יום שישי, 21 בספטמבר 2018

הרהורי מסע בין החגים


ראש השנה וההבטחה לשנה חדשה כבר מאחורינו, גם יום הכיפורים עבר זה עתה ואנו בפתחו של החג החביב עלי מכולם, חג הסוכות... החג המסמל את המסע מצד אחד אבל גם את הקשר לאדמה ולאדם מצדו השני ותזמון השנה הבלתי אפשרי הזה של שנת תשע"ט בהם חג הסוכות בעצם הוא המשכו של החופש הגדול הביאו אותי לעצור רגע ולהסתכל על המסע הפרטי שלי למציאת "החברותא האנושית במציאות מעושרת"

לפני 32 שנים אי אז בסוף שנת 1986, ישבתי בכיתת המחשבים בבה"ד חיל הים ולמדתי, דרך המחשב .. טוב ככה קראו למסך השחור ירוק הזה עם הדמויות המצוירות בקן, את נושא התנועה היחסית והניווט החופי (ותודה ענקית ושלמה למיקי זריצקי על שמירת תיקי העיצוב וצילומי המסך במשך 32 שנה).


 זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם הלומדות, יצאתי מוקסם מהשיעור. ניתן ללמוד פרקי מידע שלמים מהמחשב ללא מעורבות של מדריך אנושי, ללא צורך בלשמוע שאלות של אחרים מבלי שאף אחד אחר מתערב לי בתהליך הלמידה...  ומול עיני גם התחברו המרכיבים הנפלאים גם אם הבלתי אפשריים של אהבת ההדרכה לצד המשיכה לעולם המחשבים והטכנולוגיה. במשך שנים התעמקתי והתמקצעתי בתהליכי פיתוח הלומדות, שאלות רבות בררה, ושאלות עם תשובה אחת נכונה, משימות הרכבה וגרירה, לומדות סגורות ולומדות פתוחות TOOL BOOK ו SUPER CARD לצד STORY LINE טכנולוגיות באו והלכו, מחשבים שינו פניהם ועדיין עולם הלומדות נראה כהבטחה לדבר הבא תמיד מעבר לפינה אבל לא פתרון לכל אתגרי החינוך והלמידה. 

לפני כעשור לאחר פגישה בפעם המי יודע כמה של.. "אנחנו רוצים שהעובדים שלנו יידעו את כל כללי ה.... אבל הם לא לומדים ברצינות ונרדמים מול הלומדה ולא זוכרים כלום בסופה"  הופיע בי התובנה שעולם הלומדות לא עובד...זאת אומרת הוא יכול להיות יעיל במקרים מסויימים ואפילו משתמשים שם במוליטמדיה ולמידה מתוקשבת ואפילו מילים כמו וידאו ונתוני לומדים מופיעות בתדירות מספקת אבל לומדה לא באמת יכולה להיות הבסיס האמתי ללמידה אנושית משמעותית. היום קושי זה כבר זכה לשם - בדידותו של הלומד. 

הרעיון של למידה יחידנית, למידה בה כל אדם יושב לבד מול המחשב או מול חוברת עבודה ומתמודד לבד עם הקושי בלי הבדלי מיומנות, מין או רקע, בלי הבדל של תחומי עניין ומוטיבציה הוא כל כך מופרך שהרי לפני הכל, האדם הוא ייצור חברותי וכמעט לעולם בחיינו איננו פועלים לבד תמיד נפעל בצוות בו לכל אדם תהינה חוזקות וחולשות שונות, החברה האנושית הגיע לכאן בזכות העבודה המשותפת ולא בזכות הלמידה העצמית

יצאתי למסע מרתק של בניית "חברותא אנושית במציאות ממוחשבת" שבשנה האחרונה הפך ליצירת "חברותא אנושית במציאות מעושרת". מה המשמעות של חברותא אנושית בסביבה ממוחשבת? עד כמה צריכה הפעילות להיות פעילות סינכרונית וכמה ניתן לבצע את המטלות בזמנך החופשי? עד כמה היכולת לדבר בקול לא דרך כתיבה היא קריטית? מה בעצם מגדיר את טיב היחסים של החברותא האנושית? עד כמה הצורך להתווכח ולהעשיר אחד את השני בתוך המעגל הוא צורך מהותי? מה חלקה של היצירה והשיתוף של הדברים הוא מהותי וחשוב? עד כמה המסך יכול באמת לברוא מציאות אנושית?

כמו בכל מסע חקר ותגלית חלק מהתשובות מתאימות לרעיונות ולחלומות שלי וחלקם – איך לומר...קצת פחות אבל הדבר המרכזי והחשוב ביותר שהבנתי – שכדי ליצור באמת חברותא אנושית, חברותא התומכת חברתית בלומדים ומסייעת להם להתגבר ברגעים הקשים מחד ומגרה ומאתגרת את הלומדים להגיע לשיאים והישגים חדשים מאידך. כמו שקורה כמעט בכל מסע הסתבר שאין תושבה אחץ וכדי ליצור חברותא במציאות מעושרת יש צורך במגוון דרכי התקשרות ובמגוון חוויות שונות ולשלב אין סוף טכנולוגיות ופתרונות בדיוק כפי שהחיים מזמנים לנו.

המדרגה הבאה היתה להבין להכיל ולהרחיב את תפיסת ה 3D3C, בסיועו הנדיב של פרופ' ישע סיוון[1]. עולם תלת ממדי המשלב קשרים חברתיים, יכולת יצירה ומנגנוני מסחר    הוא הבסיס לצעד הבא. ההבנה שהתפישה של העולמות הוירטואליים אינה יכולה להיות רק החיים בתוך מסך והתפישה הזו היא עמוקה הרבה יותר ורחבה הרבה יותר. משמעות  החינוך ב 3D3C הוא לדבר עם כל דבר שיש לו ייצוג מוחשי, אמיתי ומשלים לעולם האמיתי, ומעורבת בו פעילות חברותית, יצירה ויסודות של שיתוף ומסחר בריאים ומכאן ההתפרשות אל סביבת עולם וירטואלית המשלבת מציאות מדומה ורבודה, יצירות במדפסות תלת מימד, עבודה עם בקרים חיצוניים דוגמת ארדואינו, חיבור לגלי המוח, רגשי תנועה ועוד ועוד ועוד היתה קצרה. 

המסע ברחבי מערכות החינוך הוא רק ברשיתו והבריאה של "חברותא אנושית במציאות מעושרת" עוד קורם עור וגידים וממציא את עצמו מחדש בכל חודש בכל מפגש. לעיתים המסע נוטה לכיוון עולם המייקינג ולעיתים מדלג בקלילות לעולם הפרסונליזציה ולמידה מבוססת נתונים. לעיתים אנו מתמקדים באוריינות טכנולוגית ולעיתים ממריאים אל מרחבי העולם המולטי דספלינרי.

לא הייתי מחליף אותו בשום מסע אחר והיום בחלוף 32 שנה כי כמו המסע ההוא לפני אלפי שנה יש בו גם שינוי גם פריצה וגם חיבור חזק אל האדמה ואל מה שהיה...











[1] https://www.pc.co.il/it-news/155348/

יום שישי, 14 בספטמבר 2018

כמה ימים בין כסה לעשור - התקף של נוסטלגיה ועשייה


יום חמישי, עשר בבוקר, רחוב התע"ש בגבעתיים,  אנחנו בימים האלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, לכאורה ימי עבודה רגילים אבל גם  ארוחות ראש השנה עוד מתעקלות וכבר מגיע סוף השבוע, יום כיפור וחג סכות, אווירה של חול וחג באוויר, קצת ממהרים להספיק משהו בין החגים וקצת מתמכרים לתקופה השלווה הזו יותר בחיים.. ואני פוסע לי ברחוב התע"ש בגבעתיים בואכה בית ספר ברנר לקראת פגישת עבודה ויצירת עוד שלב במהפכה.

