מטאוורס - סביבת חיים ללמידה והתנסות.

המטאוורס הפך בשנתיים שלוש האחרונות לבאז וורד החדש של מערכת החינוך (טוב... עד אשר הוא הוזז לטובת ה AI המלך החדש). מה כל כך מושך במטאוורס? למה המטאוורס הוא סביבה חינוכית מעולה ולמה מדובר בתפיסת בסיס שלא הולכת לשום מקום?

המטאוורס  או מרחבי ה 3D3C (מרחב תלת ממדי מרובה משתתפים בו המשתתפים יכולים לפגוש אחד את השני ולקיים אינטראקציה חברתית, ליצור אובייקטים או שירותים ולהתנהל עם כליי מסחר וכלכלה בתוך הקהילה) מתגלגל כרעיון טכנולוגי, מתחילת שנות ה90 של המאה הקודמת ובעצם נמצא עם התפיסה האנושית כבר מאות שנים. הרעיון שניתן לברוא מציאות חדשה המתאימה לצרכינו ורצונותינו  ולקיים בה מערכת חברתית, רגשית, יצרנית וכלכלית מלווה את האנושות מימי המיטולוגיה ואולי עוד קודם לכן. המטאוורס בשונה ממשקפי מציאות מדומה/ רבודה או משולבת הוא רעיון מהותי של פעילות ולא רק דרך הצגה של תכנים (ואין מה לקפוץ על גודל המהפכה הטמונה ב VR ו AR אני יודע וחסיד גדול שלה אבל בכול זאת....)

 

אז למה המטאוורס הוא  גם מרחב טכנולוגי מעולה, ללמידה והתנסות בטכנולוגיה אבל גם ובעיקר, מרחב רעיוני מעולה לחינוך יצירת פדגוגיות חדשות ושיפור מיומנויות? פשוט כי מדובר בתפיסה רחבה ושלמה המכילה רבדים רבים.

 

הרובד החברתי - בניגוד לתפיסה הרווחת שחווית הלמידה מול המחשב היא חוויה בודדת, במטאוורס החוויה החברתית חזקה וברורה. אני פוגש חברים אחרים באמצעות ה"יצגנים" שלהם. יצגנים אשר מוכרים לי ומזוהה איתם. מפגש זה מאפשר לנהל איתם קשרים חברתיים של מפגש, עבודת צוות, אתגר משותף בילוי ועוד. ההקשר החברתי במטאוורס תומך גם בתפישת השיתופיות וגם בתפיסה הפרסונלית  כפי שמוגדרות בפדגוגיה מוטת עתיד. מאחר והמטאוורס מאפשר חיבור בין יכולות שונות של המשתתפים כך שכל אחד מביא את החוזקה שלו לתוך הפעילות החברתית.

 

ההקשר הגלוקלי - המטאוורס מאפשר ומזמין פעילות חוצת גבולות, חוצת גילאים ופורצת מוגבלויות. בעצם טבעו המטאוורס מחבר בין המקומי לגלובאלי ומאפשר דו קיום מבורך ביניהם

 

הרובד היצירתי - למידה אי פורמליות - מגרש המשחקים של המטאוורס מזמין את המשתתפים ליצור ככל העולה על רוחם, כל מה שנדרש זו סבלנות, יצירתיות והנכונות להתנסות. מאחר והיצירה היא יצירה דיגיטאלית אין מגבלה של מקום, אין מגבלה של כמות חומרים או תקציב נדרש רק מגבלות הדמיון והתכנון נמצאות לפני.

 

ההקשר הכלכלי - המנוע הכלכלי הוא אחד המנועים המרכזיים המקדמים את המין האנושי. כללי המסחר בצורתם המופשטת מאפשרים בעצם העברת ערך מאדם לאדם. הבנת המנוע הכלכלי ודרכי ההתנהלות עם הכסף הפכו כבר מזמן לאבן דרך חשובה בחינוך דור העתיד.

