חברת מופת - הצעד ההכרחי הראשון (לא רק לשמאלנים)...

כשאתם נתקלים במודעת דרושים למנהל צוות  של 30 או 100 אנשים, מה עובר בראשכם? כיצד אתם מתמחרים את המנהל הדרוש? נדרש אדם עם הכשרה משמעותית ובהתאם שכרו יהיו 15,000 לחודש? 17,000 לחודש? בתוספת החזקת רכב, נופשים מעת לעת  ומטבחון איכותי לאנשי צוות בלבד

כשאתם נתקלים במודעת דרושים למנהל ארגון של כ50 או 100 עובדים מקצועיים הנותן שירותים לכמה מאות לקוחות או אלפים בודדים כיצד אתם מתמחרים ומעריכים אותו?  30,000 לחודש?  40,000 לחודש? כמובן בתוספת הטבות, רכב, אופציות וכו'

אז למה כשאתם רואים מורה האחראי לעבודת צוות של לפחות 30 תלמידים בכיתה ובדרך כלל על הקידום המקצועי של עוד כ200 תלמידים בשכבות שונות ואמור להיות בקשר עם כ400 הורים, מורה שבוודאות למד תואר ראשון וסביר להניח שגם תואר שני. משכורת של 5,000 ₪ או 8,000 ₪ נשמעת הגיונית? ולמה פתאום ההערכה לאדם צוללת פלאים? ולמה האבסורד לא זועק לשמיים? למה הרעיון שלמורה אין פינה שקטה בה הוא יכול לשבת, ללמוד, להיפגש, לפתח רעיונות חדשים או להירגע אחרי חוויה רגשית קשה נשמע סביר? באיזו פלנטה ההרגל שהמורה צריך להביא את כוסות הקפה ולפעמים גם את הקפה והחלב מהבית נשמע הגיוני?

איך יכול להיות שכשמדובר על מנהל בית ספר המנהל צוות של 50 ולפעמים 200 מורים מקצועיים האחראי על רווחתם והכשרתם של המורים בכדי להבטיח את הצלחתם של מאות ולפעמים אלפי תלמידים הלסת לא נשמטת בהערכה והמספרים של 30,000 ₪ לחודש נראים פתאום מופרכים ולא הגיוניים?

או או עצרו וקחו אוויר... הנה מגיע הצעקה על ימי  החופשה ועל איכות המורים ושיטות ההוראה, הנה מגיע הצקצוק על המורה ההיא שלא השקיע ולא ספרה את הילד בכיתה ולא משנה שהיא אחרי 6 שעות הוראה רצופות בלי פינה אחת שקטה ועם 35 תלמידים בכל כיתה, ומעל לכל מגיע הנימוק המכריע איך אנחנו למדנו בכיתות רותחות מחום ללא מזגנים, ואצלנו למדנו בעל פה גם את שירת הים ושירת רחל ועוד המון קנונים ואיך אנחנו כיבדנו את המורים....אז על מה הם כל הזמן מתלוננים...

לאלו המנתקים את האונה הימנית מהאונה השמאלית דווקא כשמגיעים לדבר על חינוך מורים ומוכנות לחיים... אכן החיים השתנו עד מאוד בשלושים וחמישים השנים האחרונות (ונגלה בסוד שגם אנחנו לא ממש כיבדנו את המורים, וגם עלינו צעקו שאנחנו מרבים לפטפט בשעורים). הדרישות בפניהן יתייצב דור הצעירים הנוכחי גדולות לאין שעור מהדרישות שהיו בפנינו לפני שניים ושלושה עשרוים. דרישות של מצוינות אישית וקבוצתית, דרישות של יכולת עיבוד מידע לידע וידע לתובנות, דרישות של למידה עצמאית לאורך כל החיים של נושאים חדשים ובלתי מוכרים, אתגרים של עולם המשתנה בכל מובן ובכל רגע מול עיננו ואתגרי המחר הם השערות רחוקות שאינן עדיין ברורות.

 בכדי שנצליח לשרוד באתגרים המקומיים והגלובליים שמונחים לפתחנו, כדי שנוכל לשרוד במזרח תיכון חדש או ישן ובכדור הארץ הבועט בחזרה את עצם קיומנו. כל אחד מהילדים צריך להיות מאומן בפיתוח שרירי היכולת והכישרון שלו עד לקצה גבול היכולת. כדי להשיג את זה כנקודת פתיחה ולא כיעד הסיום - כל מפת ההוראה צריכה להשתנות והמובילים של השינוי, לפני הכול הם המורים. המורים שצריכים להוביל מהפכה כנגד כל הסיכויים ושם אנחנו צריכים את הטובים שבטובים.

אני לא נאיבי, יזם והזוי כנראה שכן אבל נאיבי כבר קצת פחות. מהפכה עמוקה ויסודית בשכר המורים ובתשתית היא הכרחית ומייד מאיפה הכסף למהפכה שכזו מהפכה שמשנה את סדרי התקציב מיסודו? איך יעמדו בפרץ כאשר כל אחד יבוא עכשיו וידרוש את חלקו?  לימד אותי פעם חכם סיני זקן, שבחיים, קודם שמים את הדברים החשובים ואחר כך מוצאים מקום וזמן לדברים הפחות חשובים. ישנו הכרח להפוך את סדר העדיפויות שלנו מהיסוד. חייבים לשנות את מבנה ההשקעה בחברה לא בתהליך של עשורים אלא בקבועי זמן של חדשים .

מערכת החינוך היא גדולה ויקרה ולכן כל שינוי נראה בלתי אפשרי אבל שינוי של אחוז או שניים בתקציב המדינה והנה קרתה המהפכה... כי חייבים להגיע למצב שנערי האוצר מרוויחים קצת פחות ממנהלי בתי ספר מובילים, מורים מוצלחים מתוגמלים כמו פקידי בנקים בכירים ורכזי מגמות אינם מתביישים מול מסלקי תביעות. כשנבין את זה ונראה שעל כל משרת מורה מתחרים שלושה מועמדים ועל כל כיסא פנוי בהכשרת מורים יש 5 תלמידים מעוניינים נדע שצעדנו את הצעד הראשון לחברת מופת המכשירה ומציידת את דור העתיד בכוונה וברצון להתפתחות עצמית.