ופתאום ללא אזהרה וללא הכנה מוקדמת - כל ריחות, תמונות וצלילי הילדות צפים אל נגד עיני כאילו העולם עמד מלאכת ואני שוב הילד הקטן עם הילקוט השחור על הגב, עליו מודבקות אותיות זהב עם ראשי התיבות של שמי, ותיק האוכל הצבעוני שסבתא תפרה לי הולך עכשיו לכיתה א1 בבית ספר ברנר. בדרך חולף מול הבית של אלון ובפינה הבית של אילן... אני מביט שמאלה אל גן פנינה אבל אני כבר תלמיד בית הספר וופונה לשער הברזל הגדול ודבלה עומד בפתח ומביט במבט בוחן ומפחיד על  התלמידים הנכנסים...

הימים האלו ימים של לפני יום כיפור עבורי ועבור בני דורית תמיד יהיו מעורבים גם בימים ההם של לפני 45 שנים, ומיד צפות מול עיני התמונות ההן, יום כיפור של 73. לקראת יום הכיפורים ההוא קיבלתי זוג אופניים לבנים, פעם ראשונה אופניים אמיתיים לא של קטנים וולא גלגלי עזר. ובערב יום הכיפורים הלכתי  לבית  כנסת הגדול בנחלת יצחק יחד עם סבא,  ועם אבא ובחוץ החלקנו על קרמיקות חלקות על הכביש המתרוקן וביום הכיפורים בשעות הבוקר בעודי רוכב על האופניים החדשים ליד הבית וליד בית הספר פתאום עשרות מכוניות נוסעות והכביש מתמלא ואיך הם מעיזים לנסוע ביום הכיפורים של האופניים החדשים שלי...

ואני נכנס הביתה כולי נסער ואחרי זמן קצר מגיע הדוד ומספר שמגייסים מילואים ובשתיים האזעקה ואבא וכל המשפחה צמודים לשידורי החדשות - פרצה המלחמה - ומהר מאוד אבא עולה על מדים והולך למלחמה שממנה ישוב רק אחרי חודשים ארוכים ... 

ובמוצאי יום כיפור שוב הולכים לבית הכנסת עם סבא וכל כמה דקות מגיע מישהו ושולף מישהו כי גם אליו הגיע צו המילואים. ובערב יושבים בחושך בבית של סבא וסבתא ואחר כך עוברים לישון יחד עם בני הדודים כי להם יש  מקלט . 

כל ערב אני צמוד לטלוויזה ולמשדר החדשות ועוקב אחרי הסרטונים בשחור ולבן ושותה בצמא את הדיווחים

וערב סוכות וחושבים מה עושים עם הסוכה המשפחתית ואני מרים עיניים לאמא ואומר שאנחנו נבנה סוכה כי על סוכות אצלנו במשפחה לא מוותרים - ואני וסומר בונים סוכה ואפילו קצת מקשטים  וכל המשפחה מגיע ויושבים בסוכה בלי להדליק את המנורה הגדולה..

ואני נכנס לבית הספר, חדר האוכל והמטבח הישן שכל כך רצינו שגם אותנו יצרפו לאלו שיכולים להשאר עד מאוחר ולאכול ציפס ושניצל בבית הספר, הפך למרכז חדשנות חינוכית. ויוסי שוורץ, האחד והמיוחד,  עושה שם קסמים עם טכנולוגיה ווידאו תלמידים ומורים עם עיניים נוצצות  והנה אנחנו חולמים על עשיה חדשה המשלבת פעילות ב EurekaWorld עם האולפן הירוק. ואנחנו מותחים את מרחבי ה 3D3C עוד צעד לשילוב אמיתי של ווידאו ותלת ממד, של קבוצות של כתבים תסתובבנה במרחבי העולם והזמן ותביא את חדשות העולם המעושר אל האולפן ומתוך האולפן יצא שידור משולב אל מרחבי הגריד והסביבה

ומבעד לחלון עם הרשת העבה מופיע מגרש הכדור יד ולידו בית הכנסת הספרדי אליו יצאנו עם הכיתה ללמוד על ארון הקודש ועל התפילה...

