תנו להם להתאמץ כל הדרך לפסגה

תנו לתלמידים  להתאמץ, אל תפחדו מהשקט של חוסר הידיעה וממבט הבלבול בעיניים ואפילו לא  מהתדהמה על פניהם של התלמידים כאשר מבקשים מהם לעשות דברים חדשים שהם לא עשו עדיין ועוד אין ממי להעתיק ומייד הם מוכנים עם התרוץ והאמירה שהם לא טובים ב.. אנגלית/ חשבון/ זיכרון או בלמצוא דברים. אל תשברו גם כשהם יבקשו שתגיד להם רק הפעם מה צריך לעשות כי הם לא מבינים ולא היו מרוכזים. תנו להם קצת זמן לבהות מול האתגר ולחשוב על פתרונות יצרתיים זה לא מאיים אם הם לא ישר קופצים ויודעים את התשובות וכיווני הפתרון. מאמץ הוא לא עונש ולא תגובה ושקט של חשיבה ואפילו רעש של התלבטות ושיחה בכיתה הם בסך הכל עוד מאמץ המרחיב את האפשר ומבטיח כי אנו בדרך הנכונה במעלה ההר.

תנו להם להתאמץ גם כשהם מרימים את היד ומבקשים שתעשו את זה במקומם כי הם לא שמעו וכולם כבר סיימו מזמן והם האחרונים,  אתם לא יוצאים טובים יותר או מוצלחים יותר אם אתם עושים את זה במקומם הם פשוט מתאמצים פחות ומתפתחים פחות ומפסידים עוד נוף מקצה ההר.

תנו להם להתאמץ גם אם זה אומר שכל אחד ימצא את הדרך שלו בזמן אחר ולא כל הילדים יגיעו לכל הפתרנות במהלך ארבעים וחמש דקות, ככה זה בחיים וזה בריא ונכון לא כולנו מגיעים למטרה ביחד, אנחנו מגיעים לפתרונות  ברגע הנכון לכל אחד מאיתנו. רק תוודאו שכל אחד התאמץ ב 120 אחוזים ושיש לו את ההזדמנות להתאמץ לבד בדרכו לפתרון.

אל תפחדו לתת להם לטעות ולהכשל ואפילו להתעצבן לרטון ולקטר וגם אז תנו להם להתאמץ עוד קצת ולעשות זאת שוב, אל תבחרו בדרך הקלה ותכתבו במקומם את התשובה, זה לא מקדם לא מלמד ולא מאפשר לראות את יופי הנוף ומרחב היצירה כפי שרואים רק מהפסגה.

תדרשו מהם לשבת מספר דקות בשקט להקשיב וללמוד ולא מיד להרים את היד ולאמר שלא הבנתי והאם אפשר לחזור על ההסבר וגם אם יש הפרעות קשב וריכוז זה לא אומר מיידית שאי אפשר לשבת חמש דקות בשקט ואז לצאת לרוץ ולחזור למאמץ ולהקשיב ולהבין רק בדרך האחרת .

תגידו להם שאתם מאמינים שהם מסוגלים כי האמונה בהם היא כח וצידה לדרך אבל אל תשללו מהם את החוויה של להתחיל את הדרך מההתחלה, אל תתנו למעיכה הקטנה שבלב שאתם חשים לנוכח פניהם המאוכזבים לרמות אתכם ולהסית אותם ממסלולם.. עשיית הדרך שוב רק תלמד אותם את הערך שבדרך ובמאמץ וגם עוד כמה דברים שרק הם מבינים.

אפשרו להם להתאמץ מבלי לקבל אישור לכל שלב וצעד שהם עושים כך הם יבנו את האמונה שהם יכולים לצעוד בדרך הגילוי היצירה והלמידה גם בלי אישור שלנו לכל צעד שהם עושים.

תנו להם להתאמץ, אל תשאירו אותם לבד - שמרו אמפטיה והבנה לקושי ולאתגר, אבל תנו להם לחוש את המאמץ בקצה גבול הכח ועד לקצה גבול היכולת, תנו להם להתאמץ גם כשהם מתפוצצים תנו להם להתאמץ גם שבזווית העין מבצבצת דימעה מרוב עצבים ותסכולים- שיצאו לסיבוב ריצה ומשחק יקחו אויר יתמודדו עם התסכול והחוויה ויחזרו להתאמץ ואז הם ואתם תראו קסמים קורים ומנצנצים באוויר הפסגות החדש שזה עתה הם גילו

תנו להם להתאמץ ואז תראו תלמידים מאושרים ומחייכים כאשר הם מצליחים לכבוש עוד גבעה בדרך שלהם, גבעה שהיא שלהם לא שלכם, תנו להם להתאמץ ואז תראו אנשים אוהבים לימודים וחוגגים באתגרים רק תתאפקו עוד קצת ותנו להם את הזמן ....להתאמץ.

*

מוקדש לפוגל... המורה להיסטוריה שמעולם לא נבהלה מלדרוש מאיתנו עוד קצת מאמץ

למידה פעילה וחורבות דור המדבר

אבל מה תעשה המורה בכיתה אם התלמידים ילמדו לבד? איך ניתן ללמוד חומר ללא מורה? למידה דרך משחק היא לא באמת למידה צריך שהמורה יסביר את החומר.! איך אנחנו מונעים מהתלמיד ללמוד חומרים מתקדמים יותר מהכיתה שהוא לא צריך? אם התלמיד יתקדם לבד בקצב שלו מה הוא יעשה בכיתה אחר כך? אם התלמידים יעברו על החומר לבד בבית אז מה המשמעות של המורה? מה, ניתן לתלמידים שאלות על חומר שהם לא למדו בכיתה?

את המשפטים האלו לא אמרה מורה מבוגרת לקראת גיל הפנסיה שעייפה כבר משינויים ותוכניות חדשות של משרד החינוך, גם לא מורה עייף מהמערכת שכבר ראה אין סוף חדשנות ופרשנות ועייף מעוד מטורלל עם חדשנות בחינוך ואפילו אלו לא משפטים שנאספו בהשתלמות בית ספרית המדברת על מקומו של המורה בכיתה ועל פדגוגיה חדשנית ומוטת עתיד. משפטים אלו נאמרו על ידי קבוצת נערים ונערות בחטיבת ביניים שישבתי איתם לתכנן משחק לימודי כחלק מתכנית הלימודים שלהם בבית הספר.

