למידה מבוססת יצירה במרחבי ה 3D3C - כמעט שנה לקורונה

 

מרחבי ה 3D3C  -מרחבי תלת ממד מרובי משתתפים המשלבים יצירה, מסחר ושיתוף בין התלמידים - סיכום מחצית ראשונה ובעצם סיכום של שנה של למידה בקורונה.

 

מחצית השנה, גם אם מחצית בצל קורונה בה רוב תלמידנו היו מרבית הזמן בבית, עדיין היא מחצית השנה וזו הזדמנות טובה לעצור ולקחת נשימה לרגע ולהסתכל בגאווה על מה שהישגנו ולשפר ולהיערך למחצית השנייה של שנת הלימודים,

מחצית המגיע הפעם עם תחושה ששנת הלימודים טרם נפתחה באמת אבל מצד שני מחצית שנה שכבר התקיימה בה למידה משמעותית ונוצרו קשרים עם התלמידים. מחצית שנה שבה התלמידים והמורים, וגם ההורים כבר הבינו ולמדו איך עובדים מרחוק ואיך מסתדרים עם המחשב בבית ועם תורנויות הלמידה אז זו בהחלט הזדמנות לסכם לרגע את מחצית השנה.

 

גילוי נאות - לאחר עשור של למידה והדרכה במרחבים תלת ממדיים אני יודע שסביבות אלו אינן תמיד קלות ומובנות ודורשות, לעיתים קרובות, יותר מאמץ מקריאת ערך בוויקיפדיה...אבל המסע לאורך השנים נמשך, מסקרן ומלמד ובשנת הקורונה המסע הזה הפך אף למרתק יותר אז מה באמת גילינו ולמדנו בחצי השנה האחרונה?

 

הזכרנו לעצמנו ולאחרים שתלמידים יכולים להחזיק מפגשים של שלוש ואפילו שש שעות תוך כדי יצירה ועבודה ואפילו לשתף פעולה ובסוף המפגש לבקש עוד חצי שעה של השלמה. הכל תלוי ברמת העניין ובהתאמת האתגר, בקשב לתלמידים - וכן גם במתן הפסקות ומנוחות ראויות

נוכחנו שרבים מתלמידנו מתחברים גם בשעות מעבר ללימודים ומשכללים מיומנויות ויוצרים רעיונות ובעצם יוצרים למידה משמעותית גם אם אין מורה או מבוגר אחראי.

למדנו שוב שכולם אוהבים ליצור גם אם בהתחלה קצת יותר קשה לתת את הדחיפה הראשונה וצריך לשכנע ולהראות שהשד אינו נורא כל כך.

גילינו שנוצרים קשרים חברתיים אמתיים בין התלמידים, קשרים חברתיים המורכבים ממתחים שנבנים ומפורקים, מבדיקת גבולות ועזרה הדדית, מהרבה צחוק משותף אך גם מצעקות וכעסים - בקיצור מפגש חברתי אשר מעשיר את עולם המשתתפים.

נחשפנו גם לאלימות מקוונת במגוון דרכים וצורות (חלקן בהחלט יצירתיות) - חרמות בין תלמידים, הצקות, בדיחות על חשבון אחרים והבנו שצריך לטפל בה בדיוק כפי שמטפלים במרחב הכיתתי, בשיחה והסברה, תגובה ואמירה ברורה.

הבנו שלתלמידים ולמורים לעיתים קשה, קשה לעבור לפרדיגמה חדשה המעבירה חלקים גדולים מאחריות הלמידה ללומד. קשה ללומד לקבל את האחריות במלואה וקשה למורה לשחרר את האחריות וקשה להורה לקבל את התשובה שהילד צריך למצוא את ההסבר בעצמו.

הבנו שמכשולים קטנים כמו שם משתמש וסיסמא הופכים מורכבים הרבה יותר מול כיתה מקוונת שלמה שממתינה.

שיכללנו את היכולת שלנו להסביר ולהנגיש את ההדרכה אך הבנו שאנחנו צריכים לעשות עוד כברת דרך רבה כדי להפוך את החוויה לנעימה ומוכרת לכולם ובכל השפות והתרבויות

הבנו שתלמידים יכולים להפוך שקופים בקלות רבה יותר בעידן המקוון ויש לשים לב לפרטים ולהבנה של כל אחד כדי שלא יישאר מאחור ולא ישתבלל לתוך הקוביה השחורה.

התתחוור לנו בצורה ברורה שלמרות האמונה שילדים הם חיות מחשבים – חסר להם המון ידע בסיסי בחיים מקוונים.

ובעיקר למדנו שהדרך עוד ארוכה ושאנחנו אוהבים ללמוד וכבר קופצים לחצי שנה הבאה