אני מאמין בטשטוש הגבולות בין מסך המחשב לעולם המציאות אך לא הייתי מוכן גם לטשוטש גבולות הזמן בין אז לעכשין בין הילד למבוגר....

גמר חתימה טובה....











יום ראשון, 9 בספטמבר 2018

שבילים חדשים ומחברות ישנות בתשע"ט



הנה אני כאן מביט אל האופק ובעוד שעות מעטות תכנס לה השנה החדשה - שנת תשע"ט. 

כמו בכל התחלה חדשה זו הזדמנות להבטיח לעצמי המון הבטחות חדשות וגם להסתכל קצת בוגר יותר ומנוסה יותר על ההבטחות הישנות של השנה שמסתיימת לה בעוד כמה שעות, אני נזכר במחברות החדשות שנפתחו בכל תחילת שנה ובמחברות הישנות שנאספו בערמה - אולי נרצה אותן גם בשנה הבאה... 

במחברת הישנה של שנה שעברה כתובות המון הבטחות, חלקן מומשו וחלקן נשכחו, חלקן ניסיתי לממש ואת חלקן ממשתי חלקית אבל זו היא המחברת המלאה שליוותה אותי כל השנה. ישנם בה מחשבות ורעיונות, דברים שנעשו ודברים שנשכחו. כוונות טובות שתרגמו למטלות שהובילו לתוצאות- חלקן טובות חלקן פחות.

במחברת החדשה שנפתחת עדיין ללא קפלים בקצוות וללא דפים תלושים וחצאי אמירות, ריח הדפים מבטיח גדולות ונצורות וכולו מלא בתקוות חדשות. כמו שנת לימודים חדשה שנפתחה ואנחנו מבטיחים בכל הכח שהשנה זו תהיה שנה טובה

ואני השנה, מביט בתקווה ובציפיה לשנה החדשה והלב מלא אופטימיות ותקווה, מן שימחה לקראת השנה שכבר מגיע ובאי שקט של רצון להתחיל כבר את העשייה החדשה.

מנקה מאחורי את האבק, הפרורים והחבורות של השנה החולפת, שם אותם באהבה במגירות הלמידה והצידה לדרך ומבטיח לעצמי כי השנה אציץ מדי פעם גם למגירה זו באהבה...

נזכר ואוסף את חלקי המחשבות וקצות הרעיונות ותולה אותם מסודרים כהתחלות חדשות.

אוסף בזהירות את רגעי הצמיחה, האהבה, השמחה וההצלחה ושם אותם בזהירות בתרמיל הצידה - הם הכח המניעה לצמיחה של השנה הבאה...

עוצר לרגע ומסתכל על השנה המגיעה, מאפשר לאוויר להכנס בקלות ולעיניים להביט אל עבר אופק הים האינסופי, להרגיש את רסס המלח המגיע מאי שם ולתת ללב להאמין- בכל הכח, שגם השנה הבאה תהיה שנה של מסע, צמיחה ולמידה. שנה שבה אדע להנות משבילים מוכרים אותם חרשתי לאורך השנים והם נוחים ונעמים לי ומאפשרים תנועה באזורי הנוחות ללא השקעת אנרגיה מיותרת. שנה שבה אדע לסטות מהשבילים אל דרכים חדשות, מסקרנות, מפחידות ופורצות דרך דרכים אשר תלהבנה, תסקרנה ותרחבנה גבולות.

אז אני מביט אל השנה החדשה - שנת תשע"ט , שנה המתחילה בריח סתיו נפלא, ומבטיח לעצמי ולסביבתי שגם השנה תהייה שנה של מסע ושינוי, שנה בה אדע להסתכל על כל פיתול כלמידה ועל כל דרך ללא מוצא כחוויה, ולנצור בלב עוד רגעים של אהבה, שמחה והצלחה.

שנה מופלאה, שנת פריצה צמיחה אהבה שמחה עשייה יצירה, חופש והנאה לעצמי ולכל הסובבים אותי באשר אתם בדרכים, במחברות או במסכים.