לאחר ויכוח, קצת מתיש חייב לומר בו ניסיתי לשכנע את התלמידים והתלמידות שמשחק אותו הם מפתחים הוא יהיה מרכז תהליך הלמידה, הכתה בי התובנה - פתאום המבט שלי הפך למופתע ואחר כך למשועשע, הבנתי את ממדי התופעה ואת הרסניות השיטה. לאחר שמונה תשע שנים במערכת החינוך בני הנוער הפכו מסקרנים, מרדנים, מעיזים, חולמים לתלמידים אשר אינם מכירים דרכי הוראה ולמידה אחרות, הם אינם מדמיינים כיצד ניראה לומד עצמאי ואינם יכולים לראות את עצמם ככאלו, הם חוששים לחלום על למידה מותאמת אישית בה תלמיד החפץ בכך יכול ללמוד נושאים מסוימים בקצב כפול ומשולש משאר התלמידים בכיתה מבלי להוות איום על המורה ותוך כדי התמקדות בנושאים, תחומים ומיומנויות שמעניינות אותו. הם כל כך מאולפים בפס הייצור המערכתי שהם אינם מבינים את מה שכל גור חתולים יודע - משחק היא דרך ניפלאה ללמוד ולהתאמן במיומנויות ואומנויות החיים. לאחר שנים שבהם נוזפים בהם על למה הם משחקים הם לא יכולים לדמיין שבמשחק הלימונדה באמת לומדים תהליכים עיסקיים וש Kendy Crash יכול ללמד המרות ותיכנון מהלכים ובעולמות פתוחים ניתן ללמוד אנגלית ויצירה ותכנון וכשיוצאים לשחק כדורגל לומדים גם על החיים ולא רק על כושר גופני.

ואז... תוך כדי הפגישה הגיעה התובנה השניה - בני הנוער הללו, הילידים של דור האינטרנט והרשתות החברתיות , הנציגים הבכירים של עולם דור הZ ההולך ותופס את מקומו, בני הנוער הניפלאים הללו המעלים תמונות וסרטונים ויודעים לספור עוקבים באינסטגרם ולהקים ערוץ יוטיוב משמעותי. הנערים והנערות הללו שהמורים מסתכלים עליהם בחשש כי הם חיים את המחשב ומה עוד ניתן ללמד אותם -  הם נעדרי אורינטציה טכנולוגית ומשוללי ידע על החיים בעידן הדיגיטאלי.  הם מתקשים לתכנן ולדמיין תוצאה סופית וכל תאור שני מסתיים ב"אתה ידוע כיף כזה ומעניין"  ולשאלה אבל מה השחקן עושה בשלב הבא הפנים מתמלאות פליאה וסימן שאלה, הם לא מצליחים לתאר תהליך לוגי של בחירות של משתמש ומה התוצאה המקווה, הם מתקשים להבין את רעיון הענן ולאן הקובץ נעלם כאשר המחשב נכבה... הרעיון שצריך ללמוד נושא כדי לפתח עליו משחק שעשע אותם בתחילה ואז הפחיד אותם ואז.... הלהיב אותם כי עכשיו הם צריכים ללמוד לבד ופתאום כמה קצות חוטים התחברו במוחם שנידלק.

שעור שלם ישבתי עם קבוצה של תלמידים שניסו להכין למידה אחרת לתלמידים אחרים... ולאט לאט השתחררו הפחדים והופיע ניצני רעיונות וכיוונים ופתאם להיפגש אחרי השעור נשמע כיף ורצוי ופתאום להתמודד עם אתגר מובן מאיליו וברור.

ואז.... הגיע הצלצול ומסגרת הזמן של 45 דקות נגמרה ולמרות שהיו באמצע המשפט ובתוך חוט המחשבה ובעיצומו של תהליך הלמידה פורץ הגבולות הם היו חייבים לארוז את הדברים ולרוץ לשעור הבא כי המורה לא תקבל שהם יאחרו גם אם נישארו לבצע למידה משמעותית, גם אם יבטיחו שאת החומר הם ישלימו כי הם עדיין לא פרקו את המערכת ולא רקעו ברגליים שהם דורשים חינוך אחר והמערכת - המערכת דורשת נוכחות בכיתה עם לוח לבן וכתיבה תמה בטוש בכמה צבעים....

הרהורי מסע בין החגים

ראש השנה וההבטחה לשנה חדשה כבר מאחורינו, גם יום הכיפורים עבר זה עתה ואנו בפתחו של החג החביב עלי מכולם, חג הסוכות... החג המסמל את המסע מצד אחד אבל גם את הקשר לאדמה ולאדם מצדו השני ותזמון השנה הבלתי אפשרי הזה של שנת תשע"ט בהם חג הסוכות בעצם הוא המשכו של החופש הגדול הביאו אותי לעצור רגע ולהסתכל על המסע הפרטי שלי למציאת "החברותא האנושית במציאות מעושרת"

לפני 32 שנים אי אז בסוף שנת 1986, ישבתי בכיתת המחשבים בבה"ד חיל הים ולמדתי, דרך המחשב .. טוב ככה קראו למסך השחור ירוק הזה עם הדמויות המצוירות בקן, את נושא התנועה היחסית והניווט החופי (ותודה ענקית ושלמה למיקי זריצקי על שמירת תיקי העיצוב וצילומי המסך במשך 32 שנה).

 זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם הלומדות, יצאתי מוקסם מהשיעור. ניתן ללמוד פרקי מידע שלמים מהמחשב ללא מעורבות של מדריך אנושי, ללא צורך בלשמוע שאלות של אחרים מבלי שאף אחד אחר מתערב לי בתהליך הלמידה...  ומול עיני גם התחברו המרכיבים הנפלאים גם אם הבלתי אפשריים של אהבת ההדרכה לצד המשיכה לעולם המחשבים והטכנולוגיה. במשך שנים התעמקתי והתמקצעתי בתהליכי פיתוח הלומדות, שאלות רבות בררה, ושאלות עם תשובה אחת נכונה, משימות הרכבה וגרירה, לומדות סגורות ולומדות פתוחות TOOL BOOK ו SUPER CARD לצד STORY LINE טכנולוגיות באו והלכו, מחשבים שינו פניהם ועדיין עולם הלומדות נראה כהבטחה לדבר הבא תמיד מעבר לפינה אבל לא פתרון לכל אתגרי החינוך והלמידה. 

לפני כעשור לאחר פגישה בפעם המי יודע כמה של.. "אנחנו רוצים שהעובדים שלנו יידעו את כל כללי ה.... אבל הם לא לומדים ברצינות ונרדמים מול הלומדה ולא זוכרים כלום בסופה"  הופיע בי התובנה שעולם הלומדות לא עובד...זאת אומרת הוא יכול להיות יעיל במקרים מסויימים ואפילו משתמשים שם במוליטמדיה ולמידה מתוקשבת ואפילו מילים כמו וידאו ונתוני לומדים מופיעות בתדירות מספקת אבל לומדה לא באמת יכולה להיות הבסיס האמתי ללמידה אנושית משמעותית. היום קושי זה כבר זכה לשם - בדידותו של הלומד. 

הרעיון של למידה יחידנית, למידה בה כל אדם יושב לבד מול המחשב או מול חוברת עבודה ומתמודד לבד עם הקושי בלי הבדלי מיומנות, מין או רקע, בלי הבדל של תחומי עניין ומוטיבציה הוא כל כך מופרך שהרי לפני הכל, האדם הוא ייצור חברותי וכמעט לעולם בחיינו איננו פועלים לבד תמיד נפעל בצוות בו לכל אדם תהינה חוזקות וחולשות שונות, החברה האנושית הגיע לכאן בזכות העבודה המשותפת ולא בזכות הלמידה העצמית

יצאתי למסע מרתק של בניית "חברותא אנושית במציאות ממוחשבת" שבשנה האחרונה הפך ליצירת "חברותא אנושית במציאות מעושרת". מה המשמעות של חברותא אנושית בסביבה ממוחשבת? עד כמה צריכה הפעילות להיות פעילות סינכרונית וכמה ניתן לבצע את המטלות בזמנך החופשי? עד כמה היכולת לדבר בקול לא דרך כתיבה היא קריטית? מה בעצם מגדיר את טיב היחסים של החברותא האנושית? עד כמה הצורך להתווכח ולהעשיר אחד את השני בתוך המעגל הוא צורך מהותי? מה חלקה של היצירה והשיתוף של הדברים הוא מהותי וחשוב? עד כמה המסך יכול באמת לברוא מציאות אנושית?

כמו בכל מסע חקר ותגלית חלק מהתשובות מתאימות לרעיונות ולחלומות שלי וחלקם – איך לומר...קצת פחות אבל הדבר המרכזי והחשוב ביותר שהבנתי – שכדי ליצור באמת חברותא אנושית, חברותא התומכת חברתית בלומדים ומסייעת להם להתגבר ברגעים הקשים מחד ומגרה ומאתגרת את הלומדים להגיע לשיאים והישגים חדשים מאידך. כמו שקורה כמעט בכל מסע הסתבר שאין תושבה אחץ וכדי ליצור חברותא במציאות מעושרת יש צורך במגוון דרכי התקשרות ובמגוון חוויות שונות ולשלב אין סוף טכנולוגיות ופתרונות בדיוק כפי שהחיים מזמנים לנו.

המדרגה הבאה היתה להבין להכיל ולהרחיב את תפיסת ה 3D3C, בסיועו הנדיב של פרופ' ישע סיוון[1]. עולם תלת ממדי המשלב קשרים חברתיים, יכולת יצירה ומנגנוני מסחר    הוא הבסיס לצעד הבא. ההבנה שהתפישה של העולמות הוירטואליים אינה יכולה להיות רק החיים בתוך מסך והתפישה הזו היא עמוקה הרבה יותר ורחבה הרבה יותר. משמעות  החינוך ב 3D3C הוא לדבר עם כל דבר שיש לו ייצוג מוחשי, אמיתי ומשלים לעולם האמיתי, ומעורבת בו פעילות חברותית, יצירה ויסודות של שיתוף ומסחר בריאים ומכאן ההתפרשות אל סביבת עולם וירטואלית המשלבת מציאות מדומה ורבודה, יצירות במדפסות תלת מימד, עבודה עם בקרים חיצוניים דוגמת ארדואינו, חיבור לגלי המוח, רגשי תנועה ועוד ועוד ועוד היתה קצרה. 

המסע ברחבי מערכות החינוך הוא רק ברשיתו והבריאה של "חברותא אנושית במציאות מעושרת" עוד קורם עור וגידים וממציא את עצמו מחדש בכל חודש בכל מפגש. לעיתים המסע נוטה לכיוון עולם המייקינג ולעיתים מדלג בקלילות לעולם הפרסונליזציה ולמידה מבוססת נתונים. לעיתים אנו מתמקדים באוריינות טכנולוגית ולעיתים ממריאים אל מרחבי העולם המולטי דספלינרי.

לא הייתי מחליף אותו בשום מסע אחר והיום בחלוף 32 שנה כי כמו המסע ההוא לפני אלפי שנה יש בו גם שינוי גם פריצה וגם חיבור חזק אל האדמה ואל מה שהיה...

---

[1] https://www.pc.co.il/it-news/155348/

כמה ימים בין כסה לעשור - התקף של נוסטלגיה ועשייה

יום חמישי, עשר בבוקר, רחוב התע"ש בגבעתיים,  אנחנו בימים האלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, לכאורה ימי עבודה רגילים אבל גם  ארוחות ראש השנה עוד מתעקלות וכבר מגיע סוף השבוע, יום כיפור וחג סכות, אווירה של חול וחג באוויר, קצת ממהרים להספיק משהו בין החגים וקצת מתמכרים לתקופה השלווה הזו יותר בחיים.. ואני פוסע לי ברחוב התע"ש בגבעתיים בואכה בית ספר ברנר לקראת פגישת עבודה ויצירת עוד שלב במהפכה.

ופתאום ללא אזהרה וללא הכנה מוקדמת - כל ריחות, תמונות וצלילי הילדות צפים אל נגד עיני כאילו העולם עמד מלאכת ואני שוב הילד הקטן עם הילקוט השחור על הגב, עליו מודבקות אותיות זהב עם ראשי התיבות של שמי, ותיק האוכל הצבעוני שסבתא תפרה לי הולך עכשיו לכיתה א1 בבית ספר ברנר. בדרך חולף מול הבית של אלון ובפינה הבית של אילן... אני מביט שמאלה אל גן פנינה אבל אני כבר תלמיד בית הספר וופונה לשער הברזל הגדול ודבלה עומד בפתח ומביט במבט בוחן ומפחיד על  התלמידים הנכנסים...

הימים האלו ימים של לפני יום כיפור עבורי ועבור בני דורית תמיד יהיו מעורבים גם בימים ההם של לפני 45 שנים, ומיד צפות מול עיני התמונות ההן, יום כיפור של 73. לקראת יום הכיפורים ההוא קיבלתי זוג אופניים לבנים, פעם ראשונה אופניים אמיתיים לא של קטנים וולא גלגלי עזר. ובערב יום הכיפורים הלכתי  לבית  כנסת הגדול בנחלת יצחק יחד עם סבא,  ועם אבא ובחוץ החלקנו על קרמיקות חלקות על הכביש המתרוקן וביום הכיפורים בשעות הבוקר בעודי רוכב על האופניים החדשים ליד הבית וליד בית הספר פתאום עשרות מכוניות נוסעות והכביש מתמלא ואיך הם מעיזים לנסוע ביום הכיפורים של האופניים החדשים שלי...

