הכרת הטוב - המסע שלי ביזמות חינוכית 12

 

היום נסעתי השכם בבוקר לחיפה (ותודה לדואר ישראל המחייב אותי לשוטט ברחבי הארץ כי אין סיכוי שצק שנשלח מעיר שכוחת אל כמו חיפה יגיע בתוך חודש לעיר קטנה במזרח התיכון כמו תלת אביב..).

נסיעה של השקם בבוקר, בוקר שבין יום חורף ליום סגריר של סגר, השמיים מתבהרים ללא עננים ומקבלים את הצבע הכחלחל אפרפר במזרח של בוקר רענן, בוקר שכולו הבטחה, מוזיקה ברקע.. שקט ואפשר לנשום נשימות עמוקות, לתת למחשבות להירגע ולמח להתרוקן ואז ...עולה בי לפתע ההתרגשות ללא הכנה מוקדמת... עולה בי ההבנה כי בורכתי וכי אני לא עוצר מספיק להוקיר וליהנות מהברכה שעמלתי קשה לאורך השנים כדי לזכות בה.

 

אני עוסק בעבודה מדהימה, עבודה המשלבת את הצורך לשחק במשחקי תלת ממד כל היום (לא כי אני רוצה...קרץ וגרג'ובה... אלא כי העבודה מחייבת וצריך לעשות את זה), בעונג העצום של ללמד תלמידים ולראות את עיניהם נפתחות ואת הצורך הבלתי נשלט שלהם לנסות ולהתנסות בחוויית משחק שיתופי ומאתגר. עיסוק המאפשר לי לשמוע קריאות שימחה של הצלחה וסיפוק והזדמנות להעניק יד המעבירה אותם אל מעבר לגבולות האפשר האישיות שלהם כאשר הם פוגשים מחסומים ותקועים ובמקומות בלתי אפשריים.  עבודה המציבה בפני אתגרי חשיבה ולמידה מדי יום ומחייבת את אותי לשמר מח גמיש לומד ומתרחב. חווית חיים המפגישה אותי עם אנשים מדהימים פנים אל פנים וויטואלית , אנשים יצירתיים ומופלאים המעוניינים לשנות את העולם בו הם חיים ולהרחיב את גבולות האפשר של הרקמה האנושית הגדולה, אתגר  הדורש ממני גמישות של מיומנויות - הוראה, למידה, תכנות ופיתוח, יצירה ויזואלית, מכירות, שיווק, ניהול יחסי אנוש, משא ומתן והתמודדות עם משברים והצלחות, אתגר המרחיב את יכולותיי ומעלה את תקרת הזכוכית של עצמי בכל פעם מחדש.

בורכתי לעסוק בחיי היום יום בעבודה המשאירה חותם בחייהם של האנשים אותם אני פוגש חותם הנשאר לעיתים גם לשנים אחרי המפגש, העולם של יוריקה ואני זכינו לגעת בעשרות אלפי תלמידים מאות מורים ומאות הורים, זכות שעל להוקיר בחרדת קודש. בורכתי בדרך מופלאה אך לעיתים אני פשוט שוכח את הברכה.

 

ופתאום הכרת הטוב הציפה אותי, ופתאום עלתה לחלוחית של התרגשות בזווית העין, ופתאום כל האתגרים של השנים האחרונות נראים רק כמו עוד שלבים בדרך ופתאום ניתן להרחיב את הלב ולצאת אל הדרך בריצה קלה וכבר הר הכרמל מופיע באופק מעבר לפניה

 

צריך לשחרר כדי לראות - המסע שלי ביזמות חינוכית 11

 

לפני שנים בחרתי בחירה - החלטתי שאעבוד רק בעבודה שגורמת לי חיוך וסיפוק. החלטה שהחלטתי עם שחרורי מצה"ל ולשמחתי מצליחה להחזיק עד היום, כאשר, לפני כשש שנים, בחרתי בדרך הקשה... בחרתי להביא בשורה לעולם החינוך והלמידה ולחבר את עולם משחקי התלת ממד לתהליכי הלמידה וההכשרה. בחרתי למצוא ולהעניק כלים המאפשרים למידה מבוססת יצירה ומבוססת משחק בעולם טכנולוגי ומעל לכל כאשר בחרתי לשנות את עולם הלמידה (יש הקוראים לזה חינוך שוק ויש לא מעטים המכנים זאת אטימות ועקשנות...) כדי שיתאים לתמונת המציאות שבראשי לא תמיד הבנתי וידעתי כמה קשה ומפותל הניב בים הלמידה והטכנולוגיה אותו בחרתי, עד כמה גלים גדולים וקצף רוחות המצליפים בפנים ומקשים על השארת העיניים פתוחות עשויים להסתיר את העולם, השמיים והמים ובעיקר את היעד אליו אני רוצה להגיע.

 

לפעמים אני מתמסר לעבודה הקשה, לנשיכת השפתיים, לחריקת השיניים, ללילות ללא שינה, לתחושת העייפות הבלתי נשלטת הגורמת לשינה טרופה של שעתיים ואז לקפיצה ולהמשך עשיה, לדופק המואץ ולעוד קצת מאמץ, התמסרות והתענגות על קריאות ההתפעלות מהקהל על כמה מורכב וקשה המשא אותו אני סוחב ועד כמה בלתי אפשרי להגיע אל היעד. קולות העידוד מתערבבים בקולות המעכבים של עד מתי וזה בלתי אפשרי ותראה כבר כמה זמן והמסע עדיין לא נגמר...ברגעים אלו חוזר במוחי הניגון הידוע של כל סטארטאפיסט ממוצע  כי מי שזוכה בכל הקופה הוא מי שמוכן לעשות את מה שאף אחד עדיין לא עשה...

 

אבל לעיתים כאשר אני בתוך מסע המשימות, הרוח שורקת באוזניים והאצבעות מכחילות מתוך מאמץ לאחוז במפרשים ולהילחם בגלים, כאשר המרוץ הוא בניסיון להספיק עוד משימה ועוד עשיה, כאשר אני עונה לעוד לקוח, בקשה או טרוניה, כאשר – כמו בסרט מתח אני עוסק בשארית כוחותיי להחזיק את החלקים מחוברים ולמצוא עוד כמה חבלים וקשרים רק כדי לקשור את כל חלקי הספינה... אני מאבד את התמונה הגדולה ואת הכיוון אליו אני רוצה להפליג, אלו הרגעים של הצלילה, רגעים בהם האנרגיה המושקעת אינה חדה ונקייה והמחשבה משאירה מקום לקולות הסערה לחדור את מוחי וליצור רעשים.

 

ברגעים כאלו של סערה  גם החזון – המגדלור האישי שלי - לפעמים אינו מספיק והוא מראה רק חלק מהתמונה. לפעמים, אני צריך פשוט לדעת לשחרר, לעזוב את הראשי ולתת לספניה ולי לנוח לכמה דקות... לעצור ולתת לערפל להתבהר מעל ההרים, העמקים, העצים ולצייר מחדש את קו החוף והחול הלבן. להתפעל מחדש מהמפרצים השמיים הכחולים והמים העמוקים ולהיזכר גם למה ובשביל מה אני מפליג בסערה.