 

הלמידה הסביבתי - תמורתיות- המטאוורס מאפשר לי להגדיר מחדש את תנאי הבסיס של סביבת הלמידה כך ניתן להקים מושבה מרוחקת על גרם שמימי ולחקור תוך כדי את אפשרויות הקיום בו או לפתח תרבות בעלת מבנה היררכי שונה מהמקובל ועוד ועוד אפשרויות ליצירת אתגרים פיזיים, חברתיים וכלכליים. יכולת מופלאה זו מחייבת את המשתתפים להתאים את הידע הקיים אצלם ולהתאים לבני הידע מחדש לחוקיות החדשה בסביבה.

 

הרובד הטכנולוגי - המטאוורס הוא תפיסת גג המאגדת בתוכה רבות מהטכנולוגית המהותיות אליהם אנו רוצים לחשוף את בני הנוער היום. עיצבו תלת ממדי, שפת הקוד, מטבעות וירטואליים ובלוקציין, NFT, ייצור דיגיטאלי והדפסה בתלת ממד, בקרי הרובוטיקה וכמובן ממלכת ה AI. כל אחת מטכנולוגיות אלו, אשר מהווה בסיס להתפתחות המטאוורס היא טכנולוגיה מהותית המשנה את דרך התנהלות העולם. המטאוורס מאפשר לי להתחיל ללמוד, לתקשר ולהכיר טכנולוגיות אלו ככלי חוויתי והתנסותי בכיתה.

הרבדים הרבים הללו של המטאוורס והיכולת הכמעט אין סופית להכיל דגמים שונים של למידה ופדגוגיה הופכים את המטאוורס לכלי חובה בסל הכלים של כל מורה/ מאמן לחיים

  

למידה חברתית רגשית ( Social-Emotional Learning SEL ) במטהוורס החינוכי

 

"מחקרים מחזקים את מה שאנשי חינוך והורים ידעו תמיד- ההצלחה של תלמידים ביה“ס ומחוצה לו קשורה בקשר הדוק להתפתחות חברתית-רגשית בריאה. תלמידים בעלי תחושת שייכות ומטרה, העובדים בצורה טובה עם חבריהם לכיתה על מנת לפתור בעיות, היכולים לתכנן ולהשיג מטרות ולהתמיד באתגרים- בנוסף לכך שהם לומדים קריאה, חשבון והמשגות ורעיונות מדעיים- נמצאים בסבירות גבוהה יותר למקסם את האפשרויות שלהם ולהגיע למימוש מלוא הפוטנציאל שלהם"...(מתוך אתר אבני ראשה).

המטהוורס החינוכי (שם זמני - מרחב הידוע גם כעולם וירטואלי, מרחב פיזיטלי ועוד שלל שמות ) הינו סביבה מופלאה לדיוק ופיתוח הלמידה החברתית והרגישית. סביבת המטהוורס (או מרחב ה 3D3C כפי שפרופסור ישע סיוון הגדיר אותו - מרחב תלת ממדי המשלב יכולות מפגש בין המשתתפים השונים בתוך המרחב התלת ממדי, יצירה של הסביבה על ידי המשתתפים בתוך הסביבה בה הפ פועלים, וכללי מסחר המאפשרים לתת ערך לדברים אותם יצרתי), היא סביבה חברתית בה משתתפים שונים נפגשים באמצעות דמות האווטר שלהם במרחב אחד. מרחב המאפשר מפגש חברתי ופעילות חברתית משותפת, מאפשר הצבת יעדים ומטרות משותפות (כמו למשל פתרון חדרי בריחה, השלמת מבוך או השלמת משימה ייחודית אשר התוותה  לקבוצה. אך מעבר למפגש החברתי המשותף המרחב המטהוורסי מאפשר גם פעילות יצירה בתוך המרחב וכחלק מהמרחב וכן אפשרות לסחור בתוצרים שלי עם משתתפים אחרים.

 

השילוב הייחודי הזה של סביבת מפגש חברתית עם מעורבות גבוהה במיוחד של המשתתף ויצירת זהות אישית מובהקת ומובחנת, סביבה המאפשרת יצירה וכללי מסחר הינו שדה אימונים התנסות ובניית ערך כמעט בכל אספקט חברתי רגשי.

עבודת קבוצתית והגדרה של מטרות משותפות של הקבוצה בה אני פועל ועבודה כחלק מהקבוצה תוך שילוב המיומנויות הייחודיות שיש לכל חבר בקבוצה יש בשפע.