ואני נכנס הביתה כולי נסער ואחרי זמן קצר מגיע הדוד ומספר שמגייסים מילואים ובשתיים האזעקה ואבא וכל המשפחה צמודים לשידורי החדשות - פרצה המלחמה - ומהר מאוד אבא עולה על מדים והולך למלחמה שממנה ישוב רק אחרי חודשים ארוכים ... 

ובמוצאי יום כיפור שוב הולכים לבית הכנסת עם סבא וכל כמה דקות מגיע מישהו ושולף מישהו כי גם אליו הגיע צו המילואים. ובערב יושבים בחושך בבית של סבא וסבתא ואחר כך עוברים לישון יחד עם בני הדודים כי להם יש  מקלט . 

כל ערב אני צמוד לטלוויזה ולמשדר החדשות ועוקב אחרי הסרטונים בשחור ולבן ושותה בצמא את הדיווחים

וערב סוכות וחושבים מה עושים עם הסוכה המשפחתית ואני מרים עיניים לאמא ואומר שאנחנו נבנה סוכה כי על סוכות אצלנו במשפחה לא מוותרים - ואני וסומר בונים סוכה ואפילו קצת מקשטים  וכל המשפחה מגיע ויושבים בסוכה בלי להדליק את המנורה הגדולה..

ואני נכנס לבית הספר, חדר האוכל והמטבח הישן שכל כך רצינו שגם אותנו יצרפו לאלו שיכולים להשאר עד מאוחר ולאכול ציפס ושניצל בבית הספר, הפך למרכז חדשנות חינוכית. ויוסי שוורץ, האחד והמיוחד,  עושה שם קסמים עם טכנולוגיה ווידאו תלמידים ומורים עם עיניים נוצצות  והנה אנחנו חולמים על עשיה חדשה המשלבת פעילות ב EurekaWorld עם האולפן הירוק. ואנחנו מותחים את מרחבי ה 3D3C עוד צעד לשילוב אמיתי של ווידאו ותלת ממד, של קבוצות של כתבים תסתובבנה במרחבי העולם והזמן ותביא את חדשות העולם המעושר אל האולפן ומתוך האולפן יצא שידור משולב אל מרחבי הגריד והסביבה

ומבעד לחלון עם הרשת העבה מופיע מגרש הכדור יד ולידו בית הכנסת הספרדי אליו יצאנו עם הכיתה ללמוד על ארון הקודש ועל התפילה...

אני מאמין בטשטוש הגבולות בין מסך המחשב לעולם המציאות אך לא הייתי מוכן גם לטשוטש גבולות הזמן בין אז לעכשין בין הילד למבוגר....

גמר חתימה טובה....

שבילים חדשים ומחברות ישנות בתשע"ט

הנה אני כאן מביט אל האופק ובעוד שעות מעטות תכנס לה השנה החדשה - שנת תשע"ט. 

כמו בכל התחלה חדשה זו הזדמנות להבטיח לעצמי המון הבטחות חדשות וגם להסתכל קצת בוגר יותר ומנוסה יותר על ההבטחות הישנות של השנה שמסתיימת לה בעוד כמה שעות, אני נזכר במחברות החדשות שנפתחו בכל תחילת שנה ובמחברות הישנות שנאספו בערמה - אולי נרצה אותן גם בשנה הבאה... 

במחברת הישנה של שנה שעברה כתובות המון הבטחות, חלקן מומשו וחלקן נשכחו, חלקן ניסיתי לממש ואת חלקן ממשתי חלקית אבל זו היא המחברת המלאה שליוותה אותי כל השנה. ישנם בה מחשבות ורעיונות, דברים שנעשו ודברים שנשכחו. כוונות טובות שתרגמו למטלות שהובילו לתוצאות- חלקן טובות חלקן פחות.

במחברת החדשה שנפתחת עדיין ללא קפלים בקצוות וללא דפים תלושים וחצאי אמירות, ריח הדפים מבטיח גדולות ונצורות וכולו מלא בתקוות חדשות. כמו שנת לימודים חדשה שנפתחה ואנחנו מבטיחים בכל הכח שהשנה זו תהיה שנה טובה

ואני השנה, מביט בתקווה ובציפיה לשנה החדשה והלב מלא אופטימיות ותקווה, מן שימחה לקראת השנה שכבר מגיע ובאי שקט של רצון להתחיל כבר את העשייה החדשה.

מנקה מאחורי את האבק, הפרורים והחבורות של השנה החולפת, שם אותם באהבה במגירות הלמידה והצידה לדרך ומבטיח לעצמי כי השנה אציץ מדי פעם גם למגירה זו באהבה...

נזכר ואוסף את חלקי המחשבות וקצות הרעיונות ותולה אותם מסודרים כהתחלות חדשות.

אוסף בזהירות את רגעי הצמיחה, האהבה, השמחה וההצלחה ושם אותם בזהירות בתרמיל הצידה - הם הכח המניעה לצמיחה של השנה הבאה...

עוצר לרגע ומסתכל על השנה המגיעה, מאפשר לאוויר להכנס בקלות ולעיניים להביט אל עבר אופק הים האינסופי, להרגיש את רסס המלח המגיע מאי שם ולתת ללב להאמין- בכל הכח, שגם השנה הבאה תהיה שנה של מסע, צמיחה ולמידה. שנה שבה אדע להנות משבילים מוכרים אותם חרשתי לאורך השנים והם נוחים ונעמים לי ומאפשרים תנועה באזורי הנוחות ללא השקעת אנרגיה מיותרת. שנה שבה אדע לסטות מהשבילים אל דרכים חדשות, מסקרנות, מפחידות ופורצות דרך דרכים אשר תלהבנה, תסקרנה ותרחבנה גבולות.

אז אני מביט אל השנה החדשה - שנת תשע"ט , שנה המתחילה בריח סתיו נפלא, ומבטיח לעצמי ולסביבתי שגם השנה תהייה שנה של מסע ושינוי, שנה בה אדע להסתכל על כל פיתול כלמידה ועל כל דרך ללא מוצא כחוויה, ולנצור בלב עוד רגעים של אהבה, שמחה והצלחה.

שנה מופלאה, שנת פריצה צמיחה אהבה שמחה עשייה יצירה, חופש והנאה לעצמי ולכל הסובבים אותי באשר אתם בדרכים, במחברות או במסכים.

תשע"ט - שנת לימודים פורצת גבולות

הנה מתחילה לה עוד שנת לימודים, שנת הלימודים תשע"ט כבר כאן ומחר בבוקר אעמוד שוב מול קבוצות של תלמידים מתלחששים ומדברים גם נהנים וגם חשדניים, גם סקרנים וגם מוכנים לבדוק ולמתוח את הגבולות..

זו השנה השישית שאני פותח במערכת החינוך, והשנה החמישית שאנחנו מובילים את מהפכת ה Edu 3D3C - למידה בעולמות וירטואליים, תלת ממדיים המשלבים יצירה ולמידה בתוך המחשב ומחוצה לו. שנה נוספת של פריצת גבולות הכיתה וגבולות האפשר, שנה נוספת בה EurekaWorld מתרחבת ומשתכללת בעולם הלמידה.

גם השנה אעמוד מול תלמידים מורים והורים ואתרגש התרגשות שכה חסרה לי בשבועות האחרונים... התרגשות של עשיה ושותפות במעשה החינוכי הגדול.

אתרגש, ראשית, מכובד האחריות המוטלת על כתפי להוביל את הילדים, בני הנוער, המורים וההורים אל מחוזות הלמידה, החקירה, תחושת המסוגלות וחוית האפשר במרחב הוירטואלי. עשרות עיניים הנעוצות ושואלות גם את זה אפשר?

אני מתרגש לקראת עוד מסע בנבחי הטכנולוגיה, העשייה ופריצת גבולות הכיתה בית הספר המקום והזמן. מסע בלתי נגמר בו טכנולוגיה, יצירתיות, עבודת צוות ועולם המשחקים נפגשים כמעיין של אנרגיה למידה וחוויה, סביבה שבוראת חברותא אנושית במציאות מעושרת.

אתרגש מעיני התלמידים אשר מנצנצות כאשר הם לומדים דברים חדשים ומצליחים לכבוש עוד פסגה של אתגרים ובדרך מציבים לי אתגרים חדשים ופסגות מרתקות של האפשר והצריך במערכת החינוך.

אתרגש מהמורים שמגלים דרכים חדשות ושבילים חדשים לליבם של הילדים, כן המורים בחדר המורים שבשבילם ההוראה היא שליחות וחקירת עולמות חדשים היא התרגשות.

אתרגש מצוות העובדים הנדיר ב EurekaWorld שמתרגש איתי וממציא רעיונות אין ספור כיצד ניתן לחבר את עולם התלת ממד עם העשייה בעולם האמתי, כיצד ניתן ללמוד לפתח ולתכנת משחקים חדשים ורעיונות פורצי דרך.

אני מתרגש מכל עבודת ההכנה שנעשתה בחודשי הקיץ ועכשיו מחכה רק לפרוץ אל העולם ולהביא בשורות חדשות ורעיונות פורצי דרך, ממפגש עם מורים שעל חשבון זמנם העזו וקפצו מתוך אזורי הנוחות אל המיים העמוקים של חוויות הילדים ומעיזים לחלום במגוון אין סופי של צבעים וחוויות.

אני מתרגש כי הפעם כבר לא מדובר רק בפינה הקטנה שלי אלא מדובר על נוכחות והובלת תהליכים יחד עם עשרות מורים ומאות תלמידים.

ואני מתרגש גם כי מחר אעמוד בבית הספר התיכון אותו סיימתי לפני 33 שנים ואצע למסע כל כך אחר ושונה עם קבוצות חדשות של תלמידים.

שנת הלימודים תשע"ט עוד חמש דקות מתחילים...

הרהורים של עוד מעט מתחילה שנת הלימודים...

מה, בעצם, אנחנו רוצים מהדור הצעיר כשיגדל ויעזוב את הקן ויצא אל החיים?

שידעו לנהל את המשאבים שלהם בחוכמה, שידאגו לעתיד אך ידעו גם לחיות את ההווה. שיכירו מושגים פיננסיים וידעו כיצד לנהל משאבים של כסף זמן ועבודה.

שיפתחו כלים והרגלים ללמידה עצמאית ויוכל ללמוד כל מה שהם רוצים. שידעו כיצד בונים ראשי פרקים וכיצד מבנים וממשיגים את הידע שהם אוספים, שידעו להמיר ידע מפרויקט אחד לאחר ושידעו להשליך ממה שהם יודעים למה שהם צריכים לדעת.

אנחנו מקווים שיבינו שמקורות המידע הם אין סופיים וכוללים מעבר לויקיפדיה גם את האפשרות לפתוח דלת ולצאת החוצה ובאמת להסתכל  על הדברים ואפילו לנסות ולטעות ולתהות בתהליכים.

שהמקורות ברשת האם אין סופיים וחלקם מדהימים וחלקם פשוט הזויים ואפילו מזיקים.

אנחנו רוצים שהתלמידים ידעו שחכמת ההמונים היא כח מופלא אך לא תמיד מספק את התשובה הפרטנית הנכונה.

שידעו לשאול שאלות ולא לקבל דברים  מובנים מאליהם רק כי ככה מישהו אמר ובאותה נשימה שידעו להשתמש במה שכבר הומצא במשך הדורות ואין צורך להמציא הכול מבראשית. 

אנחנו מכוונים אותם שיהיו יזמים, שידעו להגדיר רעיון ודרך, שיצליחו להתבטא ברהיטות  ושידעו שלפעמים הדרך לא פשוטה ולא קלה ויש בה הצלחות וקשיים, פריצות דרך כישלונות ואתגרים.

אנחנו שואפים שיכירו את העבר וידעו מה היה פה לפני מיליון שנה ולפני 70 שנה וגם איך ולמה היו דברים לפני עשור..

אנחנו רוצים שיהיו להם קישורים חברתיים, יכולת אמפטיה והבנת סיטואציה מורכבת. חשוב לנו שידעו שלא הכל שחור או לבן ושיש עוד המון גוונים וצבעים של דעות עמדות ומחשבות ושל נכון ולא נכון.

אנחנו מקווים שהם יודעים לחלום ....

ועכשיו ילדים כולם לפתוח עמוד 5 בחוברת העבודה ולמלא עד עמוד 17 ושיהיה שקט בכיתה.....

שלטון על עם אחר זו הסוגיה לא חוק הלאו(מנות)

שלטון על עם אחר - משחית , אין דרך לברוח מזה, אין דרך קלה יותר לומר את זה, אין דרך להתחסן כנגד זה.

אני זוכר את הוויכוחים הקולניים אי אז בתקופת התיכון, הימים ימי המחתרת היהודית ורצח אמיל גרינצוויג, מלחמת לבנון הראשונה וסברה ושתילה. אני, מדריך בתנועת הצופים,  הרגשתי שכל הערכים עליהם גדלתי ועליהם התחלתי את דרכי כמדריך בתנועת הצופים מזדעזעים ונסדקים, גדלתי בבית ובמשפחה תומכת חרות והמשפחה הלוחמת אך מאמינה בכל ליבה בערכי שוויון האדם באשר הוא אדם וחובת המדינה כמדינת רווחה לדאוג לכלל אזרחיה, ראיתי את הערכים האלו נחרבים אל מול עיני וצווחתי וטענתי כפי שרק נער בגיל ההתבגרות יודע לטעון ולצעוק בפני כל מי שהסכים רק להסב את תשומת ליבו אלי ולו לרגע, שמדינת ישראל הולכת לאובדן דרך מוסרית וללא המוסר לא נוכל לקיים את מדינת ישראל.

