לפני 45 שנה כתב אלווין טופלר את ספר החובה
"הלם העתיד" ספר זה ליווה אותי בנעורי כעשור לאחר מכן והיה דייר קבוע
מעל מיטתי לאורך שנים. חלקים ממנו מהדהדים בי עד היום ומהווים מנוף לפעילותי
החינוכית ופריזמה לתפיסת המציאות בה אנו חיים. הטענה העיקרית המופיע ב"הלם
העתיד" היא שאנו צפויים לעבור יותר ויותר שינויים בזמן קצר מדי וקצב השינויים
הגובר יגרור או בעצם כבר גורר - ערעור הרגשת הביטחון וקושי להסתגלות של חברות
ארגונים ופרטים בחברה....
כמעט מדי שבוע אני פוגש תפיסה חינוכית, מערכת
למידה, טכנולוגיה חדשה הגורמת לי להתרגשות ורצון מידי לנסות ולהשתמש בה ולבחון
אותה מול ילדים, בני נוער ומורים. בחלק גדול מהמקרים במפגש עם מורים ומחנכים אני
ניתקל בתגובה של "שוב משנים?" אין אפשרות לעקל את כל השינויים הללו תנו
לנו קצת שקט ותפסיקו לשנות כל הזמן... מערכת החינוך עוד לא שם תן לנו להצליח לעשות
את הצעד הראשון ואחר כך נראה...לאחר אתנחתא קלה עולה הסוגיה של איך המורה והמחנך
נשאר רלוונטי בכיתה, והאם על החינוך לקפוץ על כל טרנד טכנולוגי חדש או להמתין ולראות מה מבשיל ולאן נושבת הרוח.
אנחנו חיים בתקופה חינוכית מרתקת ו"הלם
העתיד" לגמרי כאן. הטכנולוגיה כבר אינה רק עוד משהו חדש שעלינו ללמוד איך
להשתמש בו כדי להבין את השפה של הילדים אלא היא משנה, בקצב הולך וגובר, את המבנה
החברתי שלנו, את מעגלי ההכרות שלנו, את המשמעות של מיהו חבר, את מבני האישיות שלנו
ואת המקצועות בהם אנו עוסקים ואולי החשוב מכל את הציפיות שלנו מעתידנו.
קצב שינוי מאפייני הדורות הוא,
אולי, הדוגמא הטובה ביותר לכך, דור ה X - ילידי שנות השישים והשבעים - היה עסוק במהפכת המידע, דור הY
ילדי שנות ה80 וה90 כבר נולד אל תוך עידן האינטרנט והתבגר לתוך הרשתות
החברתיות. דור הZ ילדי שנות ה2000 כבר נולד עם המסך ביד והעולם
נראה לו כאפליקציה אך השנוי לא הסתיים וכבר סומן דור האלפא - דור של יזמים פורצי
גבולות אשר יגדלו לתוך המחשוב הלביש ונקודת הסינגולריות (הנקודה בה מחשבים ישיגו
יכולת חשיבה זהה או גבוהה משל האדם וישנו את חיינו למשהו אחר - שוב..)
מיפוי דורות אלו מגדירים צורת תקשורת שונה בין
בני האדם, צורת עבודה שונה, יכולת התמקדות שונה, דרכי פתרון בעיות והתמודדות עם
קשיים שונה, מסלול בניית קרירה שונה, חיים זוגיים שונים, תחום שונה של גילאי ילדות
(ההולך ומתקצר) ובגרות ומערכת ציפיות שונה מהחיים ואפילו הגדרות שונות על מהי
הצלחה או כישלון. בעודנו ממתינים לראות כיצד ישפיע המחשב האישי והטאבלט על צורת הלמידה העולם כבר עוסק במחשוב לביש והולוגרמות. הילדים של מערכת החינוך היום יפעלו יצרו ילמדו ויתפרנסו יצרכו שירותים מזון ופנאי בעולם שונה לחלוטין מהעולם המוכר לנו כיום
מול הלם עכשווי זה עומד ציבור המורים אשר ככלל בחר בהוראה כקרירה ועוסק בתחום זה
בטווח של 30- 50 שנה. טווח זה מחסה כיום שלושה דורות מאופיינים שונים עם דגשים
פדגוגיים שונים, יכולות למידה שונות ותפיסות עולם שונות המחייבות התייחסות שונה
בכל פעם לכל תפיסות היסוד בהוראה שהכרנו קודם
כל מי שרוצה לעסוק בתחום ההוראה ועל אחת כמה
וכמה בתחום החינוך חייב להסתגל לתרבות של שינוי מתמיד בקצב הולך וגובר והמכין את
הילדים והצעירים של היום לחיות בעידן של שינוי מתמיד. כדי להתמודד עם שינוי מתמיד
עלינו לפתח תרבות המקדשת את הלמידה ויצירת התובנות באופן רציף - יום יומי - אין זה
מספיק להתעדכן רק במסגרת השתלמות שנתית או אחת לכמה שנים. עלינו כמורי דור העתיד
להבין שהשינוי הוא חלק מהותי מהחיים וכשתלמידנו יתבגרו אחד הדברים הבודדים שיישאר
יציב בחייהם הוא השינוי...
כאנשי חינוך, כמורים, כמדריכים וכהורים איננו
יכולים לבחון את המיומנויות הנדרשות מאתנו או מבוגר מערכת החינוך אחת לעשור או
שניים. מיומנויות אלו נדרשות לבחינה מחודשת בכל שנתיים עד חמש ובכל פעם עליינו
לחשב את מסלול ההוראה והחינוך מחדש. אילו מיומנויות על מערכת החינוך להקנות? אלו יסודות ידע נדרשים? מה גבולות הכיתה ומהם
המעגלים החברתיים בהם אנו עוסקים? תהליך זה הוא קשה, דורש משאבים ואימון ובעיקר
מפחיד מתוך צעידה קבועה אל הלא נודע אך למי שיעז ויקפוץ בחדווה אל תוך השינוי צפויה
חוויה מרתקת של חידוד החשיבה ולמידה ומעל הכל חוויה של להיות במרכז העשייה......
הלם הווה מרגש ומסעיר לכולנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה