היזם היוזם יוזמה

בשנים האחרונות בעודי מסתובב בתוך מערכת החינוך ובבתי הספר השונים ומקדם את תכנית "יזמי התקשוב" אני שומע כל הזמן מנהלים, מורים ומפקחים הדורשים תכניות של יזמות. אנחנו רוצים שהתלמידים יעסקו ביזמות, יזמות עסקית, יזמות חברתית, יזמות קהילתית, הילד כיזם ....אנחנו הלו אומת הסטארטאפ. נלמד את התלמידים יזמות... אנחנו רוצים שהילדים יגיעו עם רעיונות חדשניים ופורצי דרך, הנוער של היום לומד כל כך מהר טכנולוגיות תן להם כלים ליזום רעיונות טכנולוגיים חדשים, על תעמיס עליהם עבודה בבית - חשוב לנו שהם יקבלו את הניצוץ בעיניים ויאמינו בעצמם

יזמות הוא תחום מרתק, שופע אדרנלין ותהפוכות. הישגים מרשימים וערבים של חיוך מסופק על הפנים לצד כישלונות צורבים, פריצת גבולות ונפילה חופשית לנקודת ההתחלה. למידה של תחומי דעת חדשים ואימוץ יכולת החשיבה וההתמודדות עד לקצה האפשרי לצד טעויות עצומות רגעי בלבול ומשבר והגעה למבוי סתום. יזמות מאפשרת לחולמים להגיע ליעדים רחוקים ולשנות את פני הסביבה בה הם חיים ולעיתים את פני העולם בו אנו חיים. ללא יזמים גדולים על פני הכדור הזה החיים היו שונים לחלוטין ללא מים זורמים, חשמל, פלאפונים, מחשבים אישיים, רובוטיקה ו Minecraft.

רק שהיזם והחולם אינו חזות הכל הוא רק אדם אחד בתוך צוות, משמעותי חשוב יוצר אך חלק מצוות - לאחר שעלה במוחנו הרעיון, בחנו אותו מעט והתאהבנו בו עד מאוד יש צורך בלמידה מעמיקה של התחום, בתכנון קפדני של התוצרים והתהליכים, רתימה של אנשים נוספים למיזם ונטיעה בהם של מוטיבציה ונכונות לפרוץ גבולות, תכנון פיננסי, ביצוע מדויק בלוחות זמנים מוקפדים, התמודדות עם אתגרים ומכשולים בלתי צפויים, עמידה על הרגליים מחדש לאחר כישלונות, חשיבה יצירתית לצד תכנון עקבי, נכונות לשינויים וגמישות מחשבתית לצד התמדה והליכה כנגד כל הסיכויים.

מערכת חינוך המקדשת את היזמות אך מתעלמת מכל שאר הצוות העוטף הנדרש במיזם ויותר מכך אינה מכשירה את הצוות העוטף אותו, צוות של אנשים המחויבים לרעיון אך יודעים גם לפעול בעקביות ובשיטתיות ולספק תוצרים, לתעד את תהליך העבודה ולהפיק לקחים. מערכת שאינה מלמדת את תהליך ההפקה - חוטאת למטרה.

רבים מהילדים והנערים שאני פוגש מדי יום בבתי הספר יודעים לחלום ולהעלות חלומות גדולים ומקוריים, הם מכירים את המנטרה הכל כך חשובה שרק מי שחולם מגיע ולרבים מהם גם יש חלומות מקסימים בתוכם אך רבים מהם מגיעים מהר מאוד, מהר מדי לשאלה איך אני מתעשר מהרעיון שלי? האם נוכל לפתח את משחק הווידאו הבא? למה מהר מדי? כי רובם המכריע בדרך החתחתים למימוש הרעיון ממהרים להרים ידיים ומסרבים להתמודד עם הלמידה הנדרשת והמאמץ הנדרש למימוש הרעיון שלהם, הם מסרבים להתמודד עם הקשיים שבהתמודדות עם חומר ועשיה סזיפית לאורך זמן של פעולות יסוד בדרך למטרה..

ככה הדור הזה פועל דור הZ ודור האלפא פחות מוכנים להתאמץ, זו שפתם של בני הנוער, הקשב והריכוז שלהם קטנים משמעותי. אלו חלק מהתשובות המוכנות של מורים ומנהלים במערכת החינוך אבל האם לא תפקידה של מערכת החינוך גם לעצב את אופיו של אזרח העתיד?

כל קבוצת פיתוח שאני מלמד זוכה לראות את הסרטון המדהים הזה של  Danny MacAskill  רוכב האופניים - ייתכן שהטוב בעולם- אשר חלם ויצר את יצירת המופת הזו על אופניים. אנו משקיעים את השיעור לא בהבנה של כיצד ניבנו פעלולי האופניים המדהימים או על כישרונו של דני אלא על מאמץ הצוות השותף לרעיון, על הניסיונות החוזרים ונשנים שנדרשו מדני כדי להצליח בהפקת המיזם, על הנכונות למאמץ וללקיחת הסיכונים לאורך תקופה.. (יש לראות גם את "מאחורי הקלעים אחרי הדקה ה6). 

בכל מיזם מוצלח יש יזם או שניים שחולמים על הרעיון וצוות גדול שאחראי על הוצאתו לפועל ועל עטיפתו של היזם. האם אנו מתחילים להאמין לעצמנו ולחלום את עצמנו לדעת מבלי להיות מוכנים להשקיע את המאמץ והשיטתיות הנדרש כדי להגיע למטרה?

דברים שלא הספקתי לומר על הפנימייה הצבאית לפיקוד

רציתי לספר לכם על החוויה האישית שלי ושל משפחתי בחיבור עם הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הראלי בחיפה. אני עוסק בחינוך כבר מעל 30 שנה כפעיל בתנועות הנוער, כמפקד בצבא בסדיר ובמילואים כעובד בחינוך הבלתי פורמלי, כאיש פיתוח הדרכה והוראה וכמובן כהורה. במשך השנים עבדתי עם אוכלוסיות מגוונות של נערים איכותיים לצד פעילות עם נוער בסיכון, של נוער המקבל הזדמנות שנייה לצד תלמידים מחוננים, של ילדים בגילאי בית ספר יסודי לצד בני נוער לקראת גיוס.

בני, אשר הצטרף לפנימייה לפני כמעט שלוש שנים, אינו נער פריפריה, הוא גדל במדינת צפון תל אביב, היה חלק מתכנית המצוינות "נחשון" גולש רוח מוכשר וחבר מרכזי בשכבת הצופים בה הוא חבר.

יום אחד בשלהי כיתה ט' הופיע הנער  עם חיוך נחוש על פניו והודעה שהוא רוצה ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד בחיפה.... ההלם שהכה בנו כהורים היה עצום, מסגרת צבאית בגיל כל כך צעיר? להתנתק מהחברים והצופים? לעזוב את הים? לעזוב את הבית?  אבל משהו בפנימייה משך אותו כבמטה קסם ונחישותו גררה גם אותנו.

היום לאחר שלוש שנים בפנימייה וכשטקס החתימה לקבע מאחורינו וטקס הסיום כבר נראה במרחק נגיעה אני יכול להגיד שהפנימייה העצימה ועצבה את בני בדרך ששום מסגרת אחרת לא הייתה מסוגלת. תלמיד מצטיין הוא היה בכל מקרה רק כיום הוא תלמיד מצטיין עם כלים מובנים להצלחה ועם תחושת מסוגלות שמאפשרת לו להצליח בכל מקום שיבחר. ספורטאי מצטיין הוא היה משחר ילדתו רק כיום שמירה על כושר היא דרך חיים ברורה מאליה עבורו, אהבת הארץ והאדם הייתה בו מגיל צעיר רק שכיום היא מתורגמת למשימות, יעדים, ומושגים. ילד חרוץ הוא היה אך כיום יכולת ניצול הזמן שלו היא מעולה והגדרת המשימות ולוחות הזמנים היא דרך טבעית עבורו ומעל הכל הרצון להתנדב ולהוביל טבוע בו "בהשקט ובבטחה"

הפנימייה הצבאית לפיקוד היא מקום מיוחד, לטעמי, לא באיכות המפקדים שהיא מכשירה - על כך יעיד הצבא, ולא במוטיבציה שהיא מעניקה לבני הנוער - הם מגיעים מלאי מוטיבציה אחרת לא ישרדו את תהליך המיון ואת שלוש השנים בפנימייה. הפנימייה הצבאית מיוחדת כי היא מכשירה מנהיגים. היא מכשירה צעירים הבטוחים ביכולתם לסלול את הדרך, המוכנים להעמיס על כתפיהם את האחריות שבהובלה, המוכנים לדבר על ערכים ללא ציניות ומבוכה. חבורה של צעירים היודעים שמעשיהם היום יומיים יכולים לשנות מציאות עבור הסובבים אותם ויתרה מכך גם מקבלים את סל הכלים המאפשר להם לפעול לשינוי המציאות בה הם חיים ולא פחות חשוב מכך שזו חבורה אשר תתמוך אחד בשני לאורך שנים בזכות הקשר המיוחד אשר נוצר במהלך החיים בפנימייה

דברים אלו אינם תאוריה ותחושת בטן גשו ותשאלו כל תלמיד בבית בירם על מרכזיותם של חניכי הפנימייה הצבאית בחיי בית הספר (בפועל הם פחות מ10% מתלמידי השכבה ). מי הם התלמידים המובילים בשכבה? מי הם המובילים את מועצות התלמידים או במאבק להורדת המחירים של גרג. על מי השכבה יכולה לסמוך "שיהיה בסדר" ותגלו שכבר בגילם הצעיר הם מקרינים על סביבתם את הערכים הנספגים בפנימייה ומסייעים בעיצוב החינוכי של מאות בני נוער נוספים.