בשנים שלאחר מכן עמדתי מעט מבולבל - היכן הקריסה המוסרית? שרתתי בצבא אמנם היה שיח מזלזל באויב הערבי, היו סיפורים שנלחשו מפה לאוזן על איך נכנסו לבתים באמצע הלילה וכל המשפחה עמדה רועדת מפחד, אך תמיד עמדו גם הערכים המוסריים במרכז השיח ומניעת הפגיעה בחפים מפשע הייתה חלק מיסודות השיח... ואז החלו להתגנב המחשבות - אולי הוויכוח הוא אכן וויכוח פוליטי ואין פה וויכוח על עמדות מוסריות, אולי ניתן לקיים שלטון על עם אחר לאורך זמן אך החוסן היהודי יאפשר לנו להימלט מקללת ההשחתה שעברה על כל השולטים בעולם?

ואז זה קרה - לתהליכים האלו לקח זמן לחלחל לתוך החברה הישראלית, יכול להיות שהמוסר היהודי, בתחילת הדרך, המוסר היהודי כפי שסבי  והורי העבירו אותו אלי - תפיסה המקדשת את החיים, כל החיים, יהדות הנותנת מקום לגר ולאלמנה, האמונה הבסיסית שאיש באמונתו יחיה ואין דרך להגדיר עבור הפרט את הנכון ולא נכון בבחירותיו היהודיות-  סייע לעכב את התהליכים אבל החומה נסדקה ונפרצה ותהליכי ההשחתה הם כאן והם סודקים את החומה שבנינו סביבנו.

סדק מנהיגות וסמכות- אל תפקפקו במעשיו של המנהיג - הנכונות לקבל ראש ממשלה משחית ומושחת ההורס כל ערך של מוסר ודוגמא אישית, ראש הממשלה המקרב אל ביתו עבריין מין, הנוהג ברכוש ציבורי כאילו היה רכושו הפרטי, ראש ממשלה אשר גם תומכיו נעים באי נוחות בכיסאם לנוכח מעשיו אך בשם המנהיג הגדול היודע להתמודד עם הסכנה הקיומית של השמאל מבפנים מרכינים את ראשם ונותנים את בירכתם.

שבר עליונות היהודים (האורתודכסים ובתנאי שהם לא להטב"ים) - על פני האזרחים האחרים במדינת ישראל כי הרי ברור שההתיישבות משולחת הרסן בשטחי יהודה ושומרון מונעת כל אפשרות להפרדה עתידית בין יהודים לפלסטינים ולכן חשוב לקבע את עליונות היהדות. חוק הלאום אינו רק חוק הצהרתי הוא גם קובע הפניית משאבים לאוכלוסייה יהודית בלבד וגם, על פי יוצריו, נועד לאפשר לפסוק לטובת יהודים כמשקל נגד לשוויון האזרחי המאיים ובא.

חוק ההסדרה -שכבר נשכח בסערה הנוכחית, חוק העוקף את זכות הקניין ומתיר להפקיע קרקע פרטית גם לצרכי פרטים אחרים כל עוד הם יהודים.

סדק המדינה קובעת את המערכת הארגונית של החברה - ארגוני חברה הם אויבי העם הם אלו המפריעים לממשלה לשלוט ויש להוציאם מחוץ למסגרות השיח וחס וחלילה לא לאפשר לצעירים וחיילים לשמוע את המסר, משרד התרבות יקבע איזו יצירה תתרחש בארצנו ואילו מגישי חדשות הם לרוחנו והוא גם יקבע אילו פעולות מותרות בשבת קודשנו, ראש הממשלה ישלוט בתקשורת בצורה מלאה.

פריצת המדינה/ השלטון נמצאים בסכנה - הערבים הנוהרים לקלפיות, הדרוזים המוסתים על ידי ארגוני שמאל, השמאל שבוגד במדינה, אילנה דיין וכל התקשורת העושה יד אחת להפלת השלטון, הקרן החדשה לישראל אשר מפריע לשליט הכל יכול, להביא לפה שקט שלווה והצלחה ואם רק נעלה עם דחפור על בג"ץ תשקוט הארץ 40 שנה.

שבר הדתה והכנסת שיח דתי כמניע לחברה הישראלית -ההדתה החריפה במערכת הצבאית ובמערכת החינוך אשר עומדת בסתירה לעקרון הבסיסי של שוויון הזדמנויות ללא הבדל דת מין או לאום, המעורבות העמוקה - עמוקה מידי של רבנים בשיח הצבאי כלובשי מדים והן מחוץ לצבא

סדק הערצת הכוח והמלחמה - תנו לצה"ל לנצח, יש להרוג בכל הכוח, הרמטכ"ל והשב"כ פחדנים כי הם לא מרססים בברד של כדורים את האחרים

ככה גולשים למשטר רודני...

מדינת ישראל, אינה מדינה פשיסטית, עדיין, וגם אינה מדינה גזענית, עדיין,  אך המסלול ברור והדרך נסללת - כי בסופו של דבר לא ניתן לשלוט על עם אחר מבלי לפגוע ביסודות החברה השולטת ומבלי לגלוש לתפיסות פשיסטיות דיקטטוריות גם אם התהליך הוא איטי ורבים מנסים למנוע את הגלישה במדרון ולכן ההפגנה נגד חוק הלאום היא איננה הפגנת הזדהות עם אחינו הדרוזים - וזו מטרה חשובה, ההפגנה נגד חוק הלאום הוא עוד ניסיון לשים אצבע בחומה ולמנוע את הקריסה.

איך יודעים?

איך יודעים שכאשר אנחנו אומרים לילד תתאמץ עוד קצת, תאמין בעצמך, אתה מסוגל, אנחנו לא דוחפים אותו קצת יותר מדי כי לנו קשה לוותר והאתגר הוא לא האתגר שלו אלא האתגר שלי והילד באמת רואה הר אחר עם יעוד אחר?

איך יודעים שכאשר אני אומר לילד תעשה מה שנכון ונותן לו את החופש לעזוב ולוותר פשוט לא הייתי שם עבורו ברגעים שהוא כל כך היה צריך שידחפו אותו ויעזרו לו לעבור עוד צעד לעבר הגבעה שמראשה הוא יודה לי שלא וויתרתי ועזרתילו להגיע ליעד הבא?

איך יודעים שכאשר מנצנצת הדמעה בעיני הילד כל מה שהוא צריך זה חיבוק ואמפטיה ולא שום עצה טובה, כל מה שהוא רוצה זה שתהיה שם בשבילו ותאפשר לו לעמוד ברגעי האכזבה וללמוד מהכישלון וכל מה שהוא צריך זה עוד רגע לדעת שהוא לא לבד בעולם ואתה לא מאוכזב אלא עומד שם בשבילו?

