שוב מגיע היום בשנה, יום הזיכרון לחיילי
צה"ל יום מהותי בהוויה הישראלית בהוויה שלי, יום המחבר את חג החירות עם יום
הזיכרון לשואה ולגבורה עובר דרך יום העצמאות ובא לקראת ל"ג בעומר והמרד
הגדול. חודש רצוף של מועדים הקשורים למאבקנו המתמיד לחרות ולחיים בארץ הזאת מאבק לאומי ומאבק אישי. יום
הזיכרון לחללי צה"ל וכוחות הביטחון הוא, אולי, המועד האישי והמיוחד שבכל המועדים ברצף זה.
היום הזה שייך לנו, שייך לי, זה היום שבכל שנה נוגע אישית בכל מי שגדל ונלחם על
הארץ הזו.
כמי שגדל בארץ הזו, החיים רצופים בסיפורי
קרובות ושכול ומאבק לקיום המדינה, סיפורים המלווים לאורך כל החיים רק נקודת
ההתייחסות משתנה.
כילד הכרתי את הסיפורים של אבי ואת הקרובים
שאבדו מדורו בעיקר ממלחמת יום הכיפורים, פתאום הופיעו בבית חוברות הנצחה של האח של
ההוא שנפל, פתאום, כילד יש את אלו שאבותיהם נהרגו במלחמה והם קצת יותר עצובים
ולפעמים סתם יושבים ובוכים. פתאום משתתקים המבוגרים כשמדברים על כאלה דברים ועוברים לדבר בלחישות וברמזים
כנער השכול הציץ כבר מעבר לכתף כאשר אחים של חברים
נפגעו ונפלו במלחמת לבנון ובתקופה שאחריה.
לאחר הגיוס הכה השכול בחברי שיכבה שאיבדנו,
איציק שיקלי , בן כיתתי שנהרג בתאונת אימונים ואחריו כבר
הגיעו שמות רבים אחרים והזיכרון כבר מתערבב ומתבלבל בין חברים לדרך שנפלו לבין
חברים לספסל הלימודים בשכבות הצעירות ובשכבות בוגרות, בין מדריכים ואחים של חברים ....
לאחר השחרור וכמרכז שבט צופים חשתי את האבדן
של חניך אהוב כאשר רן קמחי נהרג בתאונת אימונים בשייטת 13 ובפעם הראשונה הכה בי העומס והכאב שסוחבים
חבריו הצעירים שרק אתמול היו כל כך תמימים וחייכנים וחמיצות הלב על נער שליוותה ושחררת לחיים והוא הספיק כה מעט.
לאורך שנות דור כמובן נוספו הסיפורים כאלו שהכרתי אישית יותר וכאלה שהיו קצת יותר רחוקים
כיום אותם טקסים ואותם סיפורים ומחשבות מלוות
את דור הבנים, ופתאום אתה מזהה את הכאב בעיניים על חבר שאבד ועל מוות שהיכה קרוב
מדי, פתאום עיני התום והצחוק שהכרת כילד הופכות לרציניות ועמוקות ואתה יודע שגם הם
סוחבים את משא הדרך וגם להם כבר יש זיכרונות...
סיפור השכול והמאבק נמשך ובכל שנה ובכל תקופה
ישנם הסיפורים שנוספים וצורבים את הלב רק נקודת המבט משתנה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה