יום הכיפורים שלי

מאז הייתי בכיתה א' יום הכיפורים שלי תמיד מערב את קדושת היום השקט וההליכה על הכבישים, את ההתרגשות של הימים הראשונים בבית הספר ואת הילד הקטן ששועט הביתה על האופניים הלבנים, החדשים, בבוקרו של יום הכיפורים לספר שיש המון מכוניות בכבישים.

הורים רציניים, דוד שבא ואמר שמגייסים ומיד אחר כך אבא שעוזב את הבית בבהלה עם מדים ונשיקה כי זה מה שצריך, וכמובן את מהדורות החדשות הראשונות, ביום כיפור, המודיעות על הקרבות בכל החזיתות.

תמיד צרובה בי התמונה של בית הכנסת אליו הלכתי עם סבא, בית הכנסת הגדול, בית הכנסת של החגים, ובשבת ההיא בכל פעם נכנס אדם אחר וקרא לאחד המתפללים כי בקשו שיתגייס והרכב כבר מחכה מעבר לפינה

לא באמת הבנתי מהי מלחמה למרות שהייתי מרותק למסך הטלוויזיה לפרשנויות ולתמונות. ופתאום לא הולכים לבית הספר וישנים במקלט עם בני הדודים והדודות.

לא באמת הבנתי מה קורה רק זוכר שהבנתי שסוכה חייבת להיות ודוד "סומר" כמובן בא לעזור לבנות והתלבטנו עם מותר להדליק את המנורות. והסוכה הייתה מלאה וכולם באו, בכל זאת, לחגוג את הסוכה כי איך אפשר בלי חג סוכות במשפחה.

וזכורות לי הגלויות מהחזית וכמה אבא התעקש שאנסה לכתוב אותיות ראשונות על הגלויה כדי לקבל ד"ש מהמשפחה.

מאז היו מלחמות נוספות וכאובות, אבא שוב לבש מדים ופשט מדים יצא וחזר משרות מילואים ואחריו גם הגיע תורי לשרות צבאי ולשרות המילואים ואז הבת שהתגייסה והשתחררה והבן שנכנס גם הוא למעגל הלחימה.

המחזור שלי השנה חוגג 50 , ככה באמצע החיים פתאום נופלת התודעה שאנחנו הם ההורים  ההם ששלחו את ילדיהם למלחמה ההיא. ולכולנו צרובה בתודעה המלחמה בתחילת כיתה א' קטנים מדי מכדי להבין אך גדולים מספיק לאסוף את הריחות והצלילים ולזכור את הפרצופים המודאגים .

אין שום דבר שמכין אותך להיות אבא לילד לוחם, לא הניסיון ולא הידיעה וגם לא הפרצופים המודאגים של ההורים שפעם צחקת עליהם ולא הבנת את פשרם והיום אתה מנסה להחביא אותם ככל יכולתך עד לשיחת הטלפון הבאה.

אז דווקא ביום הכיפורים הזה של אמצע החיים, שהזיכרונות וההווה יוצרים תערובת ייחודית. דווקא יום כיפורים זה המערבב כל כך הרבה תחושות וזיכרונות של היותנו עם וגם היותנו פרטים. היותנו ישראלים וגם יהודים דווקא ביום כיפורים זה אני מבטיח גם השנה לנסות.

לנסות להיות אדם טוב יותר.

לנסות להיות סבלני יותר.

לנסות לשמוע רעיון של אחר עד סופו.

לנסות לאפשר לרעיון למצוא את מקומו.

לנסות ליהנות מרגעים מיוחדים.

לנסות לאסוף ולזכור את הרגעים החשובים.

לנסות לזכור שהזיכרונות הם אנחנו

לנסות להבין שמה שהיה לא חייב שיהיה

גמר חתימה טוב