"חנוך לנוער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"

במפגשים הרבים שלי עם מורים, מנהלים, יועצים פדגוגיים, מפתחי תכניות לימוד  אנחנו מרבים לצטט את הביטוי " חנוך לנוער על פי דרכו"  מתוך כוונה ואמונה שיש לאפשר לילד/ לנער ללמוד את מה שהוא רוצה איך שהוא רוצה מתי שהוא  רוצה....

תפיסה זו מובילה למערכת חינוכית המאבדת את דרכה ואינה יודעת לעמוד בבטחון מול גחמות הילדים ולעיתים קרובות גם גחמות ההורים....

חנוך לנוער

פעולת החינוך בהגדרתה מדברת על עיצוב אישיות, התווית דרך, יציאה מאזורי הנוחות של הילד/ נער/ מתבגר, דרישה למאמץ ואימון שרירי הסיבולת פיתוח יכולת להכלת כישלונות ולמידה מהם, חיזוק מיומנויות חלשות יותר, למידה של חומרים שהם זרים לי ואולי לא במיומנות המיטבית שלי כרגע על מנת לשפר את מגוון הכישורים והיכולות העומדות לרשות התלמיד.

אמי טבעה בי משפט, אשר מלווה אותי כל חיי הבוגרים, "כל מה שמתעניינים בו מעניין – " כל פיסת מידע אם תתחיל לחקור אותה, לאלף אותה, להבין באילו הקשרים היא נבנתה ומה היא משרתת בעולם הזה, ככל שתתעניין בה יותר כך יתגלו מרבצים אין קץ של עולם ודעת הקשורים לפיסת המידע ופיסת המידע תהפוך לתחום שמאוד מעניין ומרתק אותך אך אם אף אחד לא ידחוף אותנו להתעניין בפיסות מידע חדשות. פיסות מידע אשר לא תמיד בתחומי העניין המובהקים שלנו כיצד נדע שהן קיימות? כיצד נגרה את המח להמשיך ולהתפתח לכיוונים חדשים אם הדרישות תשארנה בתחום המוכר, הקל והצפוי?.

האם יש לוותר לדיסלקט על מיומנויות הקריאה? האם לקויות למידה בהגדרה אומרת שאין לדרוש מהנער או הנערה יכולות אקדמיות? האם אין עליו לעמוד במסגרות חברתיות ובלוחות זמנים כי יש לא "אישור" על לקות? האם הפרעות קשב וריכוז צריכות להתקבל בהבנה כאשר הילד מפריע לקבוצה שלמה של ילדים להתמודד בתהליכים של עצמם? או כאשר לא ניתן לנהל שיחה של 10 דקות רציפה בתוך מהלך הלמידה בכיתה?

תהליך החינוך אינו אמור להיות רק קל או מהנה הוא אמור להיות מאתגר, מספק, מאפשר צמיחה, משמעותי, משתף - אלו הם המושגים המרכזיים ב"חנוך לנוער"

ואולי אנחנו, במקרים רבים בוחרים בדרך הקלה ומוותרים על החנוך ומקשיבים רק לנוער?

על פי דרכו

האתגר המרכזי של כל מורה  מחנך, הורה או מנטור, טכנולוגיות בחינוך או פדגוגיה חדשה -  כיצד מצליחים להכיל את השונות בין התלמידים, כיצד מובילים את התלמיד לרכוש ביטחון במיומנויות גם שאינן המיומנויות  החזקות ביותר שלו, כיצד מונעים תסכול ויוצרים סיפוק בתהליכים שברשיתם הילד נרתע מהם?, איך מייצרים אתגר במקום שעמום איך מגייסים את כח הרצון ברגעים הקשים ומעניקים לתלמיד תחושת הצלחה במקום תחושת וויתור. עד איפה וכיצד ניתן לדחוף את הילד לבצע גם פעולות שאיננו אוהב ומתי אנו עוברים את הגבול ודוחפים "דגים לטפס על עצים"

ואולי אנחנו, במקרים רבים בוחרים בדרך הקלה ומוותרים על "על פי דרכו" ? כי להוביל את הילד באתגרים משמעותיים אך כאלו היוצרים צמיחה מחייב השקעה אין סופית בחיבור רגשי ובגמישות מחשבתית

גם כי יזקין לא יסור ממנה

 זהו החלק המורכב ביותר ואולי החשוב ביותר..., איך הופכים את ההתנסות החד פעמית לשורה של הצלחות ומקבעים את תחושת המסוגלות, הנכונות ללמוד, האמונה כי נתגבר על מכשולים וכי היציאה מאזורי נוחות תשרת בסופו של דבר, כדרך חיים אשר תלווה את הילד, הנער והבוגר לאורך כל חייו ולא אירוע שיא חד פעמי?

או במילים אחרות כיצד יוצרים בוגר שאינו מפחד מאתגרים, שמוכן לצאת מאזורי הנוחות שלו, שנופל ולומד מכשלונות שסקרן לתהליכי למידה שמוכן להתנסות גם במה שלא מובן מאיליו 

ואולי, אנחנו במקרים רבים, בוחרים בדרך הקלה של החדשני הניסויי במקום להמשיך ולטוות את הדרך שפרצו המורים לפני ולהבין וללמוד גם מהטוב הקיים במערכת (ובהחלט קיים) ולא רק להתהמכר לחדש ולפורץ הדרך?

