המסע שלי ביזמות חינוכית - 2 האור האדום של המכירות

פיתוח של רעיון לכדי חברה המתקיימת ופורחת בזכות עצמה, דורש נחישות, התמדה בדרך, אך כנראה יותר מהכל, דורש התפת

חות מתמדת, אתגור של אזורי הנוחות שלי פריצת גבולות והמצאה מחודש של עצמי בכל תקופה.

לכל אחד מאתנו יש במוחו אורות ירוקים ואדומים, ירוקים הדברים שאנחנו עושים בחפץ לב, לא דוחים לאחר אחר כך, מרגישים שאנחנו יודעים ושולטים בהם. הירוקים בחיי הם הדברים שמוכרים כדברים שאני טוב בהם, הם באים בפשטות ובקלות...

האדומים, הו האורות האדומים המהבהבים בראש בכל פעם שדבר שאני לא אוהב לעשות, להתמודד אתו או שהוא קשה לי מופיע ברשימת הדברים שאני נדרש לעשות. זה אותו דו"ח התנועה שמציץ ומזכיר שצריך לשלם אותו, זו אותה השיחה עם הלקוח הכועס שכדאי לעשותה, זה סידור העבודה למדריכים בשבוע הבא...

דווקא באורות האדומים שלי, גיליתי, מסתתרים המפתחות להתפתחות האישית שלי ולהמשך הצמיחה שלי כיזם בכלל וביוריקה וורלד בפרט. דווקא האורות האדומים הנדלקים בראש גורמים לשיתוק הגוף ולהתכרבלות מול רצף בינג'  בפעם הרביעית של המפץ הגדול...דווקא שם ישנו הפרס הגדול.

כמו כל פרס גדול בחדר בריחה איכותי, כדי לזכות בפרס הגדול עבורי ועבור החברה שלי, שהסתתר מאחורי האדום של עולם המכירות היה צורך לפצח "חדר בריחה" שלם.. הצעד הראשון דרש בלזהות את האדום מכירות בחיי. כי האור האדום נוטה לפעמים להסתתר בעמקי המח ולהצניע את קיומו תוך שהוא מנהל ערוצים שלמים של מידע פעולות וידע. מכירות הם לב ליבו של העסק והם הבסיס לקיומו אבל אני איש פדגוגיה ופיתוח טכנולוגי אין לי את הזמן לעסוק במכירות.... ואם לעסוק במכירות אז זמני יקר מידי אני עוסק רק בקשר אסטרטגי עם גופים גדולים..... ואם הפתרון שלי מעניין אותם הם יפנו אלי אני לא צריך להציק להם...לא נעים להטריד אנשים סתם אם הם לא מבקשים אותי אז לא צריך....ואני גם לא מנהל משא ומתן על המכיר כי אני איש פדגוגיה וטכנולוגיה לא איש מכירות ..אין לי זמן להוציא הצעת מחיר מעודכנת.

השלב הראשון היה הישרדותי, חייבים לבצע מכירות כדי להציל את החברה ואז הגיעו תור הסיפורים האחרים, סיפורים שאפשרו להתיידד עם המכירות כמו אתגר יומי של כמה כסף מכרנו או הסתכלות עם פעול המכירות כהזדמנות לפגוש אנשים ולעשות איתם את הדבר החביב עלי...לדבר על עצמי...זו הייתה פריצת דרך משמעותית - עבורי ועבור היוזמה אבל עדיין  רק עוד חדר אחד שנפתח בחדרי הבריחה ממכירות

המפתח לדלת הבאה היה בלסמן שיש לי בעיה בלדבר על כסף ולהציב את השרות שלי כבעל ערך אמיתי שצריך לשלם עליו, מבלי להתבייש ולהתבלבל אלא בגאווה של איש מקצוע המציג תוצר איכותי שמשפר את איכות ההוראה והלמידה בכיתה... התשלום על השרות שלי זו בעצם הבעת ההערכה על איכות השירות שלי..

השלב הבא בחדר הבריחה של עולם המכירות היה להפוך את זה לירוק שלי שמרגש אותי... מכירות הם המנוע שמגדל את החלום שלי - כמו שגנן אוהב לעסוק בזבל והשקיה הגורמים לגינתו לפרוח כך יזם אוהב לעסוק במכירות ובקבלת הערכה מלקוחת כעוד צעד בהגשמת החלום שלו... ואז נפתחה הדלת הבאה של חדר המכירות

ומאחוריה עולם שלם של מכירות הכולל ירוקים ואדומים ואני מתרגש לצעוד וללמוד את העולם הזה כי...מאחורי כל אדום שאצליח לפצח מסתתר מפתח להתפתחות שלי ועוד צעד להגשמת החלום

המסע שלי ביזמות חינוכית - ההתמדה

בתהליך הבניה של התפיסה החינוכית שלי בכלל ושל  יוריקה בפרט, לצד הניצוצות, רגעי ההתגלות וימים מרגשים, עומס רגשי כאבים וסיפוק אני יכול להזניח בקלות את השיגרה, להניח בצד את פעילויות היום יום ולהתבשם מאוויר הפסגות או להתבאס מעמקי התהומות.

כל יזם, ובמיוחד אני, שמח לברוח מרגעי השגרה המשמימים, רגעים הנתפסים כשייכים לעולמם של יושבי המשרדים ולשכוח כי מדובר במרוץ ארוך הכולל גם ובעיקר את העשיה היומיומית ואת ההתמדה בדרך.

במסע אותו אני עובר אני לומד דווקא לברך על רגעים אלו, לחפש אותם ולשמור להם מקום בחיי. רגעים חשובים המאפשרים ומחייבים את הצורך ללכת צעד אחר צעד בהתמדה בתוך המסלול ללא קפיצות דרך וללא צילצולים אשר לעיתים מסווים את המציאות לדברים אחרים.

צעדים אלו של התמדה הינם צעדים קריטיים לשמירה על תהליך התנועה וההתקדמות. הצעדים הללו הם המפתח להמשך עשיה גם כאשר עוברים רגעים של משבר ואובדן דרך. דווקא באותם רגעים של בלבול, של אובדן רגעי של האמונה כאשר אני מביט סביב ואינני בטוח מה הצעד הבא ומה הצעד הנכון ההצמדות לשגרה יום יומית מחייבת, שיגרה המכתיבה שעתיים של ישיבה מול מחשב, התחייבות של עשרה טלפונים ליום ללקוחות, בדיקת חשבון הבנק, יצירת דיווח לשותפים ובדיקה של עמידה ביעדים, סידור פינת העבודה בתום היום ו ביצוע גיבויים לתכנים. דווקה שגרות עבודה אלו הן הפעולות שמבטיחות את התנועה קדימה ברגעי המשבר.

להפתעתי הבנתי שפעולות שגרות אלו גם הכרחיות ברגעי האופריה (יש האומרים שהגאות היא צידו האחר של השפל) כי ברגעי האופריה יש לי נטיה להזניח את כל השאר ולהענג מאוויר הפסגות, הפעם ההתמדה מאפשרת לחזור לקרקע המציאות ללא התרסקות ולהבטיח שהאופוריה מסתיימת בתנועה קדימה ולא רק זינוק גבוהה לאויר המחזיר אותנו לאותה נקודת התחלה בדיוק.

במילים אחרות דווקא העוגנים הבסיסיים של סדר היום הם אלו המסייעים להשאר בתדר העשייה והכוונה ומאפשרים להמשיך במרוץ.