לבטל ולסגור מערכת חינוכית הנו תהליך קל וברור עם לוחות זמנים יעדים ומשימות - הקמה של מערכת חינוכית ייחודית ומצוינת דורש שנות דור של ניסוי ותהייה ....

האם יש לערב את הצבא בבניית מערכת חינוכית מצוינת שכזו? כן! כי לצבא יש גם חובה חברתית בחברתנו והשילוב המאפשר לפנימייה להיות מה שהיא בניגוד להרבה מסגרות מצוינות אחרות בחינוך הוא החיבור לייעוד הכל כך ברור של הצבא, הדרישות הפיזיות הגבוהות המתלוות לאתגר הצבאי, החשיפה המתמדת לערכי צה"ל והחיבוק החם המתקבל מהצבא  וזאת לצד מערכת לימודית מעולה המתקבלת מבית הספר הראלי ומסורת של מצוינות הנתמכת על ידי בוגרי הפנימייה לדורותיהם - אם נפרק חלק מהמשוואה ובוודאי אם נפרק בחפזה וללא בניית אלטרנטיבה, נצא מפסידים מסגרת מיוחדת וייחודית שכל כך דרושה למדינת ישראל ולדורות הבאים.

סיור אמיתי בעולם וירטואלי

השבוע זימן לי הגורל (ומפתח המכונית שנעלם) חווית עולם וירטואלי ומציאות רבודה מעט שונה ומיוחדת מהחוויות אותן אני רגיל ליצור. הגעתי להעביר הדרכה בבית ספר בורכוב בגבעתיים בית ספר נוסף המצטרף לקהילת "יזמי התקשוב" - בית הספר הוותיק של שכונת העובדים המשקיף אל מה שהיה "המכתש" אחד מנופי ילדותי המוקדמת בגבעתיים

מאחר והייתי ללא רכב ונותרה לי כשעה וחצי עד לשיעור בעירוני ה בתל אביב ולאחר דיון מעמיק ביני לבין עצמי וביני לבין הוויז החלטתי לשים פעמי ולצעוד את המרחק ברגל..

 הסתכלתי על סביבת המכתש ההופך בימים אלו לשכונת מגדלים מפוארת וראיתי בעיני את ההחלקות על שברי חרסינות ביום הכיפורים בירידה העצומה כמו גם מבחני האומץ על האופניים מי יצליח לרדת את הירידה?

עובר ליד קן בורכוב - המפגש הראשון שלי עם תנועת הנוער בכיתה ה' , (לא להילחץ את שאר שנות הנעורים כבר העברתי בשבט הצופים), מראות עשרות הילדים היושבים במעגלים בחולצה כחולה מציפים את זיכרוני ואת המבט הנפעם במדריכים הבוגרים

יורד ועובר ליד המספרה של פסח ברכוב כצנלסון שבמשך שנים רבות היה הספר היחיד שסיפר אותי עם פוני ופס עם הדרגש המיוחד לילדים ושהיה בעל סבלנות אין סופית לילדים סוררים ודאגה אמתית שאף שערה לא תחדור לעניים ולא תישאר לדגדג מאחורי האוזניים- במקום עדיין פועלת מספרה קצת אחרת אבל דומה

ממשיך לכיכר נח במקום של הפלאפל המיתולוגי אליו היינו יורדים במוצאי הפסח לאכול מנת חמץ ראשונה וכיום פועלת שם חומוסייה. מציץ מעבר לפינה לרחוב ויצמן ובחנות בגדי הילדים של סבא וסבתא והדודה עדיין פועלת חנות בגדי ילדים ובחנות לידה עדיין ישנה חנות אופנה  והזמן כמו עמד מלכת רק אחרת ואני רואה את הדלפק החום שבחנות ומחכה להזדמנות שסבא יזמין אותי להעלות לגלריה המפחידה עם שאריות תחפושת של פורים מהשנה שעברה.