יום שבת, 1 בספטמבר 2018

תשע"ט - שנת לימודים פורצת גבולות



הנה מתחילה לה עוד שנת לימודים, שנת הלימודים תשע"ט כבר כאן ומחר בבוקר אעמוד שוב מול קבוצות של תלמידים מתלחששים ומדברים גם נהנים וגם חשדניים, גם סקרנים וגם מוכנים לבדוק ולמתוח את הגבולות..

זו השנה השישית שאני פותח במערכת החינוך, והשנה החמישית שאנחנו מובילים את מהפכת ה Edu 3D3C - למידה בעולמות וירטואליים, תלת ממדיים המשלבים יצירה ולמידה בתוך המחשב ומחוצה לו. שנה נוספת של פריצת גבולות הכיתה וגבולות האפשר, שנה נוספת בה EurekaWorld מתרחבת ומשתכללת בעולם הלמידה.

גם השנה אעמוד מול תלמידים מורים והורים ואתרגש התרגשות שכה חסרה לי בשבועות האחרונים... התרגשות של עשיה ושותפות במעשה החינוכי הגדול.

אתרגש, ראשית, מכובד האחריות המוטלת על כתפי להוביל את הילדים, בני הנוער, המורים וההורים אל מחוזות הלמידה, החקירה, תחושת המסוגלות וחוית האפשר במרחב הוירטואלי. עשרות עיניים הנעוצות ושואלות גם את זה אפשר?

אני מתרגש לקראת עוד מסע בנבחי הטכנולוגיה, העשייה ופריצת גבולות הכיתה בית הספר המקום והזמן. מסע בלתי נגמר בו טכנולוגיה, יצירתיות, עבודת צוות ועולם המשחקים נפגשים כמעיין של אנרגיה למידה וחוויה, סביבה שבוראת חברותא אנושית במציאות מעושרת.

אתרגש מעיני התלמידים אשר מנצנצות כאשר הם לומדים דברים חדשים ומצליחים לכבוש עוד פסגה של אתגרים ובדרך מציבים לי אתגרים חדשים ופסגות מרתקות של האפשר והצריך במערכת החינוך.

אתרגש מהמורים שמגלים דרכים חדשות ושבילים חדשים לליבם של הילדים, כן המורים בחדר המורים שבשבילם ההוראה היא שליחות וחקירת עולמות חדשים היא התרגשות.

אתרגש מצוות העובדים הנדיר ב EurekaWorld שמתרגש איתי וממציא רעיונות אין ספור כיצד ניתן לחבר את עולם התלת ממד עם העשייה בעולם האמתי, כיצד ניתן ללמוד לפתח ולתכנת משחקים חדשים ורעיונות פורצי דרך.

אני מתרגש מכל עבודת ההכנה שנעשתה בחודשי הקיץ ועכשיו מחכה רק לפרוץ אל העולם ולהביא בשורות חדשות ורעיונות פורצי דרך, ממפגש עם מורים שעל חשבון זמנם העזו וקפצו מתוך אזורי הנוחות אל המיים העמוקים של חוויות הילדים ומעיזים לחלום במגוון אין סופי של צבעים וחוויות.

אני מתרגש כי הפעם כבר לא מדובר רק בפינה הקטנה שלי אלא מדובר על נוכחות והובלת תהליכים יחד עם עשרות מורים ומאות תלמידים.

ואני מתרגש גם כי מחר אעמוד בבית הספר התיכון אותו סיימתי לפני 33 שנים ואצע למסע כל כך אחר ושונה עם קבוצות חדשות של תלמידים.

שנת הלימודים תשע"ט עוד חמש דקות מתחילים...

פוסט מוצג

מטאוורס - סביבת חיים ללמידה והתנסות.

המטאוורס הפך בשנתיים שלוש האחרונות לבאז וורד החדש של מערכת החינוך (טוב... עד אשר הוא הוזז לטובת ה AI המלך החדש). מה כל כך מושך במטאוורס? למ...