 

יכולת תכנון וביצוע פרויקטים - לעיתים פרויקטים מורכבים מאוד הדורשים התמדה, עבודת צוות, יצירתיות, דמיון ותכנון לאורך זמן פיתוח תחושת מסוגלות הבאה עם העמידה ביעדים ובמטרות שהוצבו - כמובן.

 

כישורים טכנולוגיים שהם חלק מהקישורים הבסיסיים הנדרשים כיום מכל אדם בחברה מתקדמת - מגוון רחב של טכנולוגיות החל מיצירה בתלת ממד דרך AI מדפסות תלת ממד, רובוטיקה ובעצם כל טכנולוגיה שחפצה נפשם של המשתתפים לשלב בתוך העולם האין סופי של המטה וורס.

 

 יכולות של ניהול משא ומתן והגדרת ערך לדברים שיצרתי תוך ביצוע מסחר עם קבוצות אחרות או חברים אחרים בקבוצה בה אני פועל - אבן יסוד במרחב המטהוורסי והזדמנות מופלאה לדבר על ערך מסחר וכסף לא כמילים גסות.

 

סביבה גמישה ואין סופית של משחקי תפקידים וסימולציות. משחקי  תפקידים אלו מסייעים למשתתפים לגבש את עמדתם ואת תפיסת עולמם בנושאים שונים החל מזהות אישית דרך זהות קבוצתית ומה מפת הערכים בה המשתתף פועל ועוד ערכים מוספים רבים - כנראה שאין סביבה טובה מהסביבה המטהוורסית.

 

כל היכולות הללו ועוד יכולות רבות הופכות את המטהוורס החינוכי לסביבת למידה חיונית בחינוך של המאה ה21.

 

 

שוב פותחים שנה.

 

שבוע מרגש, שנת הלימודים כבר כמעט והסתיימה אבל השבוע  חזרתי לפגוש תלמידים וללמד בכיתה. כן אני מאמין גדול בלמידה היברידית ולמידה מרחוק, שילוב מחשבים ושילוב טכנולוגיה בתהליכי למידה. אבל אני גם מאמין גדול במגע האנושי ובתהליכי חניכה המלווים את הלומדים בתהליכי הלמידה והצמיחה  ובצורך ליצור אינטראקציה אנושית בלתי אמצעית. אני מאמין בלראות את העיניים של התלמיד ולחוות אתו את הקשיים וגם את הצורך להיות שם בחיוך וגאווה בהצלחה חדשה ובפריצת מכשולים ואתגרים. המפגשים האלה עם התלמידים אלו המפגשים הנותנים את האנרגיה הדרושה להמשיך ולפעול במקצוע הנפלא של ההוראה.

.

פגשתי תלמידים שצמאים למפגש וללמידה ואפילו קצת משועשעים מהשנה המוזרה, נזכרתי בקושי לזכור את שמות כל התלמידים כאשר לא רשום עליהם פתק קטן, פגשתי את התלמידים בפנים גלויים ולא כחלק מריבועים שחורים אבל פגשתי גם את אוסף המכשולים והקשיים של מערכת החינוך הישראלית קשיים שהיו שם גם לפני ותוך כדי אבל אני כל כך רוצה לקוות שהמאורע העצום הזה של המגפה לא יעלם כלא היה בעולם הלמידה.

 

חשיבה מחשובית, אוריינות דיגיטאלית, אוריינות טכנולוגית, ייצור דיגיטאלי, אינטליגנציה מלאכותית ושאר מיומנויות העידן הטכנולוגי בו אנו חיים, מילים וביטויים שבני נוער צריכים לרכוש להכיר לעבד ולהתאמן בשימוש בהם לא יכולים להתרחש אל מול מחשבי Windows 7. מחשבים בני עשור עם קצבי תקשורת שמלמדים סבלנות מהי אך לא מעבירים נתונים. זה פשוט לא עובד ובלתי אפשרי. לא ניתן לעבוד בכיתה נטולת אקוסטיקה (משום מה ברבים מבתי הספר כיתת המחשבים נדחפת למקלט/ הפינה ההיא בבית הספר שאף מורה לא מוכן ללמד בה כי האקוסטיקה היא בלתי נסבלת וכששני אנשים לוחשים בחלל אחד - לא ניתן יותר להבין מה נאמר. ההשקעה בתשתית ללמידה טכנולוגית איננה יקרה בהשוואת לעלות של תפעול בתי הספר והיא הכרחית כדי שבתי הספר יוכלו בכלל לעמוד בייעודם. בשנה החולפת ראיתי את המאמץ הניכר שניתן בכדי להבטיח גישה דיגיטאלית למרבית התלמידים - בואו לא נזניח את המהלך עם החזרה לבית הספר.

