שוב אני נכנס לכיתה, כיתה של
תלמידים המחכים למוצא פי או להזדמנות להעביר בדיחה על חשבוני, אני מזהה את הסקרנים בכיתה ואת אלו שמתריסים
שבעצם מי אתה? אבל כולם בהמתנה להתחלת השיעור כי עד להתחלה אנחנו בהפסקה. אני עומד
במרכז הכיתה שהרעיון שלה הומצא תוכנן ומומש בעידן התעשייתי במאה ה19. מבנה הכיתה
נועד לאפשר לי, המורה האחד להעביר ידע
לקבוצה של 30 - 40 תלמידים הקירות אינם רחוקים מידי ואינם צפופים מדי ואני אינני
צריך להרים את הקול לרמה גבוהה מדי, אני יכול להסתובב בצורה מדודה בחדר ולרשום מעת
לעת על הלוח המחיק את עיקר הרעיונות והמחשבות ואפילו להקרין על הקיר מספר סרטים
ומצגות. הידע שהם צריכים לעכל ולקלוט יחד הוא בזמן נתון ובקצב אחיד ובסוף גם לקבל
הערכה וציון
זכיתי ללמד השנה את אחד המקצועות הנפלאים
והמרתקים במערכת החינוך, פיתוח משחקי תלת ממד מרובי משתתפים (או למידה בעולמות
וירטואליים). תחום אשר מתעדכן מדי יום בקצב בו רק תעשיית ההי טק וההשראה האנושית
בתחום המשחקים יודעת להתעדכן. עולם דעת הכולל עיצוב בתלת ממד, גרפיקה ממוחשבת,
תכנות צד קלינט ותכנות צד שרת, כתיבת תסריטי משחק וניהול פרויקטים, מדפסות תלת ממד
ומציאות רבודה המשולבת במציאות מעושרת ועוד כמה תחומי חינוך אזוטריים כמו, למידה
באמצעות פרויקטים ואוריינות דיגיטאלית, למידה תוך כדי עשיה והערכה חלופית וכמובן,
למידה שיתופית ולמידה משותפת.
אני מקפיד ללמוד ולהתעדכן מדי יום ברזי המקצוע
אבל ברור לי שאין ביכולתי לעמוד במרכז הכיתה ולספק לכל ילד את התשובה הנכונה אשר תהיה נכונה לכל הילדים כאשר כל אחד מהם מרוכז בשלב אחר בעשייה. יותר
מכך אם אספק את התשובות אחטיא את רוב המטרות של התכנית ואת רוב חוויות ההצלחה
שהתלמיד יכול להשיג. במקום להיות מנטור וחונך המצביע על כיווני החשיבה האפשריים
ומעודד ברגעים הקשים אהפוך למכונת תשובות אשר חלקן הגדול תהינה שגויות וחלקן הנותר
כנראה שכבר לא תהינה רלוונטיות מחר. הרעיון המרכזי בתהליך הלמידה המשמעותי הוא
לאפשר לתלמידים לעוף וללמוד, לחקור להתנסות ולטעות לבהות ולתהות, לחפש מקורות מידע
ושותפים לדרך בכיתה ומעבר לקיר, ברחבי הרשת
בשלב זה אני מתנגש, בדרך כלל, במעגל הציפיות כי גם התלמידים חונכו לעקוב אחרי
הסברים וספרים ומצפים לפתרון אחד המגיע מהמורה או מערמת הספרים. הם ממעטים לעזור
אחד לשני ויצר התחרות מונע מהם לעצור ולהקדיש את תשומת הלב הראויה לשאלה שנשאלה על
ידי החבר ובחלק מהמקרים גם שיתוף מידע ללא תמורה כבר נשמעת להם מחוץ לחוויה,
הדרישה היא לתשובה מידית ומוכנה והרעיון של ניסוי וטעיה ויותר מכך תהייה, של חיפוש
מקורות מידע, של קבלת מידע חלקי והשלמתו נראה להם הזוי ובלתי נכון.
בחצי השנה האחרונה נפלה לידי ההזדמנות להוביל
פרויקט, יחד עם יעל בר און האחת והיחידה, פיתוח משחק תלת ממדי מרובה משתתפים ליום
ירושלים. הפרויקט ניבנה על ידי קבוצת ילדים בכיתות ה' ו' מבית הספר נופים, עבור כל
שכבות ד,ה,ו בבית ספר (כ270 תלמידים). הקבוצה הזו אשר עבדה חמישה חודשים לקראת
מטרה משותפת, פיתחה הפעלות שונות בקבוצות תוך עזרה הדדית ומעורבות של מורות בית
הספר, בהנחיה, התייעצות וחשיבה הדדית. קבוצה אשר לאחר שנתיים וחצי של תרגול סיזיפי
למדה שאפשר לשאול חברים ולחפש מקורות מידע אחרים חוץ מהמורה בכיתה, קבוצה אשר למדה
שלפעמים עולם המחשבים אינו צפוי וקבצים נמחקים וקטעי קוד לא תמיד עובדים ועדיין
כשנופלים נרתמים אחד לעזרת השני כדי להתקדם ולכבוש יעדים חדשים. קבוצת יזמי התקשוב
בבית הספר נופים עמדה בציפיות וביעדים ויום ירושלים הפעילו 270 תלמידים מאושרים.
הילדים סיימו בתחושת הישג עצומה וגם הבנה כי התגברו על קשיים בלתי צפויים ושהלמידה
היא חוויה.
הקבוצה הזו הוכיחה שאם תרצו אין זו אגדה ....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה