אני אוהב הקתונים - מפגש של 24 עד 36 שעות של
פעילות מאומצת ליצירת רעיון, גיבוש פתרונות / התמודדות עם בעיות וקשיים ויצירת
דברים חדשים.
אני אוהב הקתונים חינוכיים בכלל והקתונים של
טכנולוגיות בחינוך בפרט. האנרגיה המטורפת של עשרות קבוצות המנסות ליצור פתרון
לבעיה חדשה או מוכרת או להמציא תפיסה חינוכית עדכנית בחלון זמנים של 24 שעות, מרתק
אותי ומעשיר אותי בלמידה הבנה ואהבת המקצוע כפי שאף סדנת "איפה הילד
שבי" לא תוכל להביא לעולם.
הקבוצות הנפגשות ביחד בגילאים שונים ובהרכבים
משונים, המבט המעט חושש בעיניים בתחילת הדרך הכולל גם זיק של תקווה שאנחנו הולכים
לנצח את העולם ולשנות לעד את תפיסת הלמידה. המוכנות להחליף דעות ורעיונות ולהתווכח
עד כלות לאורך שעות, גם כשהגרון ניחר ולא ניתן לשבת על כיסא הפלסטיק עוד דקה,
מקסים אותי. הבלבול של איך בכלל מתחילים ומה בעצם עושים, רגעי הייאוש בארבע לפנות
בוקר כאשר המנטור/ המומחה/ השופט/ החבר שהבאנו במיוחד, הרביעי ניגש אל השולחן
ומסביר לכם למה כל מה שאמרו לכם קודם הוא שגוי והם לא מבינים ולמה אתם שוגים ולמה
אתם לא מבינים וצריך ללכת לכיוון אחר לגמרי המכיל המון מילים בני שלוש אותיות
בלועזית ... ואז הוא ממשיך הלאה ללא כל מחויבות ומשאיר אתכם ללא תשובות עם עיניים
מזוגגות, רגעי השמחה והצהלה בחמש לפנות בוקר כאשר המחשבות פתאום מצליחות להתחבר
מתוך הערפל והבלבול ונותרה רק עוד שעה
וחצי עד להצגת הרעיון ואז מתחיל קצב העבודה המטורף ברגעים שלפני כל פרזנטציה רק
כדי להספיק לשים עוד פסיק במקום הנכון למרות שהעיניים צורבות והמח רק מנסה לבדוק
מה הסיכוי לישון כמה דקות. נפילת המתח לאחר כל שלב של הצגה והצורך לאסוף את הצוות, המחשבות והכוחות לקראת
המעבר המשימה הבאה.
להיות יזם בהקתון זה שילוב מיוחד של תכונות.
זה למצוא את היושר הפנימי שלך ולהאמין שהמומחה
שממולך כרגע דיבר 20 דקות של שטויות וגם מתוך העייפות וסערת המוחות להבין שבעצם
הוא אינו מבין את השוק והמוצר והוא רק מנסה "למכור" לך את הברור והמוכר.
זה למצוא את גמישות המחשבה ולהבין שהאדם שדיבר
אתך בחמש דקות האחרונות הראה לך משהו שלא ידעת קודם ואיך לא חשבת על זה לבד
ושנקודת הראות החדשה מחייבת אותך לזרוק את הכל ולהתחיל מהתחלה בדרך חדשה.
להיות מנטור בהקתון זה שילוב מיוחד של תכונות.
זה לדעת לשים את האגו בצד ולשמוע מה היזם רוצה
לעשות, באמת, ולבחון האם אתה באמת מסוגל לעזור או רק להרוס. האם אתה מביא לשולחן
את הרעיונות שלך כי זה הדבר שאתה הכי יודע או שאתה מצליח להביא רק את הניסיון
והידע שצברת במשך השנים לקידום הרעיונות שלו.
זה לדעת לשים על השולחן את כל הניסיון והידע
שצברת לאורך שנים ולשים מראה, לעיתים כאובה, מול היזם והראות לו שהוא במסלול הלא
נכון להצלחה ושאם רק ישנה את זווית הראיה הוא יוכל לצעוד אל האופק בדהרה ושמחה ולאמר זאת בבהירות לא
משתמעת לשתי פנים כדי שנמסר יעבור ויבקיע וינחת וינבוט ויצמח.
זה להיות עייף עד מוות בארבע לפנות בוקר ולא
להבין איך שוב נגררת אל טרוף החושים הזה, לילה ללא שינה ופיצות קרות אל תוך הלילה,
וגם לראות צוות מבולבל שלא מצליח להבין איפה היער ומה הם מחזיקים ביד לכרות את
העצים מסביב בסבלנות ולסמן את המטרה הכה ברורה ולראות את הצוות מתאושש ומתחיל
לעבוד כאילו רק עכשיו כמו משינה טובה
להיות בהקתון זה לחוות את הרגעים הקסומים בהם
יזם ומנטור נפגשים ומוכנים לצאת לשבילים חדשים ולגלות אנשים, רעיונות מחשבות בכיוונים חדשים ובלתי צפויים, מפגשים שילכו אתך עוד הרבה חודשים ולהבין כי למקצוע הזה יש כל כך הרבה פנים,
צדדים, רעיונות ואנשים/ שותפים.
מוקדש בתודה Datathon החינוכי הראשון שאפשר לי לצאת לעוד מסע מרתק, וכמובן למורות ולמורים
לתלמידים והיזמים המופלאים שפגשתי בלילה ירושלמי קפוא ומרתק.