 

השעור הקשוח בן 45 הדקות אשר אינו מאפשר להשלים משימה ולהתעמק במלאכה למרות שרק הרגע התלמיד סוף סוף  הבין את ההגיון וממש רוצה להשלים את העשייה. מתי יזכה שוב התלמיד להזדמנות לשבת מספר שעות על פרויקט אחד לקדם וללמוד, להתייאש ולהתחיל מהתחלה ואז להצליח ולשמוח על עוד המראה כאשר כל פעילותו מרוכזת למשבצות של 45 דקות. ואני- אני כבר אני מתגעגע לגמישות היחסית לאורך השעורים שנתנה לנו תקופת הקורנה וליכולת להתמודד עם התלמידים רק לעוד כמה דקות רק כדי שיצליח לפרוץ את הגבולות.

 

אין צורך ביראת הכבוד למלמד/ חונך/ מורה, חשוב שהנער יראה את המורה בגובה העיניים וירגיש שהוא נגיש גם חברתית אך גם רעיונית. חשוב שהתלמיד יבקר ויבחן את תשובות המורה ואף יעלה תהיות והשגות על החומר הנלמד בכיתה - אבל!!!! זה לא אומר שהתלמידים לא צריכים ללמוד לכבד כל אדם וכן...גם את המורה בכיתה. כי כאשר הדרישה הבסיסית הזאת לכבד את המרחב בו אנו פועלים נעלמת מתוך אמונה שהכל מותר ואין רצון להתמודד עם נוער פעלתן - לפתע במרחב הכיתתי נעלמת גם חדוות הלמידה ורצון ההוראה ואפילו הפתיחות החברתית מפנה מקומה ללהקה שמרוכזת רק בעצמה.

כמעט שגרה אבל עם תקווה קטנה שנלמד ונשנה ולא נחזור מייד אל המוכר והמובן מאיליו 

 

 

יום הזיכרון שלי

 

כיתה א' מלחמת יום הכיפורים יש תכונה ויש מלחמה, אבא יוצא עם המדים ובנשיקה לו זו כבר המלחמה החמישית או השישית לי הראשונה. וכולם עם פרצופים רציניים ומדברים בלחישות וצמודים לשידורים ולשמועות. והשיחה עם המחנכת שסיפרה שגבע עכשיו יהיה עצוב ואולי יבכה כי אבא שלו לא חזר מהמלחמה... בהתחלה אתה שומע את זה כלחישה,  כילד קטן ההורים לא רוצים שתשמע על ההוא שנפל, על החברים של אבא שלא חזרו מהמלחמה וכולם יושבים בסלון ומעלים זיכרונות ומבקשים שתהיה בחדר עם האחות כי לא נעים לדבר על השכול ליד ילדים.

כיתה ט' מלחמת לבנון הראשונה, חברה ראשונה ופתאום גם הכאב כבר קרוב, כשחברי שכבה בוגרת נופלים ופתאום אלון, הרשג"ד בצופים הופך לאח שכול  ובטקס בצופים של השנה שאחרי לא כל השמות זרים וחלקם כבר מדי מוכרים ובכל שנה רק נוספים עוד שמות ועוד אחים של והדברים לובשים צבע וריח מוכרים. ואבא שוב לובש את המדים ויוצא עם החברים ושוב חלקם לא חוזרים.

