יום שישי, 29 בינואר 2016

זכותי, זכותך, זכותם וזכותנו











זכותם של "שוברים שתיקה" לדבר - הם מעצבנים אבל זכותם
זכותו של פייגלין לדבר - לרוב הוא מרגיז לעיתים אומר דברי טעם
זכותם של "בצלם" לדבר - הם מעצבנים אבל זכותם
זכותם של חברי "עד כאן" לדבר - הם מאוד מעצבנים אבל זכותם
זכותם של חברי הכנסת הערבים להביע דעה - זה מעצבן ומרגיז אבל זכותם (גילוי נאות - זכותם להגיד מה שהם חושבים ולא מה שאני רוצה שיגידו)
זכותה של זהבה גלאון לדבר - היא מעצבנת ולפעמים מחשבת מוזרה אבל זכותה
זכותו של ביבי לדבר - למרות שיהירותו מרגיזה ומילותיו מזיקות
זכותו של דוד גרוסמן לדבר - הוא מעצבן, לפעמים, אבל זכותו לדבר וכתיבתו מופלאה
זכותו של מאיר אריאל לדבר ולשיר - דבריו מעצבנים ושיריו מוסיפים צבע לחיים
זכותה של רבקה מיכאלי לדבר - היא מצחיקה רוב הזמן וחכמה ומדויקת בשאר
זכותו של ראובן ריבלין לדבר - הוא אומר דברי טעם
זכותו של אורן חזן לדבר - אם רק אפשר - כמה שפחות

זכותי לשמוע דעות שמרגיזות אותי - זה מאתגר, מחייב חשיבה, מאפשר גיבוש ובחינת עמדות זו זכותי במדינה דמוקרטית

חובתי להביע את דעתי - ככה זה, זו משמעותו של חופש הביטוי, וזו חובתו של אזרח במדינה דמוקרטית רק מי שמעוניין לבטל את הדמוקרטיה ולהשליט מדינה של פחד יתבע הגבלה וצנזורה על חופש הביטוי!

אם אדם אינו יכול ללכת למרכז כיכר העיר ולבטא את עמדותיו ללא חשש ממעצר, מאסר, או פגיעה פיזית, אז אותו אדם חי בחברת פחד, ולא בחברה חופשית

נתן שרנסקי

יום שבת, 16 בינואר 2016

הלם העתיד וההווה החינוכי

לפני 45 שנה כתב אלווין טופלר את ספר החובה "הלם העתיד" ספר זה ליווה אותי בנעורי כעשור לאחר מכן והיה דייר קבוע מעל מיטתי לאורך שנים. חלקים ממנו מהדהדים בי עד היום ומהווים מנוף לפעילותי החינוכית ופריזמה לתפיסת המציאות בה אנו חיים. הטענה העיקרית המופיע ב"הלם העתיד" היא שאנו צפויים לעבור יותר ויותר שינויים בזמן קצר מדי וקצב השינויים הגובר יגרור או בעצם כבר גורר - ערעור הרגשת הביטחון וקושי להסתגלות של חברות ארגונים ופרטים בחברה....

כמעט מדי שבוע אני פוגש תפיסה חינוכית, מערכת למידה, טכנולוגיה חדשה הגורמת לי להתרגשות ורצון מידי לנסות ולהשתמש בה ולבחון אותה מול ילדים, בני נוער ומורים. בחלק גדול מהמקרים במפגש עם מורים ומחנכים אני ניתקל בתגובה של "שוב משנים?" אין אפשרות לעקל את כל השינויים הללו תנו לנו קצת שקט ותפסיקו לשנות כל הזמן... מערכת החינוך עוד לא שם תן לנו להצליח לעשות את הצעד הראשון ואחר כך נראה...לאחר אתנחתא קלה עולה הסוגיה של איך המורה והמחנך נשאר רלוונטי בכיתה, והאם על החינוך לקפוץ על כל טרנד טכנולוגי חדש או להמתין ולראות מה מבשיל ולאן נושבת הרוח.

אנחנו חיים בתקופה חינוכית מרתקת ו"הלם העתיד" לגמרי כאן. הטכנולוגיה כבר אינה רק עוד משהו חדש שעלינו ללמוד איך להשתמש בו כדי להבין את השפה של הילדים אלא היא משנה, בקצב הולך וגובר, את המבנה החברתי שלנו, את מעגלי ההכרות שלנו, את המשמעות של מיהו חבר, את מבני האישיות שלנו ואת המקצועות בהם אנו עוסקים ואולי החשוב מכל את הציפיות שלנו מעתידנו.