 

להתבונן רגע על מה שהיה עד כה - על שיח אחר שנכנס למערכת החינוך ומוכן לקבל משחקי תלת ממד כחוויית למידה ומכיר במייקינג הדיגיטאלי כחוויה בפני עצמה, להתבונן על המספר הלא יאומן של 150 בתי ספר שכבר שותפים לחוויה של יוריקה דווקא בשנה מורכבת זו, לראות את עשרים ואחד אלף התלמידים והמורים שכבר עברו חוויה גדולה או קטנה אבל חוויה של מפגש ויצירה. להתבונן על כמות האנשים המרימים טלפון ומתייעצים גם אם אינם מסכימים אבל בהחלו מכבדים, להבין כי דורות של תלמידים כבר רואים אחרת חוויה טכנולוגית ומשימת פיתוח. שהורים וקהילות מבינים את שהעזתי לחלום לפני חמש או שש שנים.....ואז חוזרות הראות ומתמלאות לרגע באוויר.... ורק אז כשאני חוזר לנשום ומרגיש את הדם חוזר לפעום אני יכול להרים את הראש ולראות שהים מתחיל להירגע והערפל להתפזר. אחרי רגעים כאלו של עצירה אפשר לראות את הנתיבים החדשים  - לחזור אל החזון שמחבר אנשים טכנולוגיה העצמה ולמידה ולהבין מה המסלול להמשך המסע....

 

שבוע נפלא של מסע ברוח טובה עם מים שקטים

 

 

מוקדש באהבה לאוסנת קריזה – שידעה להגיד כבר לפני זמן מה – שיש לעצור לנשום ולראות את התמונה הגדולה ולנבחרת האווזים המלווה אותי גם בנתיבים שקטים וגם על פני מים סוערים

 

המסע שלי ביזמות חינוכית - 10 -התחלות חדשות - יום הכיפורים תשפ"א

לפעמים בכדי לעשות שינוי אתה פשוט צריך להאמין שזו היא רק התחלה חדשה

 

ערב יום הכיפורים מגיע, ערב יום כיפורים שונה וסוער בתוכי מערבי יום כיפורים אחרים, ערב יום כיפורים בו לא אלך לשמוע תפילה בבית הכנסת ולא נצא אל הכיכר לפגוש את כל חברי השכונה, ערב יום כיפורים טעון רגשית בו אנו מתקשים לשחרר ולקבל את האחר ומגפת הקורונה מביאה אותנו אל הקצה ... אבל זהו גם ערב יום כיפור שקט ורגוע יותר עם פחות מחויבויות חיצוניות ופחות לוחות זמנים של לפני הצום ולפני יום הכיפורים, ערב יום כיפור המאפשר התבוננויות פנימיות שקטות ושלמות ואיסוף הטוב .

 

בתוך מסע ההתפתחות האישי שלי ושל היוזמה שלי שני מסעות השזורים לאחד, במקרים רבים אני עוצר ומלכה את עצמי, על היחס לאחר ועל חוסר הסבלנות שגליתי במקרה מדוע לא הוצאתי הצעת מחיר מדויקת יותר אשר תמנע אי הבנות, ומדוע לא פעלתי בנחרצות יותר כשהייתה לי הזדמנות או למה לא עצרתי לשאול עוד מספר שאלות קטנות אשר היו מונעות צרות גדולות ובעיקר מדוע לא הספקתי עוד מספר פעולות.

 

והנה כבר מגיע יום הכיפורים, יום כיפורים דומה אך שונה, יום בו יורד השקט, עמוק יותר ומאפשר בלב שלם להירגע, לעצור ולשחרר  את השנה שהייתה שנת תש"פ.

 

לשחרר את תש"פ על הצלחותיה והשיגיה, על פריצת הגבולות של החברה ויצירת מנגנוני מכירה מסודרים, על פריצת גבולות המסך והאפשר בתוך מערכת החינוך, על יצירת רשת קשרים ענפה ומדויקת. הצלחת שיהפכו לציוני דרך ומטען למידה חיובי אך לא יקהו את חדות הלמידה ולא יגביהו את הלב אל חטא היוהרה, ציוני דרך אשר יצביעו על כיווני הלמידה והצמיחה.

 

ויום הכיפורים הזה מאפשר גם  לשחרר את השנה על שגיאותיי וטעויותיי שגיאות וטעיות שגם הם חלק מהצמיחה, הלמידה וההתפתחות. טעיות ושגיאות ביחסים בין אנשים ושגיאות וטעויות של מעשים. שגיאות אלו הן  שהפכו את תשפ לשנה כל כך מבורכת וגם הם אלו שמהוות צידה שלי לדרך והם הקרקע לנביטה החדשה של תשפ"א כשנה חדשה הממשיכה את הדרך וסוללת מסלולים ודרכים חדשות.

 

השחרור הזה של המכות הקטנות בכנף ושל הקמטים שצברנו בדרך, השחרור של מטען ההצלחות שלעיטים מגדיל את הפחד מהכישלונות מאפשר לי באמת לפתוח דף חדש ולהתרגש, ולהאמין שמחר הוא שחר של יום חדש.

 

ברוכה הבאה תשפ"א -  שנה האוספת לתוכה את הצלחות תש"פ וצומחת משגיאות תש"פ ויחד נפרוץ לדרכים חדשות ומרגשות

 

 

אז...יצאנו לדרך... כמה הרהורים של ה2 לספטמבר

 

                                                                בוקר של יום חדש בעולם 

שנת הלימודים תשפ"א "בצל הקורונה" נפתחה, אחרי חששות רבים שינויים אין סופיים וחוסר וודאות משווע הבינו המורים והמנהלים שהגבינה זזה ואימצו את השינוי והלכו איתו ולמדו אף להעריך ולהינות ממנו. בקיץ הזה מורים ומנהלים למדו והתכוננו כפי שלא היה מעולם.

 

כמה תובנות על מיקומה החדש של הגבינה ולאלו שמנסים להחזיר אותה למגירה הידועה במקרר..

רשויות מקומיות, מנהלים ובעלויות הופכים עולמות ואולמות כדי לאפשר חמישה ואפילו שישה ימי למידה בשבוע לכל הגילאים עד כיתה י"ב. בואו נשחרר לרגע, יום או יומיים של למידה בבית מגיל  10 או 11 ומעלה זה בדיוק סוג החינוך הנדרש במאה ה21. אלו מודלים שדוברו לפני הקורנה ותודה לאל שהטבע עוזר לנו להשיג את מה שאנו פוחדים ליצור וחייב אותנו לנסות ליישם אותם כיום - וגם הזדמנות להודות לקורונה על התגלית שניתן ללמוד בכיתות של 18 תלמידים ומדינת ישראל לא קורסת...

 

תנו לילד/ נער כלים לניהול זמן אישי ללא השגחה חיצונית, אפשרו לילד לגלות מה משכי הלמידה המיטביים עבורו ואילו גורמים מסייעים לו להתרענן ולחזור לריכוז (הוא יזדקק לזה מאוד בהמשך חייו),.

 

אפשרו לילד לבחון אילו מפגשים סינכרוניים עובדים עבורו ואיזו למידה א- סינכרונית הוא מעדיף. אפשרו לתלמיד לעמוד מול גבעת אי הוודאות וחוסר הידיעה ולהתמודד אתה ברמה הרגשית וברמה הקוגנטיבית (לבד, באמצעות שליחת שאלות, תקשורת עם חבר, סרטון יוטיוב...הוא כבר ימצא את מה שנכון עבורו).

 

אפשרו לילד להתרגל לרעיון של לקחת אחריות על סדר היום שלו, בצעדים מדודים, בליווי אוהב עד אשר ירכוש את הכלים וידע לצעוד ולרקוד לבד בצעדי החיים.

 

אפשרו לנער לקחת אחריות אמתית על התהליך שלו ללא האשמה של גורמים חיצוניים אלו חלק ממיומנויות העתיד הנדרשות מכל אזרח בוגר - למה אנחנו כה פוחדים לאפשר להם להתמודד עם אתגרים אלו.

 

בואו נשקיע את האנרגיה בבניית מערכות משוב המאפשרות לכל מורה לראות את התלמידים ולמשב אותם בהתאם לדרך ולא רק בהתאם למבחן,  למה אנחנו פוחדים להיכנס לנעלי המחנך, מורה הדרך והמלווה ופוחדים יותר להיפרד - ולו ליום או יומיים בשבוע מהיות המורה מרכז הידע.

 

בואו נשקיע אנרגיה משמעותית ונהפוך עולמות בסגירת פערים טכנולוגיים (רמז... 200,000 מחשבים לכל חסרי המחשבים לא יחרבו את כלכלת המדינה) ונאפשר לכל ילד מעל גיל 10 גישה לרשת העולמית, מחשב לעבודה ואת החופש לעוף ולהרחיב את גבולות האפשר של הרקמה האנושית. הרווח בפריון עתידי יהיה אין סופי......

 

בואו נרשה לעצמנו לגמגם ולחיות עוד קצת בחוסר וודאות ובבלבול אבל לעשות צעד גדול משמעותי המשלב טכנולוגיות ואפשריות משמעותיות של המאה ה21. משחקים מרובי משתתפים, כיתות VR, אינטלגנציה מלאכותית, יצירת פרויקטים אישיים (גם אם הפרויקט לא בתחום הנוחות שלנו). בואו נחגוג את הזזת הגבינה ונפרוץ אתה קדימה במקום לנסות לחזור הכי קרוב שאפשר למה שהיה וקובע אי שם בשלהי המאה ה19.

 

המסע שלי ביזמות חינוכיות - תקרת הזכוכית האישית שלי היא תקרת הזכוכית של המיזם שלי

אני אורי - העוצמה שברכות - שפירא ואני מאמין שכל אחד מאתנו הוא חלק מרקמה אנושית אחת גדולה, רקמה המורכבת מאנשים יחודיים ומיוחדים , שלכל אחד מאיתנו יש את הזכות והחובה להגשים את הפוטנציאל הטמון בנו ולחיות בשמחה ואהבה על פי דרכנו.

היעוד שלי הוא לגעת באנשים ולהוביל אותם למימוש עצמי, מתוך אהבה, הכלה וקבלת השונה תוך כדי ההבנה כי אנו צועדים במסע של התפתחות ושינוי מתמיד.

 

אני יוצר סביבה של אנשים מסופקים ומגשימים אשר בטוחים ביכולתם לנסות, לטעות לתהות ולצמוח ומרחיבים את גבולות האפשר של הרקמה האנושית הגדולה.

 

ערכי היסוד שלי

הובלה, יושרה, אהבת אדם, סקרנות ולמידה, ושינוי מתמיד.

 

 

המסע שלי ביזמות חינוכית בכלל ובעולם של יוריקה במיוחד, הוא גם המסע שלי עם עצמי ואל עצמי, ובשנתיים האחרונות המסע הזה הינו מסע משמעות יותר ומדויק יותר.  הרבה מאוד שנים אני  נמצא באוקיאנוס היזמות והסטארט אפ וכבר הצהרתי בעבר כי נדבקתי בחיידק ובמחלת היזמות, אבל הפעם המסע הזה שונה. ראשית  מדובר במיזם חינוכי הכולל נגיעה בנפשם של ילדים ובני נוער ובשינוי פרדיגמה למורים ומנהלים ולא רק עוד פתרון טכנולוגי שמרגש אותי, אבל זה רק הפן המקצועי, השוני האמתי מגיע כי החלטי לעשות הפעם את המסע הזה, בצורה מודעת, גם כמסע לשינוי אישי ושאני משתנה כמובן שגם השבילים שלי משתנים*

 

בזכות המסע האישי הזה הבנתי שהצעד החשוב ביותר, ביציאה לדרך הוא להגדיר את החזון האישי (וכמובן גם את החזון של החברה אחר כך) חזון המגדיר את מה אני רוצה לעשות בעולם ומה אני רוצה להשיג בעולמי שלי ומשמש פנס, מגדלור ומורה דרך במסע בוא צועדים בשבילים שטרם נסללו בעבר. בתהליך הגדרת החזון ובבחינתו מידי יום, בעצם אני מחדד את המטרות והכוונות של העשיה שלי ומאפשר לי למקד את האנרגיה והמשאבים שלי במקומות הנכונים עבורי.

 

תהליך של הקמת יזמה הוא תהליך מטלטל אך תהליך של ליווי יוזמה לצמיחה קיימות ושינוי מציאות הינו חוויה של לונה פארק אקסטרים, השם לבחינה הרבה מאוד אמיתות אישיות שהובילו אותי לאורך השנים, טלטלה כלכלית ומאתגרת  ואמיתות על נכון ולא נכון בהגדרת מהו שפע כלכלי ומה הוא צורך, אתגר של בחירה בין אפשרויות לפעמים בין אפשרויות גרועות ורעות ולעיתים סתם בין אפשרויות מפחידות או כאלו שנראות מפחידות, וכן יש גם את הרגעים הקשים של לבחור בין אפשרויות טובות לטובות יותר ואז יש צורך להביט ביושר אל הטוב ולדעת לוותר גם על הבחירה האחרת.  וכמובן יש גם את האתגר של בחינת התנהגויות עצמיות מול הצלחות ופריצות דרך. בכל השלבים האלו החזון הוא העמוד המקשר המרכזי המאפשר לנווט בין כל המכשולים. אבל תמיד בתוך הניווט והמסע המסעיר הזה..ישנה תקרת הזכוכית היקרה שלי..

