הגאוגרפי מאבדים משמעות. אין כל מניעה כי נער המתעניין בפיזיקה מתל אביב ייפגש עם עמית מחקר שלו מצפת או מפריז והם יצעדו יחדיו לראש מגדל פיזה בכדי לבדוק את נכונות הניסוי של גלליאו.

רכב מסע בין כוכבים - תלמיד כיתה ז זיכרון יעקב

היכולת של קבוצת נערים בקצוות העולם לבנות את החללית של מסע בין כוכבים – הדור הבא ולצאת אתה למסע במערכת השמש תוך ביצוע חקירה יסודית של כוכבי הלכת ושביל החלב אינו חלום באספמיה אלה חוויה אמתית לימודית אשר התלמידים חווים תוך כדי יצירת הפרויקט וההתחשבות בכל התנאים הנדרשים כדי לשרוד מסע שכזה – הינו פרויקט מציאותי היכול להתרחש מחר בבוקר

שילוב העולמות הווירטואליים בתהליך הלמידה שובר את האקסיומה המלווה את מערכת החינוך במאתיים השנה האחרונות של למידה במקום אחד בזמן אחד. הכניסה אל העולם הווירטואלי  מעלימה את גבולות הכיתה ומאפשרת לבצע את פעילות הלמידה והאימון על שפת הים, בברכה, מתחת לפני הים או על פני הירח באותה הקלות.

האפשרות לתת ללומדים בכל הגילאים, להיות שותפים ביצירת מרחבי הלמידה תוך נטילת אחריות על תהליכי החקר והלמידה מחד ומתן ביטוי לקול האישי שלהם ולחזקות שלהם מאידך מאפשר גם למורה/ מנחה/ חונך להתמקם מחדש במרחב. לא כמוביל ידע העומד מרצה בפני התלמידים אלא כמוביל דעה הצועד עם הלומדים בעולם הנוצר על ידם.

השימוש בעולמות הווירטואליים איננו עוד כלי תקשוב אשר מאפשר יצירת משימה צבעונית ומושכת לבני הנוער אלא תפיסה אשר עולם החינוך צריך לפלס בה דרכים פדגוגיות חדשות....

ברוך שפטרני מעונשו של זה .... והגדת לבנך ביום ההוא

רוח החג כבר מנשבת באוויר הנגיעות האחרונות בשולחן הסדר, במשפחות רבות מתקיים הדיון האחרון האם להספיק לקפוץ לעוד סבב רכישת מזון והאם להעמיד עוד סיר של מרק כי מה יאכלו האורחים הבאים לאחר מנת הבשר המרכזית שבאה בעקבות בר הסלטים העשיר אשר עוקב אחרי מנת הדגים והאגוזים... כל המדינה והחברים כבר עוסקים בנדידת העמים הגדולה בה מיליוני יהודים מחליפים את מקום הקינון כך שתושבי הצפון נוהרים בהמוניהם למרכז, תושבי המרכז נזכרים בדודים בשפלה ותושבי הדרום ממהרים לעוד ליל סדר בצפון.

השעות האלו של לפני כניסת החג מזכירות לי תמיד שאכן אנחנו חיים כאן, במדינת ישראל ועל אף שאמונה בבורא עולם אינה תופסת מקום בחיי תחושת השייכות לעם היהודי, לרצף המסורת ולחכמה שנצברה לאורך הדורות יש לה משמעות ומקום בחיי כפרט ובחיינו כמשפחה. שעדיין ישנם חוטים ושבילים המקשרים אותנו אחד אל השני גם אם לעיתים קרובות מדי נראה שתהום פעורה בחיינו וביננו. העובדה המדהימה שבכל רחבי הגלובוס יהודים מספרים הלילה את אותם הסיפורים ולפחות מנסים לשיר את אותם השירים.  השעות הללו שלפני החג לוקחות אותי אל ליל הסדר ההוא לפני 30 שנה על פסגת ההימליה באוהל קטן שמונה ישראליים לאחר מסע של כמעט חודש בהרים היה לנו חשוב למצוא הגדה ולספר ביציאת מצריים גם אם על השולחן הונחה עוגה והשחיטה של העז לא הייתה ממש כשרה.

השנה ליל הסדר הזה הוא מיוחד, רק בשבוע שעבר עלינו לקבר של אמי אשר נפטרה למחרת ליל הסדר ולמחרת עלה הבן הצעיר לתורה ועבר עוד חוויה הקשורה להווייתנו כאן כחברה, כקבוצה כעם וכאומה. את תהליך ההכנה והלמידה לקראת  העלייה לתורה  ליווה אדם מיוחד, הרב מנחם ברוד רב אורתודוקסי למהדרין מחסידות חב"ד אשר מראהו החיצוני מצייר את כל המבדל ומפריד בין תפיסתי לתפיסתו אך חיוך עיניו, בחירותיו ונכונותו להסתכל על כל אדם כאדם הפילו מחיצות וקירבו לבבות ויצרו חוויה משמעותית ומיוחדת. חוויה ששוב טוותה את החוטים וחיזקה את הקשרים אל הסביבה בה אנו חיים.

איזה מסר אני רוצה להעביר לך בן יקר בין "ברוך שפטרנו מעולו של זה" לבין הגדת לבנך ביום ההוא? בשעות הספורות הללו שבהן נרגעות הרוחות ומתכנסות המשפחות?

שהאחריות על יציאה מעבדות לחרות מוטלת על כל אחד מאתנו והעול שהוסר ממני עבר, עכשיו, קצת גם אליך, שהמאבק לחרות הינו מאבק יום יומי בו אנו מצווים לשמר את עצמאות מחשבתו וחירותנו להביע את דעתנו גם אם היא שונה מהמחנה בו אנו חברים, שכבלי עבדות נכרכים סביבנו כאשר אנו מתעצלים להסירם או פוחדים לדרוש ולהילחם על חירותנו כבני אדם. כי השייכות לעם היהודי אינה משחררת מן החרות להתאים את המסורת ולבנות נדבכים חדשים ברצף הדורות וליצוק משמעויות ולבנות תובנות....

חג חרויות שמח