חנות כלי הכתיבה ברחוב כצנלסון - החנות בה בכל שנה קנינו את המחברות ואת ניירות העטיפה לקראת שנת הלימודים החדשה ובהתרגשות הבטחתי שהפעם אהיה מסודר ואת פינות המחברת אשמור ישר. החנות עדיין במקום עומדת ואפילו הסוכך הכתום נראה לי מוכר

גן הילדים באחדות העבודה עדיין פועל ואני רואה במציאות הרבודה את הבכי של ילד בן ארבע שהצליח להיתקע על סולם בין שמיים וארץ בניסיון נואש לקפוץ בין החביות ואמא מנסה להרגיע שעוד מעט יגיע הכסא ועליו אוכל לעלות

 בפינה של רחוב לכיש מכולת שלי המפורסמת (אמא ביקשה חצי לחם ושקית חלב - תרשום בבקשה).

הסנדלר ברחוב כצנלסון עדיין פתוח ושלט האינסטלטור לידו עדיין מזמין לקוחות להתקשר למרות שהמקום סגור מאז שהייתי ילד.

ביתו של קותיק האיש והשופר שבסוף הקיץ אימוניו על השופר בישרו כי חגי תשרי עומדים להגיע נהרס ובמקומו  פועלים חרוצים ומנופים גדולים בונים מגדל

ומעבר לפינה מציץ בית הכנסת הגדול בו עליתי לתורה וגם בני לאחר שנות דור

בית הנגר ברחוב ערבי נחל עדיין עומד ועדיין מוכר רהיטים אם כי אבק הנסורת ושברי העצים נעלמו אך כמו במטה קסם עולות תמונות הורי מתכננים כיצד יהפוך הריהוט הישן מגבעתיים לריהוט החדש של הבית בתל אביב

ממשיך בצעידה לאורך ארלוזורוב ועובר דרך תחנות קו 55  (כפי שדודה צילה הייתה מסבירה איך מגיעים לביתנו החדש בתל אביב - נוסעים כמו קו 55 וברכבת מחליפם ונוסעים כמו 27 ) וליד אולפני פרג' אשר במבואה עדיין מציגים תערוכות צילומים (צוק איתן בעוטף עזה למתעניינים) . התחנה בה היינו יורדים כדי ללכת לחוג הקרמיקה במעגל.

מצד ימין בניין ההסתדרות - לפני שנה וחצי בצוק איתן פה נפלו שברים של טיל שיורט והמהומה הייתה גדולה..

ממשיך עוד קצת לרחוב בן יהודה עובר ליד חנות הטיסנים של דקלו - פעם במקומה הישן בפינת אלנבי - למדתי להתמכר לריח הבלזה ודלק הטיסנים. שנות דור אחרי בני למד להכיר תחביב איכותי זה

עוד כמה צעדים ומגיע לעירוני ה' שישה קילומטר ו48 שנות חיים - עוד שעור בפיתוח עולמות וירטואליים עומד להתחיל.... 

השחרור הגיע

גאיה,

היום סיימת שרות צבאי של שנתיים ופשטת מדים. לאחר השבועות של החששות והפחדים בתחילת הדרך זכית לשירות משמעותי, מספק ומאתגר בו הראית לעולם ולמדת על עצמך את  היכולות הכל כך נדירות שבך

במהלך השנתיים האלו צמחת, לקחת אחריות, צברת מנהיגות וסמכות והוכחת כי גם בשקט ובצנעה אבל אם הכרת המשמעות והדרישה למקצועיות, הנכונות ללמוד והצורך להצטיין - השמיים הם הגבול אספת חברות וחברים לחיים וחוויות שיספיקו לערבים שלמים של סיפורים.. ועוד רגע את כבר בחו"ל  יוצאת אל האתגר הבא לך

את נפרדת היום ממשמרות של שבוע שבוע, מהמתח המלווה כל ניצוץ של ידיעה בצפון, מהצורך להתעדכן בזמן אמת מה קורה בגזרה שלך גם אם את בחופשה ומההכרות האינטימית עם לוחות הזמנים של החטיבה ושל גדודי הח"יר השונים. מהלחץ להספיק את הכביסות וגם לאפות ערמה של עוגיות שיהיה משהו לבנות...

הצפון הפך לחלק מביתך ואני יודע שתמיד תעברי ליד יישובי הצפון ותחשבי "אתם גם קצת שלי גם אני שמרתי עליכם בשנתיים האחרונות". כל פיתול בכביש וכל שער בגדר עליהם היית חתומה, כל קו דיווח ועמדת תצפית יישארו אתך לעד כמו גם "כמובן" ההר, שתמיד מעלה בך חיוך קטן...

העברת תקופה מדהימה של שנתיים המסתיימת עתה ואת מציצה אל העולם המלא הזדמנויות בתקווה.

ואני ? אני עומד בצד ומביט בגאווה ובאושר על מי שאת ועל הדרך שעברת....

אוהב וגאה עד בלי די

אבא