 

החלטתי לצעוד בדרך ולהרחיב את גבולות האפשר שלי...ואז הגיע  התובנה החשובה - "תקרת הזכוכית האישית שלי היא תקרת הזכוכית של המיזם שלי" ובכל פעם שאני מצליח להרחיב את גבולות האפשר שלי ולשבור תקרת זכוכית אישית נוספת, תקרה אשר הרגישה בלתי עבירה עד לפני רגע קט, גם היוזמה שלי ממריאה לגבולות חדשים ולמקומות חדשים וומלאת מחדש את הנפח החדש שאני מאפשר לה לתפוס. ובכל פעם שאני מוותר לתקרת הזכוכית האישית שלי אני מוותר בעצם על כיבוש של עוד פסגה ועוד הר במסע האישי שלי וגם קצת זז מהשביל שמצייר החזון שלי.

 

תובנה זו שהכתה בי בשבועות האחרונים רק מגבירה את המיקוד והמאמץ לפריצת גבולות אישית שהיא גם פריצת הגבולות של היוזמה..." אני יוצר סביבה של אנשים מסופקים ומגשימים אשר בטוחים ביכולתם לנסות, לטעות לתהות ולצמוח ומרחיבים את גבולות האפשר של הרקמה האנושית הגדולה"

*פוסט זה נכתב גם... בהמון אהבה, הערכה והכרת הטוב והתודה לאסנת וצחי קריזה ו"המרכז לעיצוב החיים" - על ליווי המסע השותפות לדרך והפטישים שהם מציידים אותי לשבירת תקרות הזכוכית.

העולם של יוריקה - עולם של משחק,יצירה, למידה וחוויה

 

תארו לכם משחק, משחק תלת ממד כזה אמיתי שכשפותחים אותו בני הנוער לא מאמינים שבאמת  נותנים להם זמן בכיתה להיפגש עם עם העולם שלהם ולהסתובב עם אווטר (יצגן) בעולם תלת ממד, תחלמו לכם על צעקות שמחה והתרגשות כאשר התלמידים (וקצת המורים) מתחברים לשיעור ומעצבים להם דמות. תנסו לדמיין רגע שיעור בו השחקן/תלמיד פוגש שחקנים אחרים ומתקשר איתם, בעזרת שפת גוף, טקסט או קול. מפגש עם שחקנים אחרים מהכיתה  או מבית הספר או אולי מבית ספר שכן או חברים לתחומי עניין דומים (מצליחים לדמיין את "שחקן מספר אחת" מגיע לכיתת הלימודים?). 

תתארו לכם עולם שהילד יכול לחקור אותו כחלק מתהליך הלמידה ולגלות הקשרים חבויים וליצור הקשרים חדשים שלא תוכננו ולא חשבנו עליהם, לפתור משימות בדרכים מקוריות ולהתגבר על מכשולים יחד עם חברים, להתקדם באתגרים ולצבור נקודות ופרסים וכל זה כחלק מתהליך של הכשרה, למידה, צבירת מיומנויות וידע.

 תפנטזו רגע על עולם משחק תלת ממדי אותו התלמידים והמורים יוצרים יחדיו, מגדירים את חוקי המשחק ואת הסיפור העומד מאחורי המשחק לומדים לחקור ולספר סיפור, לבנות תהליך ותוצאה ואז..... התלמידים ומתנסים בחוקים ובסיפור שהם יצרו. חוקים של שיתוף פעולה או תחרות, חוקים של קיימות ומסחר, כללים של משימות וקבלת תמורה. תעצמו את העיניים ותחשבו על ילדים ובני נוער מתנסים וחווים את החיים בסביבה בטוחה מבוקרת ומלמדת.

 עכשיו אפשר להפסיק לחלום ולדמיין.. זו שיגרת הלמידה של אלפי תלמידים ועשרות מורים אשר יוצרים משחקים וחווים את העולם של יוריקה. מרחב חינוכי- לימודי בעולמות ה 3D3C  (תלת ממד המשלב יצירה, קהילה וכללי מסחר). המרחב של יוריקה מאפשר לתלמידים לשכלל את מיומנויות עבודת הצוות שלהם באמצעות משחקים כמו "חדר כושר חברתי" אשר מחייב אותם להגדיר את מקומם בקבוצה ואת היחסים בין השאיפות האישיות שלהם למטרות הקבוצה. העולם של יוריקה מזמין את התלמידים למשחקי תפקידים והתנסות בהחלטות בתוך אירועים וסיפורים שונים. ואולי מעל לכל העולם של יוריקה מזמין את המורים והתלמידים להתמודד עם יצירת משחקי תלת ממד ובתוך התהליך לחקור נושא, לספר סיפור, לרכוש מיומנות טכנולוגית, ללמוד על תכנון פרויקט הצבת יעדים ועמידה בהם ובעיקר ללמוד בהתרגשות תוך השקעת מאמץ ויצירה אך מתוך שמחה הנאה והתרגשות.

מפקד יקל"ר קורנה 2020

 

אם כשאתה מופתע כמו כולם בדיון לעת ליל אבל מבין שממך מצפים לתשובה על מה עושים ומה קרה ולמה ראש הממשלה יצא בהכרזה.

אם המדינה כולה בסגר אבל אתה ברכבך בדרך למשרדי העיריה לעוד יום של עבודה.

אם כולם מדברים על המנוחה הנפלאה שבתקופת המגפה ואתה רק מחכה לסופ"ש רגוע עם המשפחה ומקווה שהטלפון מהמוקד יופנה הפעם למישהו אחר.

אם שוב אתה אוכל לורד סנדביץ ופחית שתיה, כי זו הקומבינה של ארוחה במנטה ב23 שקלים ואם גם השכלת לדעת שאפשר לקחת שלושה חטיפים שתיה קרה וקפה בארוחה אחת.

אם שוב אמרו לך שהמשימה של דיור מוגן לא קשורה אליך אבל כשהחייל לא מצא את אב הבית אמרו לו להתקשר אליך.

אם אתה כבר מרגיש כחלק מצוות הרשות ולפעמים שואל בשקט מתי מקבלים פה קביעות.

אם התעוררת בלילה בבהלה כי כדאי לבצע לקשישים בעיר עוד הפעלה, וילדי בתי הספר חייבים משחק ללמידה מרחוק, ולמורים חסרות המסכות. 

אם לא הנחת לאף פוסט הסברה לחמוק מתחת לעינך הפקוחות

אם עמדת שעות והמתנת למשאית ההספקה שיצאה לפני עשרים דקות ובדרך נעלמה ואופן קסם גילת שהדרך מיבנה ליהוד לוקחת לפחות ככה זמן ועוד הוא בטח יגיע מתי שהו 

אם ישבת בוהה מול האקסל וניסת להבין איך חמישה פרחים שיוצאים מעיר בדרום חוברים לשלושה עציצים שמגעים מישוב בצפון בדיוק עם סרט אדום, עציצים שנועדו לחלוקה ביום שישי ככה פתאום

אם בשעה 11 אתה חש בלחץ בחזה כי עוד לא נשלח הדוח הזה.

אם ניסית לחבר אמצעים לדרישות ורכבים למתנדבים ומנות לכתובות ותרופות לנזקקים.

אם יצא לך לעמוד מול התקנות ולמסות להבין כמה נוסעים בשלושה מושבים ובשתי קומות מירושליים לשפלה יכולים להיות.

אם עמדת נפעם מול הר של נייר טואלט במחסן.

אם בכל יום בשעה קבועה אתה בהערכת מצב ושיחת וועידה ומייד אחריה עוד זום קטן ולסיום רק זום חשוב אחרון ולי יש רק שאלה

אם חשת התרגשות כשניצול שואה פתח את הדלת ואמר תודה.

אם זכית לראות עוד משפחה מקבלת מזון או אפשרות הפעלה.

אם מול הווטרנים הזלת דמעה


אז בוודאי שהייתה ביקל"ר באירוע קורונה 2020

ובנימה קצת פחות מבודחת יצא לנו להיות לצד וליד הרשויות בתקופה מרתקת וחשובה, תקופה בה הרשות המקומית פרשה כנפיים ועצמאות והפכה למוקד ניהול משבר קורונה ויחד איתה צמח ותפס נפח מקומו של היקל"ר והתברר כמשמעותי וחשוב ועל כך אני מודה בשמי ובשמכם, מפקדי היקל"ר שניתנה לנו ההזדמנות להיות כל כך משמעותיים בתקופה מוזרה זו בה אנו חיים ולהיות באמת חלק מהצוות שדואג להצלת חיים ושגרת חיים.

העולם של יוריקה - חינוך ב 3D3C

“אושר שוכן בהנאה שבהישג ובריגוש שבמאמץ יצירתי.”

- פרנקלין דלאנו רוזוולט

תפיסת ה*3D3C   סביבת תלת ממד המשלבת קהילה ,  יצירה בתוך הסביבה ומנגנוני מסחר. ( Community, Creation, Commerce) או במילים אחרות סביבת מציאות מעושרת המכילה את כל הרכיבים הבסיסיים היוצרים את החברה האנושית הגדולה.  עולמות ה 3D3C אלו סביבות מבוססות מחשב המאפשרות קיום של חברה אנושית משמעותית בעולם המחשבים. סביבה אנושית השומרת על חווית המפגש החברתי והמחויבות החברתית לצד יכולות היצירה והדמיון של המשתתפים. סביבות אלו כוללים עולמות כמו Minecraft, Second Life, Eureka World ועוד וכוללות כיום מאות מיליוני משתתפים ברחבי העולם המגלים נאמנות גבוהה במיוחד לפעילות בסביבות אלו ויוצרים בהן מידי יום את מיטב הרעיונות והחלומות שלהם.

 

תפיסת ה 3D3C - אינה מוגבל רק למה שקורה בצג המחשב ומכילה בתוכה, כתפיסה מלאה, גם את החיבור למדפסות תלת ממד, עבודה עם בקרי רובוטיקה, שימוש במציאות רבודה ומציאות מדומה, שימוש ב EEG לקריאת גלי המח ועוד. הרעיון העומד בבסיס התפיסה הוא פשוט היכולת ליצור ביחד במרחב תלת ממדי משותף ולאפשר למשתתפים לתת ערך ליצירה המשותפת שלהם.

 

חינוך בעולמות ה 3D3C - מחבר בעצם את סביבת הסימולציה האולטימטיבית וסביבת היצירה ללא גבולות  לאימון של מיומנויות וכישורים לחיים בעולם החינוך והלמידה. הלמידה ב3D3C משלבת כישורים אישיים, כישורים חברתיים וכישורים טכנולוגיים . מנעד המיומנויות הבאות לידי ביטוי בסביבה זו רחב כמנעד המיומנויות הקיימות בחיי היום יום בחיינו.  מיומנויות בין אישיות של עבודת צוות, שיתוף פעולה, משא ומתן, יצירת ערך לדברים, קשרים חברתיים, מיומנויות של יצירה - בניה ועיצוב בתלת ממד, אומנות סיפור סיפורים, אומנות חזותית , מיומנויות של יזמות- התנסות במודלים שונים של יזמות בתוך הסביבה, הנעת תהליכים ורתימה של חברים/ שחקנים אחרים ליוזמה מיומנויות טכנולוגיות  מיומנויות של יצירת קוד ותכנות, מידול בתלת ממד, חשיבה תהליכית, אלקטרוניקה ורובוטיקה, מדפסות תלת ממד.

 

פלטפורמת ה 3D3C מהווה סביבת חקר מופלאה המאפשרת לתלמידים הרוצים לחקור את הטכנולוגיה לצלול לעולם המרתק של עיצוב תלת ממד וקוד, אלו המוקסמים מעולם הפנטזיה יכולים ליצור בסביבות אלו את עולמות הפנטזיה ולהגשים לכדי מציאות את הסיפור שמתקיים אצלם בראש ועבור אלו המעוניינים בעולמות העיצוב של הדמויות והבגדים הרי שהסביבה מהווה מנוע מופלא להתנסות ויצירה ועבור אלו שרק הסקרנות של לחקור מקומות חדשים היא המנוע המרכזי שמניע אותם, ניתנת להם אפשרות אין סופית לחקור עולמות שונים וסביבות שונות חלקם נוצרו על ידי בני נוער אחרים וחלקם על ידי קהילה מקצועית. תפיסה זו מאפשרת בעצם ליצור את מגוון האפשרויות הנדרש בחינוך מותאם אישית בעידן הדיגיטאלי ולאפשר לכל אחד מחברי הצוות לבוא לידי ביטוי בדרך המיוחדת לו.

 

סביבת הלמידה של Eureka World, סביבה אותה אנו מפתחים כבר שש שנים מזמינה, קודם כל, מפגש בין אנשים. מפגש בסביבת תלת ממד הנותן את תחושת הממשות של המפגש  ואת החופש לנוע בתוך מרחב המפגש לכל מקום שאחפוץ. לצד המפגש מאפשר העולם סימולציות חברתיות כמו בפרויקט "חדר כושר חברתי"  לצד פעילות של  משחקי תפקידים ולמידה מבוססת פרוייקטים בה הלומד מקבל את האפשרות ליצור כל פרויקט העולה על רוחו כחלק מתהליך ההתמודדות והלמידה

 

לעיתים, העולם הזה נראה רחב מידי,  מאיים,  מפחיד לא מוגדר מספיק, בעיקר עבור קהל הבוגרים,ההורים והמורים.. אבל אם רק תעיזו לקפוץ פנימה לביקור, אם רק תעיזו לאפשר לכם לצלול למרחב תגלו עולם רחב, אין סופי ומזמין המאפשר אין סוף אפשרויות חינוכיות חדשות, עולם הפורץ את גבולות הכיתה, בית הספר הגיל והדמיון ומאפשר חיבורים ויצירה, ומעל הכל מאפשר "חברותא אנושית במציאות מעושרת" ומאפשר ללמוד בסקרנות ביצירה  באהבה ושמחה.

 

* הגדרה שטבע פרופסור ישע סיוון

 

המסע שלי ביזמות חינוכית 8 - הפחד הגדול מכולם

 

"תחליט שאתה רוצה את זה יותר משאתה פוחד מזה" 

ביל קוסבי.

 

כיזם, שנים רבות,  אני יודע להתמודד עם כישלונות. אני מאמין בכל מעודי,  ומעביר את המסר הזה גם לתלמידי, שאם אינך מוכן להיכשל, אין סיכוי להצליח וכדאי לוותר על שדה היזמות. במהלך חיי כיזם חינוכי וחברתי פיתחתי גם סט כלים מוגדר ומשמעותי להתמודדות עם קשיים וכישלונות, סט כלים שמאפשר לי לנתח את המצב וללמוד ממנו, להרים את עצמי שוב על הרגליים גם לאחר מפלה קשה ואבדן דרך, למצוא את תעצומות הנפש השמחה והאנרגיה ולחזור ולהתחיל מהתחלה אבל התמודדות זו שווה פוסט אחר...לא הפעם.

 

אף אחד לא הכין אותי ולא דיבר איתי (טוב, כמובן חוץ מאימי המופלאה והחכמה באדם - וגם אז לא הבנתי מה היא רואה ורוצה) על הפחד מפני ההצלחה.

 

ואני, כשאני מרגיש שיש משהו לגלות מעבר לפינה, כשאני מרגיש שיש הזדמנות לגילוי וההתרגשות עולה הדבר הראשון שאני יוצא לעשות הוא לשבת וללמוד. אז הנה התיישבתי ולמדתי, ולמדתי, ולמדתי...

 

אברהם מאסלו העמיד בראש הפרמידת הצרכים בראש פרמידת הצרכים הידועה שלו את הצורך למימוש עצמי - הצלחה, ובכל אחד מאיתנו קיימים גם הכישורים והפוטנציאל להגיע לשם. הבעיה היא שאותו פוטנציאל בדיוק מעורר בנו גם פחד לממש אותו.

הפחד הזה, כך לפי מאסלו, הוא פחד מובנה, שבכוחו למנוע מאיתנו לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו, עד כדי שאנחנו מעדיפים  להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים, בו נמצאים רוב האנשים, ורק לפנטז ולהתרגש ממה שהיינו יכולים להיות.  

למרות הרצון המובן להצלחה, למרות שכל השיח החברתי סביבי וכל שיחה עם מנטור או מאמן מדובר בה על ההצלחה שלי ועל תמונת החזון שלי. "תעצום את העיניים ותדמיין שכבר הצלחת ואתה עכשיו בסיפור ההצלחה..." הרי שלא עצרתי להתמודד וללמוד על הפחדים מההצלחה. על החשש מהשינויים במעמד שהצלחה מביאה (טוב הוא לא כזה נחמד הוא קילר שיודע לתבוע את שלו..), משינוי בקבוצת ההתייחסות אליה אתה שייך - אולי כבר לא יזם אלא סתם מנהל מוצלח? .

 

הצלחה גם עשויה לשנות את הזהות האישית שלי - ההצלחה כבר משנה את הזהות האישית שלי,  פתאום להיות מורה מוכשר ורגיש ומדריך מוערך שיודע לעמוד מול הקבוצה - זה כבר לא הסיפור שמגדיר אותי...אז מה כן מגדיר אותי? אני לא יודע - אני ניצב בפני הפחד מול הלא נודע, הפחד שדורש לצאת מאזורי הנוחות של העמל הקשה והמוכר, האיש עם הרעיונות המבריקים שלעיתים קרובות נראים בלתי ישימים, האני שיודע לדבר ולצייר חלומות  נודד פתאום אל אזור אחר לגמרי אזור של עשיה והוכחות  עבודה, אזור של צעדים והצלחות מדידות. אזורים שבהם קצת יותר קשה למרוח ולמלמל ולברוח מאחריות - כי אני רק היועץ ואני אמרתי משהו מעניין ואחריות היא שלכם לקחת או לא.  באזורי ההצלחה אני הוא היודע והאחריות על המעשה היא שלי ושלי בלבד.

 

הרצון להישאר בידוע ובקיים, שכל כך מתקשר לפחד מכישלון אך הוא מאוד נוכח גם בפחד מהצלחה, גורם לי לעיוות מציאות ולסיפור סיפורים מאוד מתוחכמים (סיפורים שעמלתי שנים על בנייתם וטיפוחם) - בעסק שלי פרסום במדיה חברתית לא עובד..צריך את המגע האישי ואת הנסיעה של 1000 קילומטר בשבוע כדי לשכנע את מנהל בית הספר בתכנית הלימודים המופלאה שלנו - ובדרך, תודה לאל  כמות המכירות שניתן לבצע מוגבלת ואין סיכוי שפתאום השינוי יהיה רחב ובאמת ישאלו עם חינוך בתלת ממד הוא הבשורה החדשה אל העולם ורק יזכרו שפגשו פעם בחור אחד עם חלום גדול.

 

הפחד מהצלחה גורם לי להקטין את ההצלחות והסיפורים שלי...עזוב זה לא כזה מיוחד כל אחד במצבי היה עושה את זה, הם לא באמת הבינו את מה שאני עושה...אם הם היו מבינים כבר היו זורקים אותי אל אי החלמות המתוקים במקום לחתום על חוזה לשנה הבאה..

 

אה...ויש גם את הכיוון הזה של הפחד מהצלחה...כיף לי לפנטז ולהתרגש מהחלום, ייתכן שההצלחה עצמה תהיה שונה אז למה לחרב את החלום ואף יותר מכך...אם אגשים את החלום מה יהיה איתי - מה יגדיר את החלום הבא שלי - האם אצליח למצוא חלום גדול מספיק כמו החלום הזה שלי שמרגש אותי כל פעם מחדש...

אז... הנה עוד שלב בדרך אל החלום בו כל הילדים והנערים משחקים ויוצרים בזמן הלימודים. מסע מרתק שממלא את ימי ומכריח אותי לחזור וללמוד בכל צעד ושלב והפעם להכיר את הפחד מהצלחה- עוד חבר למסע.

 

המסע שלי ביזמות חינוכית - 7, המסע שמעצב אותי

אני מעצב את המסע שלי ביזמות חינוכית והמסע של ביזמות חינוכית , בדרכו מעצב אותי. (קרדיט למשפט - אנו מעצבים את הכלים ואחר כך הכלים שלנו מעצבים אותנו" - מרשל מקלהון).

 

המסע שלי ביזמות חינוכית ובהבאת "יוריקה וורלד" אל העולם ויותר מכך - הבאת העולם אל "יוריקה וורלד" הוא גם מסע ההשתנות שלי ופריצת הדרך שלי. זהו מסע מרתק המחייב אותי לשכלל ולדייק את הכלים שלי המאפשרים לי להגיע אל פסגות ההרים. כלים של התמדה וריכוז, בחירת העיקר מהטפל, יצירתיות וחיבור חיבורים חדשים המובילים אותי למציאת השבילים בהם ניתן להתקדם במינימום מאמץ לצד מציאת פתרונות יום יומיים לשאלות שאין עליהן פתרון (לפחות לא במבט ראשון). אבל מעבר לשכלול והרחבת סל הכלים שלי, המסע הזה משכלל ומרחיב את האני שלי..

 

המסע המיוחד הזה מחייב אותי למצוא את הכלים השקט והסביבה שמאפשרים לי להתרכז ולהיות מדויק במטרות האישיות שלי, במטרות העסקיות שלי וביעדים אליהם אני רוצה להגיע. כדי להצליח במסע אני לא יכול לקבל על עצמי את האמירה - כי אני כזה - כי אם אני מחוייב להגעה למטרה הגדולה הרי שהמחויבות הזו נושאת גם את המחויבות שלי להיות מוכן ללמוד, להשתנות ולהשתכלל בדרך אל המטרה.

 

המסע הזה מחייב אותי בענווה ובהסתכלות על הסובב אותי מתוך פליאה והבנה שלא כל התשובות נמצאות אצלי וגם לאנשים אחרים ישנם רעיונות טובים גם אם הם לא תואמים לרעיון שלי אם אקשיב להם בענווה ובנכונות אבין כי רובם רוצים בטובתי ומוכנים להושיט לי יד במסעי עלי רק להיות קשוב ולהבין, באמת, את מה שהם מנסים ללמד אותי.

 

היוזמה הזו מחייבת אותי להמציא את עצמי מחדש דווקא אחרי הצלחות וכבישת פסגות כי דווקא ברגעים הללו צריך את הכח להביט אל השמיים ולצייר את המטרה/ הפסגה הבאה

 

המסע הזה מחייב אותי להתמודד עם השדים העמוקים ביותר שבי - השדים שאומרים שדי וצריך לנוח  ואי אפשר כל הזמן לשנות, השד החמוד שמחייך ואומר שאין מה למהר הרי לעולם לא נגיע אל המטרה, השד הוורוד והנינוח שמחייך בחצי חיוך כאומר - כבר כל כך הרבה ניסו זאת קודם ולא הצליחו - ואני רק אמתין פה ואחכה לך כשתשבר ותחליט לחזור בכיוון ההפוך.  כמו בסיפורי הרי פוטר וקללת רדיקולוס אני חייב למצוא את הקסם ונקודת המשען כדי לסלק את השדים האלה שהרי הם כולם השדים החמודים שלי.

 

המסע הזה משנה אותי ומעצב אותי כי הוא מחייב אותי לשנות את סדר היום שלי ואת המחויבויות שלי כלפי עצמי, הוא מחייב אותי לדאוג  לשעות השינה שלי ולאיכות החיים שלי בכדי ליצור את האנרגיה למלחמה בשדים ואת האנרגיה לפריצה הדרכים, הוא מחייב אותי לפנות זמן למחשבות שקטות כדי לתת מקום לרעיונות לנבוט. המסע שלי מחייב אותי להגדיר את הדברים החשובים בחיים כמו ילדים חברים ומשפחה ולפנות להם זמן מודע כדי שלא יסחפו גם הם לתוך מערבולת המיזם.

 

המיזם שלי מחייב אותי להסתכל פנימה בכל פעם ולהבין מה מקורות העוצמה והאנרגיה שלי, מהיכן אני שואב את האמונה לצעד הבא ואת הכח והאנרגיה לקום מהרצפה ולהמשיך במסע - לעולם לא יחשדו בי בחלום על ריצת מרתון אך משהו בשיחות שאנשים מדברים על ריצה למרחקים ארוכים מזכיר לי מאוד את המחשבות שלי עם עצמי על מקורות העוצמה ועל ההתמודדות עם חומות ורגעי משבר.

 

אין לי ספק כי הנחישות להתחשל ולהמשיך בדרך לצד החיפוש המתמיד של הדרך הטובה ביותר עבורי והמדויקת ביותר עבורי היא הזכייה הגדולה ביותר שלי אל היזמות החינוכית - אה וגם שינוי של מערכת חינוך ותפיסות מציאות וילדים ומבוגרים שמחים ומאושרים.

טכנולוגה וחינוך, דיון על המקום של טכנולוגיה במערכות החינוך

טכנולוגיות למידה, למידה באמצעות טכנולוגיה טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה מילים שכל כך נוכחות בשיח החינוכי ועוד במיוחד בימי קורונה כאשר המושגים של למידה מרחוק טכנולוגיות למידה וטכנולוגיה מתערבבים אלו באלו ודווקא השיח על אורינות טכנולוגית ואורינות דיגיטאלית איבד קצת את מקומו.

טכנולוגיה נועדה לשרת מטרה, פעולה. אתגר או להרחיב את גבולות האפשר ולכן באופן טבעי כאשר מחברים טכנולוגיה לחינוך השאלה הראשונה שעולה היא איך הטכנולוגיה משרתת את המטרות הפדגוגיות שלי זו שאלה חשובה ומהותית ומהווה חלק ניכר מהשיח מול מובילי ומאמני הלמידה בכל מערכת החינוך, כיצד הטכנולוגיה הזו משרתת את תהליך הלמידה? שאלה שחשוב לדון בה, אבל גם לזכור ש...... חינוך נועד להכשיר את דור העתיד לחיים בוגרים ומועילים בחברה. ובהתאם לכך חינוך שלא חושף תפיסות טכנולוגיות מהותיות  חוטא לייעודו...

 

מדפסת תלת ממד (או בצורה הרחבה ייצור דיגיטאלי) היא לא עוד גימיק שצריך לחשוב כיצד הוא משרת את הפדגוגיה, מדפסת תלת היא טכנולוגיה מהותית שמשנה ותשנה את המבנה החברתי בעולם. עולם שיכול ליצר בהתאמה אישית ובמקום על פי דרישה אין סוף מוצרים, נעל ספורט המותאמת בדיוק למידותי ולטעמי, שולחן פינת אוכל שצריך להקטין ב5 ס"מ כדי שיתאים בדיוק לחלל בדירה וזאת לפני שניכנס לפריצות הדרך ברפואה תוך שימוש בהדפסת תלת ממד. בואו נדבר רגע על העולם אליו יגדל אותו נער בעוד עשור, עולם שיכיל פחות תובלה ימית ואווירת ופחות בזבוז של חומרי גלם ואנרגיה לייצור, עולם בו רבים ממוצרי הצריכה ייצורו עכשיו ועל פי דרישה... מה תעשנה אוניות המכולה? לאן ייפנו נהגי המשאיות? מה תעשנה כלכלות עניות המתבססות על ייצור המוני? למה אני משוכנע שזה יקרה - כי זה קרה כבר בעולם הדפוס עם מקצועות שלמים שנעלמו, זה קורה מול עיני כאשר נשבר חלק במערבל המזון - הילד פשוט הכין חדש. השאלה היא לא כיצד ייצור דיגיטאלי תומך בחינוך אלא כיצד חושפים את הנערים למשמעות הייצור הדיגיטלי.  נדרשת פדגוגיה שתומכת ברעיון הזה, שתומכת בפרסונליזציה של מוצרים, שמעודדת את חופש היצירה כדי לנצל את יכולות הטכנולוגיה הזו.