קצב שינוי מאפייני הדורות הוא, אולי, הדוגמא הטובה ביותר לכך, דור ה X - ילידי שנות השישים והשבעים - היה עסוק במהפכת המידע, דור הY  ילדי שנות ה80 וה90 כבר נולד אל תוך עידן האינטרנט והתבגר לתוך הרשתות החברתיות. דור הZ ילדי שנות ה2000 כבר נולד עם המסך ביד והעולם נראה לו כאפליקציה אך השנוי לא הסתיים וכבר סומן דור האלפא - דור של יזמים פורצי גבולות אשר יגדלו לתוך המחשוב הלביש ונקודת הסינגולריות (הנקודה בה מחשבים ישיגו יכולת חשיבה זהה או גבוהה משל האדם וישנו את חיינו למשהו אחר - שוב..)

מיפוי דורות אלו מגדירים צורת תקשורת שונה בין בני האדם, צורת עבודה שונה, יכולת התמקדות שונה, דרכי פתרון בעיות והתמודדות עם קשיים שונה, מסלול בניית קרירה שונה, חיים זוגיים שונים, תחום שונה של גילאי ילדות (ההולך ומתקצר) ובגרות ומערכת ציפיות שונה מהחיים ואפילו הגדרות שונות על מהי הצלחה או כישלון. בעודנו ממתינים לראות כיצד ישפיע המחשב האישי והטאבלט על צורת הלמידה העולם כבר עוסק במחשוב לביש והולוגרמות. הילדים של מערכת החינוך היום יפעלו יצרו ילמדו ויתפרנסו יצרכו שירותים מזון ופנאי בעולם שונה לחלוטין מהעולם המוכר לנו כיום

מול הלם עכשווי זה עומד ציבור המורים  אשר ככלל בחר בהוראה כקרירה ועוסק בתחום זה בטווח של 30- 50 שנה. טווח זה מחסה כיום שלושה דורות מאופיינים שונים עם דגשים פדגוגיים שונים, יכולות למידה שונות ותפיסות עולם שונות המחייבות התייחסות שונה בכל פעם לכל תפיסות היסוד בהוראה שהכרנו קודם

כל מי שרוצה לעסוק בתחום ההוראה ועל אחת כמה וכמה בתחום החינוך חייב להסתגל לתרבות של שינוי מתמיד בקצב הולך וגובר והמכין את הילדים והצעירים של היום לחיות בעידן של שינוי מתמיד. כדי להתמודד עם שינוי מתמיד עלינו לפתח תרבות המקדשת את הלמידה ויצירת התובנות באופן רציף - יום יומי - אין זה מספיק להתעדכן רק במסגרת השתלמות שנתית או אחת לכמה שנים. עלינו כמורי דור העתיד להבין שהשינוי הוא חלק מהותי מהחיים וכשתלמידנו יתבגרו אחד הדברים הבודדים שיישאר יציב בחייהם הוא השינוי...

כאנשי חינוך, כמורים, כמדריכים וכהורים איננו יכולים לבחון את המיומנויות הנדרשות מאתנו או מבוגר מערכת החינוך אחת לעשור או שניים. מיומנויות אלו נדרשות לבחינה מחודשת בכל שנתיים עד חמש ובכל פעם עליינו לחשב את מסלול ההוראה והחינוך מחדש. אילו מיומנויות על מערכת החינוך להקנות?  אלו יסודות ידע נדרשים? מה גבולות הכיתה ומהם המעגלים החברתיים בהם אנו עוסקים? תהליך זה הוא קשה, דורש משאבים ואימון ובעיקר מפחיד מתוך צעידה קבועה אל הלא נודע אך למי שיעז ויקפוץ בחדווה אל תוך השינוי צפויה חוויה מרתקת של חידוד החשיבה ולמידה ומעל הכל חוויה של להיות במרכז העשייה......

הלם הווה מרגש ומסעיר לכולנו

יום שישי, 8 בינואר 2016

אני והשלטון

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי." "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות"


מדינת ישראל המדינה שלי, מדינה יהודית ודמוקרטית. לא ניתן להפריד בין שני מושגים אלו! במדינה שלי אסור לומר  "עכשיו אני דואג לחיים היהודיים עצמם" אחר כך, כשיהיה קל, נעים ונוח, אדאג לדמוקרטיה.