עגלתי המלאה

לכל אלו שטועים ומטעים, לכל אלו שתוהים וגרומים לאחרים לתהות ובעיקר לכל אלו המסננים מבין שפתותיהם כי השמאלנים "שכחו מה זה להיות יהודים" או שהם לא ציונים ובעיקר לכל אלו המנסים להכתיב כללים בזכות אמונתם הדתית

הנני להכריז בזאת כי עגלתי מלאה הנני להכריז בזאת כי עגלתי מלאה והיא נפלאה ומלווה אותי במסע.... (העגלה המלאה והעגלה - סיפור שאולי היה באמת )

עגלתי עמוסה בשאלות, החלטות ושבילים אותן למדתי לשאול ולחקור בעצמי, להתלבט על הכיוון ולבחור את השביל הנכון בשבילי ולפעמים לגלות כי הוא מוביל אל קצה המצוק ולחזור לאחור ולמצוא את הכח לבחור וללמוד שביל חדש.

עגלתי נושאת את החובה להביע את עמדתי בדיון ציבורי לאחר למידה והבנה ולקבל את העבודה כי זו, כנראה, לא העמדה היחידה.

עגלתי מלאה באמונה שלמה שבנים ובנות נולדו שונים אך יכולים לעשות את אותם הדברים בדרכים שונות והבחינה צריכה להיות בדרך ובתוצאה ולא במגדר אליו משתייך האדם.

בעגלתי ישנה האמונה שכל בני האדם נולד בצלם ואין לי זכויות עודפות על כל בן אנוש אחר גם אם נולד מעבר לקן צבעוני כזה או אחר

 בעגלתי שוכן הרעיון כי העולם הוא עגול ובין שתי נקודות עוברים אין סוף קווים עגולים והשביל הנכון אינו בהכרח השביל הישר והברור.

עגלתי מלאה בהבנה כי זכותנו להתקיים, כעם יהודי, בפינה הזו בקצה המזרחי של הים התיכון מתוך שאיפה להקמת חברת מופת, אך לקיימנו אסור לבוא על חשבון זכויות האדם והאזרח של הגר והאלמנה החיים בקרבנו לא משנה מה אמונתם, דתם או מוצאם.

עגלתי מובילה את הנכונות להילחם ולהיאבק על הארץ הזו אך מתוך צדקת הדרך, שמירה על טוהר הנשק וערכי המוסר של צה"ל ולא מתוך התפיסה המשכרת של הכוח המאפשר. בתחושת הכוח המשכר עלינו להילחם מדי יום כדי להבטיח שהנשק יופעל רק כשיש הכרח ובטוח  לא מתוך המחשבה של "תראה מה האחרים עושים אז לנו בטח מותר"...

בעגלתי יש מקום לארון הספרים היהודי הכולל את הרמב"ם ודברי חז"ל, סיפורי סבא שלי על התנ"ך וחקרנותו של אבי את ספר הספרים. סיפורי שי עגנון ושלום עליכם לצד סיפורי מאיר שלו ודוד גרוסמן ואנשים רבים שכתבו "יהודית" לאורך הדורות אך בעגלתי יש גם מקום ל"מרד הנפילים" של איין ראנד וג'וני שב משדה הקרב של דלטון טרמבו

אין בעגלתי מקום לאלוהים - איש באמונתו יחיה והאמונה בכוח עליון המכוון את פעולותיי לא קיימת אצלי אז אנא אל תנופפו בו בעגלות שבאות מולי.

עגלתי מלאה בערכים סוציאליים אשר מבינים כי לא לכל בני האדם ניתנה אותה נקודת זינוק בלידתם ונסיבות החיים לא תמיד בשליטתנו ולכן עלינו להכיר באחריות החברתית והמוסרית לסובבים אותנו הן כפרטים ובעיקר כמדינה וכחברה.

עגלתי מכילה מסורות ישראליות של ימי הזיכרון וימי העצמאות. ימי כיפור וחגי תשרי, מבצעים ומלחמות בעת העתיקה ובעת החדשה. מורשת המחתרות ומורשת צה"ל. חגיגיות מנגל בכל חג אפשרי אך יש בה מקום גם למסורות יהודיות מימי התנ"ך בית ראשון ובית שני, ימי גלות בבל וגלות פולין, ימי ראשית הציונית וימי מדינת ישראל מסורות הכוללות צומות ותפילות, הקמת סוכות ואכילת מצות.

עגלתי משוטטת בשבילי ארץ ישראל, בניחוחות נחלי הגולן בקיץ ומלילות הכפור במצפה רמון בחורף מפריחה הרקפות בהרי ירושלים ומנסיעות בהולות לראות שלג בהרי הגליל. משבילי עפר בלתי עבירים לרכבים בהם נסענו עם רכבים פרטיים ומלילות מלאי כוכבים בחניוני הלילה בפסגת ההרים

את עגלתי מכסה כיריעה  ההבנה שחוקי המשחק הדמוקרטי, זכויות המיעוטים, חופש הדיבור וחופש האומנות, חופש העיסוק וחופש התנועה, חופש האמונה וזכות הבחירה, עליונות החוק והשוויון בפני החוק הם הבסיס לקיום המדינה והאפשרות היחידה  לעגלות שונות להתנהל על גשרים צרים ומעל מים סוערים