איך יודעים לתת את העצה הנכונה כאשר מנצנצת הדמעה, העצה הנכונה אשר תראה לו את הדרך האחרת ותוביל אותו להצלחה, אותה עצה מופלאה שאתה יודע ומכיר כי הייתה שם לפניו לפני הרבה שנים ויש ידע ותובנות שיכולות לעזור לו ברגע הזה ולהראות לא שביל חדש ודרך אחרת?

איך יודעים שכאשר הילד בוחר את הבחירה ללכת בדרכך והלב מתמלא בגאווה ורצון להיות מורה דרך ולהעביר אליו שנים של ניסיון, אולי הילד פשוט מרצה אותך ולא באמת בוחר את הבחירה האמתית שלו? וברגעים אלו ממש הוא נכלא בסיפור חיים שהוא לא הסיפור שלו?

איך יודעים שכאשר הילד בוחר ללכת בכיוון ההפוך למרות שקול ההגיון אומר שהבחירה בדרכך היא הבחירה הנכונה, עבורו, ואולי הוא פשוט נבהל ולא רוצה שיגידו שזה רק בזכותך והוא עושה כל שביכולתו להיות שונה ולמצוא את הקול שלו ובדרך בורח מכל מה שהוא שלך?

איך יודעים לתת לילד את העזרה שהוא צריך כי הוא כבר התאמץ מספיק ואתה שם בשבילו והעולם הוא לא מקום רע ואכזרי ובשביל משפחה עושים הכל, ולפעמים העזרה הקטנה נדרשת כדי לעזור כח למדרגה הבאה ולצמיחה שמגיע?

איך יודעים שלא תמיד העזרה זה הדבר הנכון וכרגע הילד צריך להתמודד לבד להתאמץ ולהשיג את ההישגים שלו, וטתה בפינה שם צריך לנשוך שפתיים ולהתאפק כי הרי המאמץ מצמיח יכולות אשר יציידו אותו להמשך הדרך?

איך יודעים איך להראות לילד להפוך לימונים ללימונדה?

איך יודעים מתי צריך פשוט לחייך ולשכנע שלימונים זה טעים ואי אפשר בלעדיהם בחיים?

איך, לעזאזל, יודעים להיות הורה גם אחרי 23 שנים?

שבוע 3D3C

איך נראים החיים במרחבי ה 3D3C   ?

יום ראשון - 

האקתון בבית ספר ליידי דייויס תל אביב יום שני - תלמידי כיתה ח' יוצרים הוראת מתמטיקה ומדעים ארבע תכניות לימוד חדשות פותחו בשיתוף פעולה בין מגמת יזמי התקשוב לעתודה המדעית של בית הספר. התהליכים החברתיים, ההתמודדות ועקומת הלמידה לאורך היום מדהימים לא פחות מהתוצרים שהנערים פתחו - משחק מונופול תלת ממדי ללימוד מתמטיקה, מרוץ מכוניות לפתרון שאלות במטמטיקה, חדר בריחה לפתרון בעיות במדעים ומבוך חידות ללמוד מדעים

מרוץ מכוניות פסח נפתח לבתי ספר - מעל 500 תלמידים שחקו השבוע ולמדו על פסח תוך כדי משחק מרוץ מכוניות

ובלילה... משמרת מילואים

יום שני

 קמים, נוסעים ללמד בירושלים במרכז איפכא קבוצת תלמידים המתחילים ללמוד למידת חקר באמצעות עולמות וירטואליים, תוך כדי מבצעים ניסוי נוסף של חיבור העולם למדפסת תלת ממד. התהליך כבר עובד בצורה טובה למדי..

בסיום נוסעים לחיפה להצגת פרויקט בתים - 70 שנה למדינה במסגרת שבוע החינוך בחיפה

ובלילה.... משמרת מילואים

יום שלישי

מתחיל היום הבינלאומי של Tec4School עשרות תלמידים ומורים מציגים את עבודותיהם בTec Island וב Tec Towne,  פגישה מרגשת לגבי פרויקט חדש, פורץ גבולות ומרחבים בעולמות וירטואליים, נסיעה לחיפה להשתלמות החממו"פ ומפגש עם יזמים חינוכיים מכל התפיסות, מכל הזרמים ועם ניסיון חיים עשיר ומגוון

ובלילה משמרת מילואים...

יום רביעי 

נסיעה ללמד בחיפה את קבוצות יזמי התקשוב בבן גוריון ובנופים, נסיעה לירושלים לסדנא לבתי ספר פורצי גבולות במסגרת התוכנית "מחדש" וחזרה למשמרת לילה במילואים

יום חמישי...

זה כבר סוף השבוע ואפשר לדלג לסימולטור מד"א ולהשלים קצת תכנות וקצת למידה ובערב....כנס  Virtual Worlds Best Practices in Education

בהוקרה לבני היקר שהתנדב להיות "נהג בוס" לשבוע ולאפשר לטרוף להתרחש ולקסם לקרות

אם....

אם בוער בך לרשום עוד רעיון חדש שחלף הרגע וכבר אתה בונה את השלב הבא וכיצד נראה המוצר ומאילו חומרים הוא מורכב ולמי הוא מיועד.

אם התעוררת באמצע הלילה ולא כי השלפוחית לחצה ולא כי הסמיכה נפלה  אלא עוד רעיון הטריד את מנוחתך

אם נפגשת עם חבר והציפור מעל ראשו צייצה לך רעיון חדש שלא הבנת איך עד עכשיו הוא לא קרה.

אם פתאום עלה הדופק כי הבנת מה הדרך הנכונה לפתרון האתגר הבא ועכשיו צריך ללכת ולבדוק אותו גם אם אתה באמצע מפגש פגישת מחזור עם החברים מכיתה א'.

אם אתה רץ בבוקר לעבודה כי אתה רוצה ולא צריך ולא מבין למה אנשים עובדים בעבודה בה הם לא מאוהבים.

אם לדבר בטלפון, לכתוב מייל, לצפות בסרטון, לענות לווטצאפ, ולרשום רעיון חדש בו זמנית נראה לך הגיוני.

אם באשמורת בוקר ראשונה אתה עדיין ממלמל זה חייב לקרות כי אני רוצה רק צריך לנסות כיוון אחר.

אם שוב חנית ואין לך מושג היכן כי הייתה שקוע באמצע מחשבה מדהימה על הרעיון הבא.

אם מסך כחול במחשב 10 דקות לפני תחילת הפרזנטציה לא גורם לך להתעלף אלא רק גורם למחשבתך להתחדד.

אם כולם אמרו לך שאי אפשר ואתה חייכת חיוך אווילי והמשכת בדרכך הברורה רק לך.