הדמוקרטיה שלי היא אינה שיטה לקבלת החלטות שניתן להחליפה ולשנותה בהתאם לגודל הדילמה או הצורך, זו אינה הצבעה במועצת השבט. הדמוקרטיה שלי היא שלטון העם - והעם זה אני.  דמוקרטיה היא עגלה מלאה בערכים צורות חשיבה, ציווי עשה ואל תעשה, כישורי חיים, מגדלור ערכי המאפשר ניווט בקבלת החלטות בסיטואציות לא מוכרות . דמוקרטיה היא דרך חיים מחייבת המשמשת כ"חוקי המשחק" האפשריים היחידים בבית הלאומי של העם היהודי. החיים בסביבה דמוקרטית אינם קלים ופשוטים ומחייבים, לפני הכל, בהכרה במאות גוונים של אפור ובהכרה שהמאבק על הדמוקרטיה יסתיים רק כשאחרון העם יפסיק ללמוד ולעשות ויכבה את האור. החיים בסביבה דמוקרטית מחייבים אותי ללמוד ללא הרף. אני חייב להכיר בהכרעת הרוב אך להבין שזה רק החלק הקטן והפשוט של הסיפור. עלי להכיר את משמעות זכויות האזרח, חופש הביטוי, הזכות להתארגן, זכויות הקניין, חופש הדת והפולחן, עליונות שלטון החוק, הפרדת הרשויות, הזכות להשתתף בהחלפת שלטון, מהו בית המשפט העליון ומהו בג"ץ ומה תפקידה של הממשלה ומה מקומה של הכנסת ומה משמעות של רשות מקומית.... ומה המשמעות של להיות אזרח שהוא חלק משלטון העם ובעיקר להבין שאין חצי דמוקרטיה או חלקים גדולים דמוקרטיים חוץ מ..

ולאחר הלמידה מגיע השלב הקשה של גיבוש דעה ללא הרף (וזו במדינה בה בכל חצי שעה קורה אירוע פעם ראשונה אחרי 2000 שנה) כי האחריות לקבלת ההחלטות ופיתוח הדמוקרטיה היא שלי - של העם, כי המשמעות של חופש הביטוי ומתי הוא מתנגש בזכותו של חברי לזכויות אדם זו אינה החלטה קלה, ומתי ועל מה חובתי להביע את דעתי וכיצד לממש את "ללא הבדל דת גזע ולאום" במדינה הנפגעת מאישה העולה לשיר על במה שלא לדבר על שכן בעל אמונה/תרבות/דת/קוד לבוש שונה המעוניין לגור בשכנותי. מה המשמעות של חופש הקניין כאשר חייל נכנס באישון לילה לבית של אחר והופך אותו ורומס אותו מבלי לשאול את כל השאלות ומבלי להפעיל את כל הבקרות.....

אבל אז... מגיע החלק הקשה - דמוקרטיה היא שלטון העם -  מאחר והחליטו בשבילי שאני בשלטון עלי להחליט איזו פעולה אני מבצע ולמי אני מצביע ולמה, לאיזו הפגנה אני הולך, באיזו מחאה אני משתתף כחלק מהגנה על זכויות המיעוט או כחלק מזכותי לחופש הביטוי,  איזו תגובה אני שומר בבטן כי גם זכותו של האחר להביע את דעתו ומה אני עושה בבית פנימה כשילדי דוגלים בחופש הדת או בזכות ההתאגדות.

אני לא רוצה להיות עסוק כל היום בללמוד ולגבש דעה (יש גם הצורך בפרנסה שבמדינתנו אינה קלה) במדינה אשר מציבה דילמות קיומיות כל 5 דקות - מה דעתי על פסילת הספר כדי למנוע התבוללות, למה זה מפריע שלא מוכנים שחיילת תשיר באירוע ממלכתי, למה התכוון ראש ממשלתי באמירה "הערבים נוהרים לקלפיות" וכיצד אני נותן למיעוט הערבי הזדמנות אמתית לשוויון הזדמנויות, כיצד אני מגיב לקריאות מוות לערבים, ומה עמדתי בנושא הפליטים. האם קפיטליזם הוא נכון ולמה מדינת רווחה ופגיעה בזכות הקניין מותרת כדי לשמור על כבוד האדם?  האם צביון יהודי מתיר מניעת אכילת חמץ בפסח ולמה תחבורה ציבורית צריכה להיות מושבתת בשבת.  ולמה זה מפריע שספר האזרחות החדש נפתח בציטוטים מהתפילה במקום בציטוטים מתוך מגילת העצמאות. מה עמדתי בנוגע להסדר הגז ומאיפה לעזאזל צמח חוק הלאום וחוק השבת ולמה חוק העמותות מסכן את שלטוני כעם ובעיקר מסכן את השותפות עם נציגי השלטון האחרים בעם. אם רק היה ניתן לכבות את החדשות ל24 שעות ולתת לשלטון לקבל את כל ההחלטות הקשות


אבל אני הוא העם והשלטון, אין לי את הזכות לוותר על חובתי ללמוד להחליט ולפעול- זה המשמעות לחיות במדינה דמוקרטית שהיא גם יהודית וגם משתפת את כל אזרחיה. זו המשמעות של שלטון העם זו המשמעות של המשך הבנייה הציונית בפינה המזרחית של הים התיכון....

פוסט מוצג

מטאוורס - סביבת חיים ללמידה והתנסות.

המטאוורס הפך בשנתיים שלוש האחרונות לבאז וורד החדש של מערכת החינוך (טוב... עד אשר הוא הוזז לטובת ה AI המלך החדש). מה כל כך מושך במטאוורס? למ...