המסע שלי ביזמות חינוכית - ללמוד לסמוך או מתי המערכת תלמד לסמוך - פרק 5

רק שלא אצא פרייר, מוטו כל כך ישראלי ודיון המתקיים בראשי כל הזמן. האם אני יכול לסמוך על העובדים שעובדים מהבית שהם עושים את עבודתם ולא מנצלים את טוב ליבי? האם השותפים לדרך מבינים את את גודל האתגר ונרתמים בכל יכולתם לקדם את היוזמה שלי אל קצה השמיים ומעבר?  או שאולי בעצם אני צריך דיווח יומי של שעות...כן זה הפתרון שכל אחד ידווח בכל יום בדיוק באילו שעות הוא עבד וכך אני לא אצא פרייר חס  ושלום ואוודא שכל העובדים שלי עובדים את כל השעות שלהם היטב ובדיוק.

אבל... טוב הם ידווחו את כל השעות אבל איך אני אדע שהם באמת עבדו את כל השעות שהם דיווחו? איך אני יכול לדעת שאני לא אצא פרייר?... טוב אז אני אגדיר משימות         לכל יום ואז הם גם ידווחו שעות וגם את המשימה של אותו היום וכך אני אדע שהם עובדים ואני לא אצא פרייר

אבל... אם הם מסיימים את המשימה בחמש שעות ולא בתשע שעות? איך אני אדע? מה הם לא יעבדו ארבע שעות ביום? איך אני לא אצא פרייר? ... טוב, אגדיר לכל עובד את סדר היום שהוא אמור לעבוד ואת המשימות לפי שעות וכיצד לבצע אותן... ואז אדע שהוא עבד את כל השעות על משימות שאני הגדרתי ואז אוכל לשבת בשקט כי אני לא פרייר....

אבל...איך אני אדע שהם מבינים בדיוק את הרעיונות שלי והם אינם מפתחים עצמאות שתיקח אותם לכיוונים שלא התכוונתי אליהם ואולי - קרץ וגרג'ובה.. הם גם יצמחו ויפרחו עם רעיונות שלהם ויעזבו את הקן אחרי כל ההשקעה שלי? איך אדע שהם גם יוצרים את החלומות שלי וגם לא חולמים חלומות משלהם... אכתוב לכל רעיון את המסגרת המדויקת שלו, אנסח בבהירות את מחשבותיי ואת רצונותיי, אצרף דוגמאות גרפיות לדרך שבה אני רוצה שזה יראה וגם אבנה אב טיפוס כדי שלא תהינה שאלות. יצאתי לדרך ובניתי לעצמי גאנט של הפקה ותוך זמן קצר כבר אראה להם מה זה - איך בדיוק אני רוצה שזה יראה ושלא יסטו מזה ימינה ושמאלה,,\

רק איך אפרוץ אל השמיים ומעבר לזה? איך המיזם שלי ישנה את עולם הלמידה? רק בכוחי שלי? רק בעזרת מוחי שלי מתפנה לחשוב לבהות ולחלום? רק בשעות העובדה שלי שגם כך הם כבר סביב השעון ואת האופציה של לקום שעה קודם כבר ניצלתי מזמן? 

כל היום אני עסוק בהגדרת משימות ומעקב דוחות והם עושים בדיוק את מה שאמרתי להם אבל בדיוק לא טיפה מעבר למה שאני מסוגל לתכנן ולחשוב ולא איעזר בכח המחשבה היוזמה והיצירה האדיר שח העובדים והשותפים לדרך למרות שבדיוק אלו היו הסיבות ששכרתי אותם לעבודה...  כי הם ואני לא נצא פריירים ברור לא?

ואז ראיתי את התכנית של משרד החינוך לימי הקורונה וללמידה מרחוק, תכנית סדורה אשר מגדירה שעות למידה לכל תלמיד שידורים מאולפנים ומבנה צוותי הוראה עם מערכת מוגדרת של מי עושה מה ומתי ואיך וכיצד, מערכת שמקבעת מערכת שעות הדורשת החלפת מקצוע למידה כל 45 דקות גם אם זמן הקשב מול המחשב הוא 20  דקות או שלוש שעות וגם אם כל הכיתה כרגע באמצע טורניר מרתק של LOL  או  WOW. תכנית למידה השמה במרכז את רכישת הידע ומביטה באימה על פיגור ברכישת פרקים בהיסטוריה לכיתה ו' ולא מצהירה בראש ובראשונה את האמון בצוותים ואת חופש היצירה, את ההזדמנות הענקית שבשינוי ואת הכלים לתמיכה בסגלי החינוך לביצוע השינוי...מה נצא פריירים

ואז ראיתי את התנהלות מערכת הביטחון מול הרשויות המקומיות ומול המגזר האזרחי....

x

המסע שלי ביוזמה חינוכית - ההזדמנות שבשינוי - פרק 4

ערב פסח תש"פ, ערב שונה מכל פסח שחגגנו עד היום, ערב בו אין דילמה לאן הולכים לחגוג את החג ואין את ההתארגנות והלחץ של לפני היציאה לנסיעה הארוכה. רגע של עצירה וחשיבה על שבועות מטורפים של עשיה ויצירה, משמעות החירום ומגפת הקורונה ומשמעות החיים כיזם חינוכי הרוצה לשנות את העולם.

שבוע מילואים נוסף באירוע מתמשך ובלתי מוכר. שבוע מילואים תוך ניסיון לנהל שיגרת חירום. שגרת שלי ושל כלל אזרחי ישראל.  רצה הגורל והיקום וזימן לי את אחד התפקידים המרתקים שהייתי שותף להם במילואים, מפקד יחידת קישור לרשות מקומית בפיקוד העורף. תפקיד של יחידה צבאית אך פעילות בטווח האזרחי. סביבה שאינה פועלת על פי פקודות ולפעמים גם מרבה לשאול שאלות. תפקיד המערב חשיבה צבאית ואזרחית תוך חשיפה לשיקולים והשתתפות בהחלטות על ניהול מרקם חיים וגם על ניהול בני אדם ואנשים. זכיתי בעמדתי לראות ציבור רחב מתגייס הן לשמירה על ביתו אבל גם לעזרה לאחר, להתנדבות והתחשבות וזכיתי לעבוד עם צוות עירוני שחושב כל דקה איך לשפר ואיך ליזום ומה ניתן לעשות אחרת וטוב יותר.

 הפריחה העצומה של למידה במרחבי תלת ממד מרובי משתתפים או בעולמות ה 3D3C - לפני כשלושה וחצי שבועות, בערב אחד, ירד השלטר על מרבית הפעילות העסקית של יוריקה וורלד ונסגרו כלל בתי הספר בישראל. בדרכי הביתה מהאקתון על תלת ממד במכללת אורט בראודה, עוד לא ידעתי שבמוצאי שבת כבר אהיה במילואים ושימי עומדים להשתנות בצורה קיצונית לעת הנוכחית. אני רק יכולתי לראות איך  הכל מסתבך ומסתחרר ועבודה של שנים נמצאת על סף הפסקה ולא ברור בכלל מה הצעד הבא.  ואז צעד אחרי צעד הסתבר שהסגר העולמי הוא בעצם ההזדמנות העצומה לקפיצה הבאה שלנו ופתאום הסברים ארוכים נראים מובנים ופשוטים וברורים לאנשים המחשפים פתרונות נכונים.

הדמופגש הראשון הראה שניתן לקיים מפגש פתוח ב Eureka מפגש המובל ומנוהל על ידי הקהילה וכולל הרצאות על המסלול להקמת חינוך דמוקרטי, הרצאה מדהימה על התנדבות באוגנדה וכמובן סדנאות יצירה לריקודים, בגדים ומכוניות. פתאום הלבד נראה מאוד ביחד

בית ספר נופים היה הראשון לקיים את הסדר הוירטואלי הראשון על האי Pesach - אי שנבנה כדי לאפשר לקהילות להתחבר באווירת חג הפסח, לקרוא את ההגדה ולחפש את האפיקומן.

והרצאה והצגה ל 170 נציגים ממדינות שונות בחסות משרד החוץ - הרצאה המציגה את הלמידה במרחבי ה 3D3C לנציגים מכל העולם בהכוונה ועידוד של מרכז אופירי של משרד החוץ.

שינוי מודל עסקי של הפעילות ופתיחת Eureka  לפעילות מסחרית פרטית גם מחוץ לבתי הספר ויציאה לבתי ספר נוספים בעולם. פתאום העולם נראה כהזדמנות אחת גדולה - והקורונה אירוע המשנה סדרי עולם ומעניק הזדמנויות חדשות ומיזמים חדשים להופיע ולפרוח.

והיום, ערב פסח הוא גם יום האזכרה לחכמה בנשים, אמא, האישה שידעה לקרוא בני אדם רק מנוכחותם בחדר ולהביא נקודת ראות אחרת לכל סיטואציה ולכל מצב. האדם והאם שסימנו לי את היעוד לעבודה בחינוך כבר לפני עשורים רבים..ולי פשוט לכך קצת שנים להבין, להפנים ולראות את גודל ההזדמנות.

חג פסח שמח, נישמח במה שיש ונראה את ההזדמנות בכל פניה בעולם בו הדבר הקבוע היחיד הוא השינוי.