יום שישי, 3 בנובמבר 2017

הדינוזאור כמשל למהפכה חינוכית


השבוע לימדתי באחת הכיתות, הילדים מתרגשים,  העבודה בעיצומה תהליך הלמידה, תוך כדי בניית אובייקטים תלת ממדיים, בעיצומו. הקסם מתרחש אל מול עיני והתלמידים עוזרים ומסבירים אחד לשני ואז.. באמצע משפט ההסבר שלי לאחת הקבוצות זה קרה - נעלמה רשת האינטרנט והעבודה נקטעה. 
הלכתי לחפש את מקור התקלה - ובתוך מספר דקות מצאתי את "טכנאי העירייה" הוא הגיע לבית הספר בהפתעה - והיה חייב לנתק את האינטרנט ואין לו זמן גם להודיע לכל מורה ובכל כיתה. ובאותה ההזדמנות גם מצא זמן  להסביר לי איך מנהלים כיתה כי אין בררה ועל מה המהומה - ואז התחדדה בי המחשבה...

כשהטכנאי נכנס לבית הספר ומוריד את הרשת ללא צורך לידע, ללא אמירה שצריך רגע להודיע לכל המורים והוא לא יכול להתחיל לעבוד ללא תאום מוקדם ויכול שיש כיתה עם מורה ושלושים תלמידים שכרגע עוברים חוויה משמעותית והפסקת הפעילות פרושה פספוס של תהליך  - הפרוש והחוויה היא שהוא החשוב במערכת ולא המורה הנמצא בכיתה ולא יעזרו אלף סיסמאות ומאה משפטים על הקירות - החוויה היא היוצרת את ההבנה שהמורה הוא בסוף הרשימה.

כאשר אנחנו מצפים מהמורה להוביל את המהפכה של הלמידה ומיומנויות המאה ה21 אבל בסוף דורשים שיעמוד במסגרת של 45 דקות ללא חריגה ויסביר איך, חס וחלילה, לא הספיק ללמד על יהודה. כאשר כל ילד מתוייג לציון ומספר והמשוב בתעודה - גם המילולי - הוא מתוך מאגר מוגדר - החוויה יוצרת את האמונה וכולם מישרים קו למורה ההוא שעמד במרכז הכיתה והחוויה כבר לא השתנתה לפחות מאה שנה.

כאשר הכשרת המורים היא שבלונית וקבועה במשכי הזמן, בהיקפים ובתוצאה כי אין יכולת "של המערכת" להכיל את השוני וההבדל  וכשההכשרה נשפטת על סמך נוכחות בכיתה ולא על איכות החקר או איכות העבודה – מפנים המורה עד מהרה את מודל הלמידה הבסיסית, כל האנשים נולדו שווים ונדרש זמן שווה להבנת החומרים הרי כך כבר נקבע במאה ה19 איך נכון ללמוד ומה נכון לעשות – ולא יעזרו אלף הרצאות וישיבות מורים – החוויה נצרבה והדוגמא הופנמה.

מערכת החינוך דורשת מהפכה, המהפכה דרושה כי בחלקים גדולים במערכת, על אף האמירות וההרצאות, הלמידה מתבצעת מספרים ומחברות בדיוק כמו לפני ארבעה וחמישה דורות.

שינוי ומהפכה אינם יכולים להתרחש בתאוריה ובהרצאה - הם מעשה שיש לעשותו מדי יום, כדוגמא אישית, כמעשה וכחוויה. מורה אשר אינו חווה ועובר תהליך אישי – לא יוכל להוביל ולהוליך תהליך מהפכני בכיתה. מהפכה שהיא כל כך נדרשת והכרחית. מהפכה שנדרשה לפני שלושים שנה ולא לקראת אמצע המאה ה21.

ועוד מחשב מטרידה - המהפכה הזו אינה יכולה להמתין עד שהילדים שלה יום יהיו המורים של מחר בעוד עשרים ושלושים שנה...

אחת הדרכים לעודד חשיבה יצירתית ולקדם תהליכי פתרון בעיות היא לשנות את אחת מהנחות העבודה הבסיסיות ולראות לאיזו תוצאה מגיעים אז ... הנה כמה הצעות לתרגילי חשיבה מהפכניים.