אני כבר עם מדים ואלו כבר בני השכבה שלי, איציק שנשבר באימון והאח המעצבן של מירי "חי" שנשאר בלבנון,  והחברים לקורס החובלים עמית סלע שנהרג לחופי לבנון ויוסי קורקין קר המזג עם חיוך השטות של עוד רגע אחזור שהוביל את הכח ונהרג באסון השייטת ההוא בלבנון. שמות וחברים שנשארו בלבנון ובמקומות אחרים ופתאום יש יותר מקומות ועוד שמות שצריך להספיק להגיד ולבקר בכל יום זיכרון ויש עוד כוונות בערב השירים של יום הזיכרון.

ואז אלו כבר החניכים - רן קמחי – הנער, השמיניסט עם המוטיבציה האין סופית ששתה את סיפורי חיל הים וישב והתייעץ ורק רצה להצליח בכל מחיר ובמפגש באוטובוס והוא כבר חייל בא לספר איך עבר את הגיבוש ואיך הוא מתקדם במסלול, מסלול אותו לא יסיים לעולם ויישאר במצולות הים. והפעם בטקסים כבר מסתכלים עלי החניכים מה אגיד ומה אכתוב ואיך נזכור .

אלו כבר החברים שעושים מילואים, שמתערבבים עם אנשים שנפגעים בפיגועים, אני משמש סמג"ד בתעסוקה ופורצת לה חומת מגן והחברים שנשארים בגופם או בנפשם בקרבות וההתנתקות עם קווי הכאב שהופיעו בפניו של איתן המג"ד שהשאיר את הבן שלו שם ברצועה ביום האחרון של הפעולה. ואתה מכיר את המשפחות ואתה מכיר את האנשים ואת הכאבים וכבר קשה לנשום ומתקשים להכיל ובכל יום זיכרון רשימת השמות שצריך לגעת ולוודא שזוכרים רק מתארכת ולעולם לא מתקצרת.

ואז... זה מכה בך בבטן דווקא כשאתה לא מוכן דווקא כשאתה מרגיש גדול וחזק... מתי זה הגיע אל הילדים? איך יכול להיות שאני הולך לנחם חברים? .  עמדתי כמג"ד אבטחה בקריית שאול בצוק איתן קצת מהצד  מתבונן במשפחות שחרב עליהן עולמן ואז אני מבין שאני מכיר את האנשים המגיעים  להלוויה, הדמויות מוכרות מעט רחוקות אבל כן זאת החברה הראשונה מהתיכון שעכשיו השכול היכה במשפחתה הקרובה ורועי הפך לפתע לעוד שם שנוסף לרשימה

ואת ההלוויה ההיא שלא אשכח יום ההלוויות של הרוגי מגלן מצוק איתן, לא הכרתי אותם אישית אבל...נושא הארון ניטאי, מהיחידה המפוארת ההיא. הילד התמים עם התלתלים הבלונדיניים והעיניים מלאות הפליאה שפתאום הפכו מעט אטומות ועם קצת שאלה.

 יום הזיכרון שלי

 

למידה מבוססת יצירה במרחבי ה 3D3C - כמעט שנה לקורונה

 

מרחבי ה 3D3C  -מרחבי תלת ממד מרובי משתתפים המשלבים יצירה, מסחר ושיתוף בין התלמידים - סיכום מחצית ראשונה ובעצם סיכום של שנה של למידה בקורונה.

 

מחצית השנה, גם אם מחצית בצל קורונה בה רוב תלמידנו היו מרבית הזמן בבית, עדיין היא מחצית השנה וזו הזדמנות טובה לעצור ולקחת נשימה לרגע ולהסתכל בגאווה על מה שהישגנו ולשפר ולהיערך למחצית השנייה של שנת הלימודים,

מחצית המגיע הפעם עם תחושה ששנת הלימודים טרם נפתחה באמת אבל מצד שני מחצית שנה שכבר התקיימה בה למידה משמעותית ונוצרו קשרים עם התלמידים. מחצית שנה שבה התלמידים והמורים, וגם ההורים כבר הבינו ולמדו איך עובדים מרחוק ואיך מסתדרים עם המחשב בבית ועם תורנויות הלמידה אז זו בהחלט הזדמנות לסכם לרגע את מחצית השנה.

 

גילוי נאות - לאחר עשור של למידה והדרכה במרחבים תלת ממדיים אני יודע שסביבות אלו אינן תמיד קלות ומובנות ודורשות, לעיתים קרובות, יותר מאמץ מקריאת ערך בוויקיפדיה...אבל המסע לאורך השנים נמשך, מסקרן ומלמד ובשנת הקורונה המסע הזה הפך אף למרתק יותר אז מה באמת גילינו ולמדנו בחצי השנה האחרונה?

 

הזכרנו לעצמנו ולאחרים שתלמידים יכולים להחזיק מפגשים של שלוש ואפילו שש שעות תוך כדי יצירה ועבודה ואפילו לשתף פעולה ובסוף המפגש לבקש עוד חצי שעה של השלמה. הכל תלוי ברמת העניין ובהתאמת האתגר, בקשב לתלמידים - וכן גם במתן הפסקות ומנוחות ראויות

נוכחנו שרבים מתלמידנו מתחברים גם בשעות מעבר ללימודים ומשכללים מיומנויות ויוצרים רעיונות ובעצם יוצרים למידה משמעותית גם אם אין מורה או מבוגר אחראי.

למדנו שוב שכולם אוהבים ליצור גם אם בהתחלה קצת יותר קשה לתת את הדחיפה הראשונה וצריך לשכנע ולהראות שהשד אינו נורא כל כך.

גילינו שנוצרים קשרים חברתיים אמתיים בין התלמידים, קשרים חברתיים המורכבים ממתחים שנבנים ומפורקים, מבדיקת גבולות ועזרה הדדית, מהרבה צחוק משותף אך גם מצעקות וכעסים - בקיצור מפגש חברתי אשר מעשיר את עולם המשתתפים.

נחשפנו גם לאלימות מקוונת במגוון דרכים וצורות (חלקן בהחלט יצירתיות) - חרמות בין תלמידים, הצקות, בדיחות על חשבון אחרים והבנו שצריך לטפל בה בדיוק כפי שמטפלים במרחב הכיתתי, בשיחה והסברה, תגובה ואמירה ברורה.

הבנו שלתלמידים ולמורים לעיתים קשה, קשה לעבור לפרדיגמה חדשה המעבירה חלקים גדולים מאחריות הלמידה ללומד. קשה ללומד לקבל את האחריות במלואה וקשה למורה לשחרר את האחריות וקשה להורה לקבל את התשובה שהילד צריך למצוא את ההסבר בעצמו.

הבנו שמכשולים קטנים כמו שם משתמש וסיסמא הופכים מורכבים הרבה יותר מול כיתה מקוונת שלמה שממתינה.

שיכללנו את היכולת שלנו להסביר ולהנגיש את ההדרכה אך הבנו שאנחנו צריכים לעשות עוד כברת דרך רבה כדי להפוך את החוויה לנעימה ומוכרת לכולם ובכל השפות והתרבויות

הבנו שתלמידים יכולים להפוך שקופים בקלות רבה יותר בעידן המקוון ויש לשים לב לפרטים ולהבנה של כל אחד כדי שלא יישאר מאחור ולא ישתבלל לתוך הקוביה השחורה.

התתחוור לנו בצורה ברורה שלמרות האמונה שילדים הם חיות מחשבים – חסר להם המון ידע בסיסי בחיים מקוונים.

ובעיקר למדנו שהדרך עוד ארוכה ושאנחנו אוהבים ללמוד וכבר קופצים לחצי שנה הבאה

 

הכרת הטוב - המסע שלי ביזמות חינוכית 12

 

היום נסעתי השכם בבוקר לחיפה (ותודה לדואר ישראל המחייב אותי לשוטט ברחבי הארץ כי אין סיכוי שצק שנשלח מעיר שכוחת אל כמו חיפה יגיע בתוך חודש לעיר קטנה במזרח התיכון כמו תלת אביב..).

