טכנולוגיות למידה, למידה באמצעות טכנולוגיה טכנולוגיה בשירות הפדגוגיה מילים שכל כך נוכחות בשיח החינוכי ועוד במיוחד בימי קורונה כאשר המושגים של למידה מרחוק טכנולוגיות למידה וטכנולוגיה מתערבבים אלו באלו ודווקא השיח על אורינות טכנולוגית ואורינות דיגיטאלית איבד קצת את מקומו.
טכנולוגיה נועדה לשרת מטרה, פעולה. אתגר או להרחיב את גבולות האפשר ולכן באופן טבעי כאשר מחברים טכנולוגיה לחינוך השאלה הראשונה שעולה היא איך הטכנולוגיה משרתת את המטרות הפדגוגיות שלי זו שאלה חשובה ומהותית ומהווה חלק ניכר מהשיח מול מובילי ומאמני הלמידה בכל מערכת החינוך, כיצד הטכנולוגיה הזו משרתת את תהליך הלמידה? שאלה שחשוב לדון בה, אבל גם לזכור ש...... חינוך נועד להכשיר את דור העתיד לחיים בוגרים ומועילים בחברה. ובהתאם לכך חינוך שלא חושף תפיסות טכנולוגיות מהותיות חוטא לייעודו...
מדפסת תלת ממד (או בצורה הרחבה ייצור דיגיטאלי) היא לא עוד גימיק שצריך לחשוב כיצד הוא משרת את הפדגוגיה, מדפסת תלת היא טכנולוגיה מהותית שמשנה ותשנה את המבנה החברתי בעולם. עולם שיכול ליצר בהתאמה אישית ובמקום על פי דרישה אין סוף מוצרים, נעל ספורט המותאמת בדיוק למידותי ולטעמי, שולחן פינת אוכל שצריך להקטין ב5 ס"מ כדי שיתאים בדיוק לחלל בדירה וזאת לפני שניכנס לפריצות הדרך ברפואה תוך שימוש בהדפסת תלת ממד. בואו נדבר רגע על העולם אליו יגדל אותו נער בעוד עשור, עולם שיכיל פחות תובלה ימית ואווירת ופחות בזבוז של חומרי גלם ואנרגיה לייצור, עולם בו רבים ממוצרי הצריכה ייצורו עכשיו ועל פי דרישה... מה תעשנה אוניות המכולה? לאן ייפנו נהגי המשאיות? מה תעשנה כלכלות עניות המתבססות על ייצור המוני? למה אני משוכנע שזה יקרה - כי זה קרה כבר בעולם הדפוס עם מקצועות שלמים שנעלמו, זה קורה מול עיני כאשר נשבר חלק במערבל המזון - הילד פשוט הכין חדש. השאלה היא לא כיצד ייצור דיגיטאלי תומך בחינוך אלא כיצד חושפים את הנערים למשמעות הייצור הדיגיטלי. נדרשת פדגוגיה שתומכת ברעיון הזה, שתומכת בפרסונליזציה של מוצרים, שמעודדת את חופש היצירה כדי לנצל את יכולות הטכנולוגיה הזו.
עיבוד תמונה/ עיצוב תלת ממד/ יצירת וידאו דיגיטאלי... טכנולוגיה מגניבה שלא תמיד ברור מה השימוש שלה בכיתה אבל...כאשר הערכה שבעוד שנתיים לא נוכל להבדיל בין וידאו מצולם לסצנה שנבנתה במחשב, כאשר נראה סרטונים הקשורים לאמת מדעית או למנהיגי האומה איך נדע אם מה שאנחנו רואים זו אמת צרופה או מציאות מדומה? כאשר השימוש במידע ויזואלי הופך למרכז החיים בזכות השימוש ברשתות החברתיות... השאלה היא לא רק כיצד עיבוד תמונה תומך בלימודי מתמטיקה אלא באיזו מידה אני מכין את הנוער להכיר את העולם הזה ולהתמודד עם מידע ויזואלי שיוצר במחשב?
"אינטליגנציה מלכותית" ועולם ה"ביג דטא" אינם רק מילים מפחידות שאני צריך להבין איך ישרתו אותנו בלימודי התנ"ך אלא הם גם חלק מעובדות החיים היום ובוודאי בעשור הבא אליו גדלים בני הנוער. השימוש בביג דטא ובאלגוריתמים לומדים היה ועודנו, אחד מערוצי ההתמודדות עם מגפת הקורונה, יותר ויותר רכיבים של רכבים אוטונומיים כבר משולבים ברכבים הנעים על הכבישים... מה המשעות בחיי בן הנוער בעתיד? מה הוא יכול וצריך להפיק מיכולות אלו וממה צריך להיזהר חייב להיות חלק מהשיח של מערכת החינוך אולי גם לפתח דיון אתי מהותי על חוקי הרובטיקה של אסימוב למשל
- רובוט לא יפגע לרעה בבן אדם, ולא ייתן שיפגעו בבן אנוש.
- רובוט יהיה חייב לציית לפקודות האדם, כמובן בתנאי שפקודות כאלה אינן סותרות את החוק הראשון, כלומר לא פוגעות באדם אחר.
- רובוט ידאג לשמור על קיומו שלו ועל שלמותו, אבל זאת כל עוד שאין סתירה בין ההגנה על עצמו והחוקים הקודמים.
ואלו רק דוגמאות בודדות וטרם דיברנו על שיתוף מידע, ומציאות מדומה ומה המשמעות ביחסי אנוש וננו טכנולוגיות ומחשוב לביש והנדסה גנטית....
אחד המאמצים המרכזיים שמערכת חינוך צריכה להיות בו הוא זיהוי של טכנולוגיות מהותיות המשנות את העולם ולחשוף לשתף בשיח ובחשיבה את בני הנוער לתפיסות אלו, שיח שיכלול הבטים אתיים וחברתיים, הבתים של משמעות ופריצת גבולות לצד הבנה של מהות השינוי שצפוי לקראת וכל זה - ללא קשר אם התפיסות האלו מקדמות את הלמידה של מקצוע זה או אחר, אחת השאלות שצריכה להישאל היא איך אני משלב חשיפת הטכנולוגיה בתוך תהליכי הלמידה האחרים.