 

עיבוד תמונה/ עיצוב תלת ממד/ יצירת וידאו דיגיטאלי... טכנולוגיה מגניבה שלא תמיד ברור מה השימוש שלה בכיתה אבל...כאשר הערכה שבעוד שנתיים לא נוכל להבדיל בין וידאו מצולם לסצנה שנבנתה במחשב, כאשר נראה סרטונים הקשורים לאמת מדעית או למנהיגי האומה איך נדע אם מה שאנחנו רואים זו אמת צרופה או מציאות מדומה?  כאשר השימוש במידע ויזואלי הופך למרכז החיים בזכות השימוש ברשתות החברתיות... השאלה היא לא רק כיצד עיבוד תמונה תומך בלימודי מתמטיקה אלא באיזו מידה אני מכין את הנוער להכיר את העולם הזה ולהתמודד עם מידע ויזואלי שיוצר במחשב?

 

"אינטליגנציה מלכותית" ועולם ה"ביג דטא" אינם רק מילים מפחידות שאני צריך להבין איך ישרתו אותנו בלימודי התנ"ך אלא הם גם חלק מעובדות החיים היום ובוודאי בעשור הבא אליו גדלים בני הנוער. השימוש בביג דטא ובאלגוריתמים לומדים היה ועודנו, אחד מערוצי ההתמודדות עם מגפת הקורונה, יותר ויותר רכיבים של רכבים אוטונומיים כבר משולבים ברכבים הנעים על הכבישים... מה המשעות בחיי בן הנוער בעתיד? מה הוא יכול וצריך להפיק מיכולות אלו וממה צריך להיזהר חייב להיות חלק מהשיח של מערכת החינוך אולי גם לפתח דיון אתי מהותי על חוקי הרובטיקה של אסימוב למשל

 

1.  רובוט לא יפגע לרעה בבן אדם, ולא ייתן שיפגעו בבן אנוש.
2.  רובוט יהיה חייב לציית לפקודות האדם, כמובן בתנאי שפקודות כאלה אינן סותרות את החוק הראשון, כלומר לא פוגעות באדם אחר.
3.  רובוט ידאג לשמור על קיומו שלו ועל שלמותו, אבל זאת כל עוד שאין סתירה בין ההגנה על עצמו והחוקים הקודמים.

 ואלו רק דוגמאות  בודדות  וטרם דיברנו על שיתוף מידע, ומציאות מדומה ומה המשמעות ביחסי אנוש וננו טכנולוגיות  ומחשוב לביש והנדסה גנטית....

 אחד המאמצים המרכזיים שמערכת חינוך צריכה להיות בו הוא זיהוי של טכנולוגיות מהותיות המשנות את העולם ולחשוף לשתף בשיח ובחשיבה את בני הנוער לתפיסות אלו, שיח שיכלול הבטים אתיים וחברתיים, הבתים של משמעות ופריצת גבולות לצד הבנה של מהות השינוי שצפוי לקראת וכל זה - ללא קשר אם התפיסות האלו מקדמות את הלמידה של מקצוע זה או אחר, אחת השאלות שצריכה להישאל היא איך אני משלב חשיפת הטכנולוגיה בתוך תהליכי הלמידה האחרים.

המסע שלי ביזמות חינוכי - בהירות וערפילים - פרק 6

ימי חירום ארוכים, ימים בהם הרבה ממה שתכננתי והערכתי השתנה חלקו ירד לטמיון אבל  גם  נפתחו תובנות הזדמנויות ואפשרויות חדשות. ימים ושבועות בהם מרבית הקשב והחשיבה הופנתה לניהול חירום והשגרה, כפי שהכרתי אותה, השתבשה לחלוטין. בחודשיים אלו של התעסקות, בעיקר בחירום. חודשיים שבהם הנחתי, למרבית שעות היום, את פעילות המיזם והיוזמה בצד, אבדה גם חלק מבהירות הדרך הכל כך חשובה  ונוצרו ערפלים סביב היעוד, המטרות והכוונות.
 
כאשר אני מוביל מיזם ורעיון, כאשר אני מוביל לשינוי אחד הדברים החשובים ביותר עבורי היא הבהירות. בהירות ביחס למטרות האישיות שלי, בהירות ביחס למקום שאליו אני רוצה להגיע ובהירות ביחס למקום שאליו אני רוצה להוביל את המיזם. הבהירות היא הנותנת את הביטחון והכח לצעוד בנתיבים לא ידועים עם המון פחדים עורבים. הבהירות היא שמאפשרת לצפות לחודשים ושנים קדימה ולא להתרכז רק בקשיים ובמהמורות שבצעד הקטן הבא.
 
אירוע חירום (אישי או לאומי או בינלאומי) בבת אחת מעכיר את האווירה והערפילים מופיעים ועוטפים אותי בדרך, כאשר האופק פתאום אינו בהיר עולים גם הספקות לגבי הצעד הבא. מה צריך לעשות? איך צועדים מבלי לטעות? אולי הדבר הטוב ביותר הוא כרגע לעצור ולראות לאן העולם צועד? היכן תהיה הגבינה שלי בעוד שבוע או שבועיים? הנטייה הכל כך אנושית הזו המגובה בדורות של ניסיון וטבועה בטבע האנושי שלי עומדת בסתירה למציאות סביבי.
 
העולם והיקום לעולם אינם עוצרים הם בתנועה מתמדת וגם אם הכאוס רב ועוצמת וכיוון התנועה לא ברורים התנועה קיימת. משמעות תנועת היקום היא שגם אם אני בוחר לקפוא ולא לזוז... אני בעצם זז באופן יחסי לשאר היקום או שהכל זז ביחס אלי או שאני נסחף עם הזרם. בכל מקרה אני מאבד שליטה וכיוון.
הדרך לחזור וליצור בהירות , בדיוק כמו בהפלגה בערפל... להמשיך בתנועה. אפשר ורצוי בתנועה איטית , תוך בקרה רצופה של מקום ההימצאות שלך ומה מצבם של הכלים הנעים סביבך והודעה לעולם כל הזמן על מקום הימצאותך ועל כוונותיך בצעד הבא.
 
 הצורך בתנועה קבועה מגיע מהצורך לשמור יכולת ניווט של כלי השייט, וגם מהתקדמות לכיוון היעד ולא להסחף בזרמים לכיוונים לא ברורים.
 
הצורך בהורדת מהירות והגברת ערנות - לא הסתגרות- כדי להבחין בכל רמז ושינוי אשר יכולים להצביע על הכיוון הנכון, לאתר הזדמנויות ואזורי בהירות. הערפל - כדרכם של ערפילים - בדרך כלל לא מתפוגג באחת תחילה מופיעים אזורים ראשונים של בהירות ואז הערפל הולך ונעלם. צריך להיות קשובים וערניים בכדי למצוא את קרעי הערפל וכתמי הבהירות - אחריהם תתבהר כל התמונה.
 
הצורך להשמיע לעולם את מקומך - בים כדי לאפשר לאחרים להמנע מהתנגשות בך, בעולם היזמות גם כדי ליצור מחויבות ובדיקת מציאות מול המציאות המשתנה וגם כדי ששותפי לדרך ידעו היכן אני נמצא וימנעו מהתנגשות או יחברו אלי למטרה החדשה/ ישנה...