תנו להם להתאמץ כל הדרך לפסגה

תנו לתלמידים  להתאמץ, אל תפחדו מהשקט של חוסר הידיעה וממבט הבלבול בעיניים ואפילו לא  מהתדהמה על פניהם של התלמידים כאשר מבקשים מהם לעשות דברים חדשים שהם לא עשו עדיין ועוד אין ממי להעתיק ומייד הם מוכנים עם התרוץ והאמירה שהם לא טובים ב.. אנגלית/ חשבון/ זיכרון או בלמצוא דברים. אל תשברו גם כשהם יבקשו שתגיד להם רק הפעם מה צריך לעשות כי הם לא מבינים ולא היו מרוכזים. תנו להם קצת זמן לבהות מול האתגר ולחשוב על פתרונות יצרתיים זה לא מאיים אם הם לא ישר קופצים ויודעים את התשובות וכיווני הפתרון. מאמץ הוא לא עונש ולא תגובה ושקט של חשיבה ואפילו רעש של התלבטות ושיחה בכיתה הם בסך הכל עוד מאמץ המרחיב את האפשר ומבטיח כי אנו בדרך הנכונה במעלה ההר.

תנו להם להתאמץ גם כשהם מרימים את היד ומבקשים שתעשו את זה במקומם כי הם לא שמעו וכולם כבר סיימו מזמן והם האחרונים,  אתם לא יוצאים טובים יותר או מוצלחים יותר אם אתם עושים את זה במקומם הם פשוט מתאמצים פחות ומתפתחים פחות ומפסידים עוד נוף מקצה ההר.

תנו להם להתאמץ גם אם זה אומר שכל אחד ימצא את הדרך שלו בזמן אחר ולא כל הילדים יגיעו לכל הפתרנות במהלך ארבעים וחמש דקות, ככה זה בחיים וזה בריא ונכון לא כולנו מגיעים למטרה ביחד, אנחנו מגיעים לפתרונות  ברגע הנכון לכל אחד מאיתנו. רק תוודאו שכל אחד התאמץ ב 120 אחוזים ושיש לו את ההזדמנות להתאמץ לבד בדרכו לפתרון.

אל תפחדו לתת להם לטעות ולהכשל ואפילו להתעצבן לרטון ולקטר וגם אז תנו להם להתאמץ עוד קצת ולעשות זאת שוב, אל תבחרו בדרך הקלה ותכתבו במקומם את התשובה, זה לא מקדם לא מלמד ולא מאפשר לראות את יופי הנוף ומרחב היצירה כפי שרואים רק מהפסגה.

תדרשו מהם לשבת מספר דקות בשקט להקשיב וללמוד ולא מיד להרים את היד ולאמר שלא הבנתי והאם אפשר לחזור על ההסבר וגם אם יש הפרעות קשב וריכוז זה לא אומר מיידית שאי אפשר לשבת חמש דקות בשקט ואז לצאת לרוץ ולחזור למאמץ ולהקשיב ולהבין רק בדרך האחרת .

תגידו להם שאתם מאמינים שהם מסוגלים כי האמונה בהם היא כח וצידה לדרך אבל אל תשללו מהם את החוויה של להתחיל את הדרך מההתחלה, אל תתנו למעיכה הקטנה שבלב שאתם חשים לנוכח פניהם המאוכזבים לרמות אתכם ולהסית אותם ממסלולם.. עשיית הדרך שוב רק תלמד אותם את הערך שבדרך ובמאמץ וגם עוד כמה דברים שרק הם מבינים.

אפשרו להם להתאמץ מבלי לקבל אישור לכל שלב וצעד שהם עושים כך הם יבנו את האמונה שהם יכולים לצעוד בדרך הגילוי היצירה והלמידה גם בלי אישור שלנו לכל צעד שהם עושים.

תנו להם להתאמץ, אל תשאירו אותם לבד - שמרו אמפטיה והבנה לקושי ולאתגר, אבל תנו להם לחוש את המאמץ בקצה גבול הכח ועד לקצה גבול היכולת, תנו להם להתאמץ גם כשהם מתפוצצים תנו להם להתאמץ גם שבזווית העין מבצבצת דימעה מרוב עצבים ותסכולים- שיצאו לסיבוב ריצה ומשחק יקחו אויר יתמודדו עם התסכול והחוויה ויחזרו להתאמץ ואז הם ואתם תראו קסמים קורים ומנצנצים באוויר הפסגות החדש שזה עתה הם גילו

תנו להם להתאמץ ואז תראו תלמידים מאושרים ומחייכים כאשר הם מצליחים לכבוש עוד גבעה בדרך שלהם, גבעה שהיא שלהם לא שלכם, תנו להם להתאמץ ואז תראו אנשים אוהבים לימודים וחוגגים באתגרים רק תתאפקו עוד קצת ותנו להם את הזמן ....להתאמץ.

*

מוקדש לפוגל... המורה להיסטוריה שמעולם לא נבהלה מלדרוש מאיתנו עוד קצת מאמץ