·    שינוי והקטנה של  כמות השעות שתלמיד מבלה בבית הספר - אינה מדד להשכלה או כישורי חיים - מה יקרה אם נקטין דרמטית את מספר שעות הלמידה  ונאפשר למורים שעות הכשרה, העשרה, ביצוע מחקר אמתי אותו יציגו בכל תקופה למורים עמיתים ויצרו חווית למידה משמעותית כדרך חיים.  או אולי בשעות שיתפנו ישופרו מיומנויות של למידה לאורך כל מעגל הקרירה או הזדמנות לריענון סט הכלים של המורה תוך התנסות ביזמות, בניהול תהליכים או בלמידת טכנולוגית מותאמת אישית?

·    מה יקרה אם לא נקפיד על לימוד קרום התא, רצסיביים וגנטיקה ונסתפק בלימוד חשיבה מדעית? (אין צורך לקפוץ הרעיון מתאים גם למדעי הרוח או תפיסה אומנותית)
    פתאום נקבל מורה שמווביל את תחום המיומנויות הרלוונטי מספר שעות שבועיות באותה כיתה. האם לא נקבל בניה עמוקה ואמתית של תהליך חשיבה מדעי. האם לא נאפשר לבני הנוער לבצע תהליך תכנון ומחקר עמוקים ומשמעותיים בתחומים הנכונים להם? האם זו לא ההזדמנות ליצור הכללה ולהעביר מיומנויות מתחום דעת אחד לאחר? 

·    מה יקרה אם נגדיר - כי תלמיד (לא רק תלמיד כיתה א) צריך דמות משמעותית המובילה את פיתוח המיומנויות שלו בהיקף של לפחות יום לימודים מלא בשבוע או אפילו שניים? וכן אותו המורה יוכל לשנות את פרקי השעורים ומשכי הזמנים? לפתע,גם בגיל ההתבגרות תהיה לנער דמות מורה להזדהות. המורה יוכל להרגיש את הכיתה כולה או רק קבוצה ולשנות את משכי הלמידה. ויותר חשוב הוא יוכל להתמקד בהקניית מיומנויות ולנסות דרכים שונות גם אם הילד לא הצליח בפתרון משוואות מסובכות יוכל להתמודד בחשיבה לוגית באמצעות קוד או פתרון בעיות תנועה או כל מחשבה מבריקה אחרת של המורה.

·    איך יראה חדר המורים אם כל תקציבי הפיתוח של בית הספר יוסטו מקירות מדברים  לחדר מורים.
   האם לא נקבל חדר מורים מכיל ופינות מפגש מכבדות בין מורים לתלמידים? ואולי אפילו מחשב עובד לכל אחד מהמורים? ייתכן שהמורים יעריכו יותר את סביבת העבודה? יכול להיות שפתאום למידה בשעת שהייה תהיה אופציה סבירה? יכול להיות שילד שייפגש עם מורה עם דלת סגורה יבין שמכבדים גם אותו וגם את המורה שלו?

    מה יקרה אם לכל מורה תוגדר תוכנית אישית התפתחותית גם בראיה עתידית? 
    תוכנית ההכשרות והלמידה של המורה תוכל להיות מותאמת ליעדים העתידיים, תהליך ההכשה לא יהיה מחוייב בשלושים שעות פסגה ושמונה עשרה מורים לפחות בקבוצת הלמידה. למידת חקר אישית או קבוצתית עשויה להיות מותרת גם כהכרה מקצועית וכלכלית וגם כחלק מההכשרה אל היעד אליו שואף המורה להגיע

וגם ההצעה ההכרחית הזו....
טכנאי, או כל פעולה משביתת שמחה המגיעה מטעם העיריה, הממשלה או המדינה- תחויב בהתראה והכנה למורים והתלמידים ואפילו יאמר לו, בזהירות אם אפשר, שתפקידו לשרת את הלמידה בכל דרך שאפשר ולא המחשבה ההפוכה. אולי נקבל מורים קצת יותר זקופי קומה שמקבלים קצת יותר שליטה על תהליכי ההקניה?

ותודה לטכנאי עלום השם שגרם לי לפתח את המחשבות וההרהורים בעודי עסוק בתחרות הדינוזאור הקופץ בכיתת המחשבים.




פוסט מוצג

מטאוורס - סביבת חיים ללמידה והתנסות.

המטאוורס הפך בשנתיים שלוש האחרונות לבאז וורד החדש של מערכת החינוך (טוב... עד אשר הוא הוזז לטובת ה AI המלך החדש). מה כל כך מושך במטאוורס? למ...