אם קבלת את ההסבר על מה הדרך הנכונה לעשות המלאכה ובחרת בדרך האחרת בבטחה.

אם נתקלת במכשול והעולם קרס והמחיר כבד ופתאום הופיע חיוך של רעיון חדש שכבר משפר את מה שהיה ואיך שיהיה.

אם הופיע איש הפיתוח במבט מובס ובהסבר מלומד למה אי אפשר ובמקום להילחץ אמרת לו אין דבר יש פתרון רק צריך עוד קצת מאמץ.

אם באמצע שיחה קולחת אתה רואה בועיות עם רעיונות צפים מסביב לאנשים וחפצים.

אם ברור לך שקיר הוא אינו מגבלה אלא רק ערמת אבנים באמצע המרחב וליד כל דלת סגורה ממתין חלון פתוח לרווחה.

אם למדת לחבק כל "לא" ששמעת כי הוא רק לימד אותך דבר נוסף בדרך אל ה"כן"

אם הבנת כי בין שתי נקודות עוברים אין סוף קווים ישרים רק צריך לעקם את המרחבים.

אם אתה מביט מוקסם בנחל המוצא את דרכו בכל מצב..

אם פתרון חידות אותך מרגש ולא מייאש

אם סעור מוחות נראה לך כחוויה מעצימה ולא מפחידה

אם חווית משתמש, POC, MOCUP, מימון, תכנית עבודה, גרסת אלפא וגרסת בטא הם מושגים שגורים בפיך

תדע לך אחי כי גם את נדבקת

                                          וליזם הפכת

המדינה היא ביבי וביבי הוא המדינה

לואי ה14 בשעת ארוחת הצהריים 

יא וַיֹּאמֶר--זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.  יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.  יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם;

שמואל א פרק ח

ארון הספרים היהודי וכמובן התנ"ך בראשו מספר תובנות חשובות על התנהגות האדם לאורך הדורות. וכאשר העם רוצה להמליך על עצמו מלך בדמות שליט כל יכול מתוך אמונה עיוורת כי אין תחליף למלך ואין איש בלתו ... הדרך אל האובדן קצרה ומהירה.

ביבי צריך ללכת הביתה, לא כי מדובר על הויכוח בין ארץ ישראל השלמה לבין מדינה מדינה יהודית ודמוקרטית. ביבי צריך ללכת הביתה כי הוא משאיר אחריו אדמה שלטונית חרוכה אשר כל מנגנוני האיזון והבלימים בה הולכים ומופרים הולכים ומתפוררים. ראש הממשלה צריך ללכת הביתה ללא קשר לעמדותיו הפוליטיות וללא קשר להישגיו או כישלונותיו המדיניים והכלכליים. ביבי צריך ללכת הביתה כי הוא מיצג את כל הרע והמכוער בשליט שיכור כח אשר השתכנע שהמדינה זה הוא.

ראש ממשלה אשר מכשיר ומהלל קבלת מתנות וטובות הנאה לעובד ציבור - זהו ראש ממשלה אשר שומט את הקרקע מתחת לכל כללי המנהל התקין, חוקי התקשיר והגבולות בין המותר והאסור בשרות המדינה.

ראש ממשלה הפועל להחלפת הממונה על ההגבלים העסקיים בכדי לקדם את מטווה הגז בניגוד להמלצתו - זהו ראש ממשלה מסוכן אשר אינו מבין את כללי המשחק הדמוקרטים.

ראש ממשלה המכשיר מטריד מינית כחלק מצוות העובדים שלו - הוא ראש ממשלה אשר במסריו פוגע בחצי מהעם ומגמד את נושא התקיפות המניות.

ראש ממשלה המזיז את מועצת החשמל כי היא מפריעה לתפיסתו - הוא ראש ממשלה אשר לא מכיר באיזונים הנדרשים במדינה דמוקרטית.

ראש ממשלה המגבה את השתמטות אחוזים גבוהים מהציבור משרות חובה למען המדינה זהו ראש ממשלה אשר טובתו האישית קודמת לטובת העם אותו הוא משרת.

ראש ממשלה אשר חותך ביד גסה את הקשר אל מרבית העם היהודי החי בתפוצות - אינו מבין את מהותה של מדינה ישראל כמדינת העם היהודי (לא מדינת הממסד החרדי) ופועל לטובת השרדתו האישית ולא עושה את הנכון והצודק.

ראש הממשלה המעסיק מקורבים בניגוד לכללי המנהל התקין - הוא ראש ממשלה אשר אינו מודע למושג דוגמא אישית ומהות הנדרשת ממנהיג.

ראש ממשלה אשר בחצרו הפרטית ובתוך מעונו האישי מועסקים אנשים הסובלים מהעסקה פוגענית - הוא ראש ממשלה אשר אינו רגיש לצרכי האדם באשר הוא אדם ואינו יכול להותיר מורשת אנושית מאחוריו.

כאשר ראש ממשלה שכנגד אחד משריו התגבשה תשתית ראייתית להעמדה לדין בגין שוחד והפרת אמונים והוא אינו מבצע כל מהלך מפחד מה זה יגיד עליו - הוא ראש ממשלה השבוי בפחדיו שלו ובתסבוכות האישיות שלו.

שר תקשורת אשר מנכלו מקדם אינטרסים זרים במשרדו - נניח ללא ידיעתו - צריך ללכת הביתה כי האחריות היא קודם כל עליו

ראש ממשלה אשר משתלח במפכ"ל המשטרה ולא בפעם הראשונה - צריך להישלח לביתו.

ראש ממשלה אשר אינו מגבה את הרמטכ"ל  ופועל בניגוד להחלטתו בתוך המסגרת הצבאית ומאפשר לעושי דברו לערער על סמכותו - צריך לפנות את כסאו וללכת הביתה

רבים מנפנפים במצבה הכלכלי הטוב של ישראל, ובמעמדה הזורח בקרב אומות העולם, אין אני נכנס אפילו לדיונים אלו אשר פנים להם לכאן ולכאן (רוצים לדבר עם פולין אהובתנו או רוסיה חביבתנו..) כי המהות של הקיום של המדינה היהודית בארץ ישראל היא הדמוקרטיה. כאשר יסודות הדמוקרטיה נרמסים ומעורערים כדרך וכשיטה לא ניתן יהיה לשקמם במשך שנות דור אם בכלל.

במאבק על דמותה של ישראל האם אומה ככל אומות המזרח התיכון או אור לגויים וחברת מופת - אין ספק שביבי מקדם ומאמין בצורך שלנו להיות אומה ככל האומות במזרח התיכון - מסוכסכת, מופלגת עם שליט דקטטור מורם מעם אשר מאמין בכל לבו שהמדינה זה הוא (או אולי אשתו)!