המסע שלי ביזמות חינוכית - ההתמדה

בתהליך הבניה של התפיסה החינוכית שלי בכלל ושל  יוריקה בפרט, לצד הניצוצות, רגעי ההתגלות וימים מרגשים, עומס רגשי כאבים וסיפוק אני יכול להזניח בקלות את השיגרה, להניח בצד את פעילויות היום יום ולהתבשם מאוויר הפסגות או להתבאס מעמקי התהומות.

כל יזם, ובמיוחד אני, שמח לברוח מרגעי השגרה המשמימים, רגעים הנתפסים כשייכים לעולמם של יושבי המשרדים ולשכוח כי מדובר במרוץ ארוך הכולל גם ובעיקר את העשיה היומיומית ואת ההתמדה בדרך.

במסע אותו אני עובר אני לומד דווקא לברך על רגעים אלו, לחפש אותם ולשמור להם מקום בחיי. רגעים חשובים המאפשרים ומחייבים את הצורך ללכת צעד אחר צעד בהתמדה בתוך המסלול ללא קפיצות דרך וללא צילצולים אשר לעיתים מסווים את המציאות לדברים אחרים.

צעדים אלו של התמדה הינם צעדים קריטיים לשמירה על תהליך התנועה וההתקדמות. הצעדים הללו הם המפתח להמשך עשיה גם כאשר עוברים רגעים של משבר ואובדן דרך. דווקא באותם רגעים של בלבול, של אובדן רגעי של האמונה כאשר אני מביט סביב ואינני בטוח מה הצעד הבא ומה הצעד הנכון ההצמדות לשגרה יום יומית מחייבת, שיגרה המכתיבה שעתיים של ישיבה מול מחשב, התחייבות של עשרה טלפונים ליום ללקוחות, בדיקת חשבון הבנק, יצירת דיווח לשותפים ובדיקה של עמידה ביעדים, סידור פינת העבודה בתום היום ו ביצוע גיבויים לתכנים. דווקה שגרות עבודה אלו הן הפעולות שמבטיחות את התנועה קדימה ברגעי המשבר.

להפתעתי הבנתי שפעולות שגרות אלו גם הכרחיות ברגעי האופריה (יש האומרים שהגאות היא צידו האחר של השפל) כי ברגעי האופריה יש לי נטיה להזניח את כל השאר ולהענג מאוויר הפסגות, הפעם ההתמדה מאפשרת לחזור לקרקע המציאות ללא התרסקות ולהבטיח שהאופוריה מסתיימת בתנועה קדימה ולא רק זינוק גבוהה לאויר המחזיר אותנו לאותה נקודת התחלה בדיוק.

במילים אחרות דווקא העוגנים הבסיסיים של סדר היום הם אלו המסייעים להשאר בתדר העשייה והכוונה ומאפשרים להמשיך במרוץ.