נסיעה של השקם בבוקר, בוקר שבין יום חורף ליום סגריר של סגר, השמיים מתבהרים ללא עננים ומקבלים את הצבע הכחלחל אפרפר במזרח של בוקר רענן, בוקר שכולו הבטחה, מוזיקה ברקע.. שקט ואפשר לנשום נשימות עמוקות, לתת למחשבות להירגע ולמח להתרוקן ואז ...עולה בי לפתע ההתרגשות ללא הכנה מוקדמת... עולה בי ההבנה כי בורכתי וכי אני לא עוצר מספיק להוקיר וליהנות מהברכה שעמלתי קשה לאורך השנים כדי לזכות בה.

 

אני עוסק בעבודה מדהימה, עבודה המשלבת את הצורך לשחק במשחקי תלת ממד כל היום (לא כי אני רוצה...קרץ וגרג'ובה... אלא כי העבודה מחייבת וצריך לעשות את זה), בעונג העצום של ללמד תלמידים ולראות את עיניהם נפתחות ואת הצורך הבלתי נשלט שלהם לנסות ולהתנסות בחוויית משחק שיתופי ומאתגר. עיסוק המאפשר לי לשמוע קריאות שימחה של הצלחה וסיפוק והזדמנות להעניק יד המעבירה אותם אל מעבר לגבולות האפשר האישיות שלהם כאשר הם פוגשים מחסומים ותקועים ובמקומות בלתי אפשריים.  עבודה המציבה בפני אתגרי חשיבה ולמידה מדי יום ומחייבת את אותי לשמר מח גמיש לומד ומתרחב. חווית חיים המפגישה אותי עם אנשים מדהימים פנים אל פנים וויטואלית , אנשים יצירתיים ומופלאים המעוניינים לשנות את העולם בו הם חיים ולהרחיב את גבולות האפשר של הרקמה האנושית הגדולה, אתגר  הדורש ממני גמישות של מיומנויות - הוראה, למידה, תכנות ופיתוח, יצירה ויזואלית, מכירות, שיווק, ניהול יחסי אנוש, משא ומתן והתמודדות עם משברים והצלחות, אתגר המרחיב את יכולותיי ומעלה את תקרת הזכוכית של עצמי בכל פעם מחדש.

בורכתי לעסוק בחיי היום יום בעבודה המשאירה חותם בחייהם של האנשים אותם אני פוגש חותם הנשאר לעיתים גם לשנים אחרי המפגש, העולם של יוריקה ואני זכינו לגעת בעשרות אלפי תלמידים מאות מורים ומאות הורים, זכות שעל להוקיר בחרדת קודש. בורכתי בדרך מופלאה אך לעיתים אני פשוט שוכח את הברכה.

 

ופתאום הכרת הטוב הציפה אותי, ופתאום עלתה לחלוחית של התרגשות בזווית העין, ופתאום כל האתגרים של השנים האחרונות נראים רק כמו עוד שלבים בדרך ופתאום ניתן להרחיב את הלב ולצאת אל הדרך בריצה קלה וכבר הר הכרמל מופיע באופק מעבר לפניה

 

צריך לשחרר כדי לראות - המסע שלי ביזמות חינוכית 11

 

לפני שנים בחרתי בחירה - החלטתי שאעבוד רק בעבודה שגורמת לי חיוך וסיפוק. החלטה שהחלטתי עם שחרורי מצה"ל ולשמחתי מצליחה להחזיק עד היום, כאשר, לפני כשש שנים, בחרתי בדרך הקשה... בחרתי להביא בשורה לעולם החינוך והלמידה ולחבר את עולם משחקי התלת ממד לתהליכי הלמידה וההכשרה. בחרתי למצוא ולהעניק כלים המאפשרים למידה מבוססת יצירה ומבוססת משחק בעולם טכנולוגי ומעל לכל כאשר בחרתי לשנות את עולם הלמידה (יש הקוראים לזה חינוך שוק ויש לא מעטים המכנים זאת אטימות ועקשנות...) כדי שיתאים לתמונת המציאות שבראשי לא תמיד הבנתי וידעתי כמה קשה ומפותל הניב בים הלמידה והטכנולוגיה אותו בחרתי, עד כמה גלים גדולים וקצף רוחות המצליפים בפנים ומקשים על השארת העיניים פתוחות עשויים להסתיר את העולם, השמיים והמים ובעיקר את היעד אליו אני רוצה להגיע.

 

לפעמים אני מתמסר לעבודה הקשה, לנשיכת השפתיים, לחריקת השיניים, ללילות ללא שינה, לתחושת העייפות הבלתי נשלטת הגורמת לשינה טרופה של שעתיים ואז לקפיצה ולהמשך עשיה, לדופק המואץ ולעוד קצת מאמץ, התמסרות והתענגות על קריאות ההתפעלות מהקהל על כמה מורכב וקשה המשא אותו אני סוחב ועד כמה בלתי אפשרי להגיע אל היעד. קולות העידוד מתערבבים בקולות המעכבים של עד מתי וזה בלתי אפשרי ותראה כבר כמה זמן והמסע עדיין לא נגמר...ברגעים אלו חוזר במוחי הניגון הידוע של כל סטארטאפיסט ממוצע  כי מי שזוכה בכל הקופה הוא מי שמוכן לעשות את מה שאף אחד עדיין לא עשה...

 

אבל לעיתים כאשר אני בתוך מסע המשימות, הרוח שורקת באוזניים והאצבעות מכחילות מתוך מאמץ לאחוז במפרשים ולהילחם בגלים, כאשר המרוץ הוא בניסיון להספיק עוד משימה ועוד עשיה, כאשר אני עונה לעוד לקוח, בקשה או טרוניה, כאשר – כמו בסרט מתח אני עוסק בשארית כוחותיי להחזיק את החלקים מחוברים ולמצוא עוד כמה חבלים וקשרים רק כדי לקשור את כל חלקי הספינה... אני מאבד את התמונה הגדולה ואת הכיוון אליו אני רוצה להפליג, אלו הרגעים של הצלילה, רגעים בהם האנרגיה המושקעת אינה חדה ונקייה והמחשבה משאירה מקום לקולות הסערה לחדור את מוחי וליצור רעשים.

 

ברגעים כאלו של סערה  גם החזון – המגדלור האישי שלי - לפעמים אינו מספיק והוא מראה רק חלק מהתמונה. לפעמים, אני צריך פשוט לדעת לשחרר, לעזוב את הראשי ולתת לספניה ולי לנוח לכמה דקות... לעצור ולתת לערפל להתבהר מעל ההרים, העמקים, העצים ולצייר מחדש את קו החוף והחול הלבן. להתפעל מחדש מהמפרצים השמיים הכחולים והמים העמוקים ולהיזכר גם למה ובשביל מה אני מפליג בסערה.

 

להתבונן רגע על מה שהיה עד כה - על שיח אחר שנכנס למערכת החינוך ומוכן לקבל משחקי תלת ממד כחוויית למידה ומכיר במייקינג הדיגיטאלי כחוויה בפני עצמה, להתבונן על המספר הלא יאומן של 150 בתי ספר שכבר שותפים לחוויה של יוריקה דווקא בשנה מורכבת זו, לראות את עשרים ואחד אלף התלמידים והמורים שכבר עברו חוויה גדולה או קטנה אבל חוויה של מפגש ויצירה. להתבונן על כמות האנשים המרימים טלפון ומתייעצים גם אם אינם מסכימים אבל בהחלו מכבדים, להבין כי דורות של תלמידים כבר רואים אחרת חוויה טכנולוגית ומשימת פיתוח. שהורים וקהילות מבינים את שהעזתי לחלום לפני חמש או שש שנים.....ואז חוזרות הראות ומתמלאות לרגע באוויר.... ורק אז כשאני חוזר לנשום ומרגיש את הדם חוזר לפעום אני יכול להרים את הראש ולראות שהים מתחיל להירגע והערפל להתפזר. אחרי רגעים כאלו של עצירה אפשר לראות את הנתיבים החדשים  - לחזור אל החזון שמחבר אנשים טכנולוגיה העצמה ולמידה ולהבין מה המסלול להמשך המסע....

 

שבוע נפלא של מסע ברוח טובה עם מים שקטים

 

 

מוקדש באהבה לאוסנת קריזה – שידעה להגיד כבר לפני זמן מה – שיש לעצור לנשום ולראות את התמונה הגדולה ולנבחרת האווזים המלווה אותי גם בנתיבים שקטים וגם על פני מים סוערים