עם חלוף הפסח ותחילת ריחו של הקיץ, בכל שנה,
מתייצבות חבורות של בני נוער בכל הארץ בשבטים. חבורות של בני נוער מעט סהרוריים מוכי סחרחורת קלה וכולם ממלמלים מילים כמו ימי עבודה, ראשי מתקנים, חלוץ, סנדות, קטיף בוסים, עוד ימי עבודה, בדים, יוטה רשתות צל...ומתחילות את המירוץ המטורף אל מול האתגר העצום של הקמת מחנה הקיץ.
חבורה של בני נוער בגילאי 14 - 18 מאתגרים את
עצמם בחשיבה יצירתית, במיקסום עבודת הצוות ויצירת תפוקות, מותחים את עצמם אל קצה גבול היכולת ואת קצה גבול הסבלנות של ההורים והמורים, מתמודדים עם לוגיקה, מומנטים, יחסי העברה והפעלת כוחות, מדמיינים וחולמים במגוון ממדים, הופכים את מערום הסנדות, הבוסים וגלילי הבד לחומר יצירה ולמרכז החיים לחודשים הקרובים.
אל תטעו לרגע, אין מדובר באתגר של שבוע או
באקתון נמרץ בן 48 שעות. מדובר על עשרות ומאות שעות של תכנון, עבדות צוות, בניית דגמים וגיבוש צוותים. מדובר על מסלול הכולל הצלחות וכישלונות אשר מובלים על ידי חבורה של צעירים בני 17-18. מדובר על Making במיטבו.
כאנשי חינוך אנחנו שוברים את הראש, מקיימים סדנאות וימי עיון כיצד לתת לחוויות החינוכיות משמעות, איך גורמים לילדים להתמודד עם קשיים ובעיות ולמצוא פתרונות, איך להמשיך ולהתמודד גם כשקשה. מערכת החינוך מתחבטת שנים כיצד ניתן ליצור נוער יוזם ואחראי אשר יודע לקחת אחריות ולדחוף את עצמו להרים את עצמו לשיאים חדשים, כיצד מכינים את הבוגר אל המאה ה21 אשר גם ידע ללמוד לבד וגם להיות חלק מצוות של עובדים
בכנסים השונים שוב ושוב נשמעות מילים כמו חניכה במקום הוראה, Making במקום לימוד פרונטאלי, למידה שיתופית ולמידה משותפת, עבודת צוות, למידה על ידי עשיה. איך מיצרים למידה משמעותית וכיצד מייצרים חוויות מעצבות עבור בני הנוער. כיצד נאתגר את בני הנוער גם השנה, איך נשכנע אותם להפיק מעצמם את המרב והמיטב...
ובכן כל מה שצריך לעשות זה להגיע אחרי פסח לכל אחד מהשבטים והקינים ברחבי הארץ ולצפות בחבורת הנערים והנערות שפשוט עסוקים בלעשות. הם פחות מבינים בתאוריות חינוכיות ופחות אכפת להם מתפיסות חדשניות הם פשוט יודעים שעכשיו תורם והגיע הזמן לעשות ... Making במיטבו כבר ציינתי? למידה על ידי עשיה הזכרנו? חניכה של בוגרים את הצעירים הפנמנו?
גם השנה, כמו בכל אחת מעשר השנים האחרונות עליתי למחנה הקיץ של "שבט דן" שוב ראיתי את החינוך ואת הנוער במיטבו, ראיתי נערים מגיעים לקצה גבול העייפות אך אוספים את עצמם לעוד מאמץ נוסף כדי להספיק עוד קצת כי טוב וטוב מאוד זה לא מספיק אנחנו רוצים רק מצויין. ראיתי אותם מצליחים לדמיין דברים שרואים רק משם ולזר אין סיכוי להבין כיצד יקרמו עור וגידים. ראיתי אותם מסבירים בהתלהבות איך הגלגלת תעבור ותפיל את הסנדה שתמשוך את החוט כדי שהמנגנון יעבוד. ראיתי אותם עוזרים אחד לשני ודוחפים אחד את השני כדי לסיים את המשימה העצומה הזו - הקמת מחנה ל800 חניכים. ראיתי אותם עובדים בצוותים של עשרות משתתפים מחלקים משימות ובודקים לוחות זמנים, ראיתי את אלו אשר לקחו את ההובלה ודחפו את השאר אל מעבר לפינה הקשה. ראיתי אותם נתקלים בקשיים, מאלתרים פתרונות ומוצאים אנרגיות לנסות שוב כיוונים חדשים, ראיתי אותם לוקחים אחריות על עשרות חניכים צעירים ויודעים להבין מה חשוב ומתי פשוט צריך רק חיבוק. ראיתי אותם מתענגים על פתיבר עם שוקלד השחר האלמותי כאילו אכלו בגירף או במקדונלדס. ראיתי אותם מתווכחים שעות על זווית הראש הנכונה שבה יש לקשור את הכפיתה ועל יחסי משיכה והעברה
ראיתי אותם עומדים מלאי גאווה סיפוק, תחושת שייכות והכרת ערך עצמם בסוף המחנה לאחר שמונה ימים. ראיתי אותם אומרים בעיניים גם אם תש כוחם לדבר - עשינו זאת גם השנה ואנחנו כבר מחכים לשנה הבאה....
ראיתי וחוויתי חינוך במיטבו וכל השאר אלו רק הקלישאות
