למידה פעילה וחורבות דור המדבר

אבל מה תעשה המורה בכיתה אם התלמידים ילמדו לבד? איך ניתן ללמוד חומר ללא מורה? למידה דרך משחק היא לא באמת למידה צריך שהמורה יסביר את החומר.! איך אנחנו מונעים מהתלמיד ללמוד חומרים מתקדמים יותר מהכיתה שהוא לא צריך? אם התלמיד יתקדם לבד בקצב שלו מה הוא יעשה בכיתה אחר כך? אם התלמידים יעברו על החומר לבד בבית אז מה המשמעות של המורה? מה, ניתן לתלמידים שאלות על חומר שהם לא למדו בכיתה?

את המשפטים האלו לא אמרה מורה מבוגרת לקראת גיל הפנסיה שעייפה כבר משינויים ותוכניות חדשות של משרד החינוך, גם לא מורה עייף מהמערכת שכבר ראה אין סוף חדשנות ופרשנות ועייף מעוד מטורלל עם חדשנות בחינוך ואפילו אלו לא משפטים שנאספו בהשתלמות בית ספרית המדברת על מקומו של המורה בכיתה ועל פדגוגיה חדשנית ומוטת עתיד. משפטים אלו נאמרו על ידי קבוצת נערים ונערות בחטיבת ביניים שישבתי איתם לתכנן משחק לימודי כחלק מתכנית הלימודים שלהם בבית הספר.

לאחר ויכוח, קצת מתיש חייב לומר בו ניסיתי לשכנע את התלמידים והתלמידות שמשחק אותו הם מפתחים הוא יהיה מרכז תהליך הלמידה, הכתה בי התובנה - פתאום המבט שלי הפך למופתע ואחר כך למשועשע, הבנתי את ממדי התופעה ואת הרסניות השיטה. לאחר שמונה תשע שנים במערכת החינוך בני הנוער הפכו מסקרנים, מרדנים, מעיזים, חולמים לתלמידים אשר אינם מכירים דרכי הוראה ולמידה אחרות, הם אינם מדמיינים כיצד ניראה לומד עצמאי ואינם יכולים לראות את עצמם ככאלו, הם חוששים לחלום על למידה מותאמת אישית בה תלמיד החפץ בכך יכול ללמוד נושאים מסוימים בקצב כפול ומשולש משאר התלמידים בכיתה מבלי להוות איום על המורה ותוך כדי התמקדות בנושאים, תחומים ומיומנויות שמעניינות אותו. הם כל כך מאולפים בפס הייצור המערכתי שהם אינם מבינים את מה שכל גור חתולים יודע - משחק היא דרך ניפלאה ללמוד ולהתאמן במיומנויות ואומנויות החיים. לאחר שנים שבהם נוזפים בהם על למה הם משחקים הם לא יכולים לדמיין שבמשחק הלימונדה באמת לומדים תהליכים עיסקיים וש Kendy Crash יכול ללמד המרות ותיכנון מהלכים ובעולמות פתוחים ניתן ללמוד אנגלית ויצירה ותכנון וכשיוצאים לשחק כדורגל לומדים גם על החיים ולא רק על כושר גופני.

ואז... תוך כדי הפגישה הגיעה התובנה השניה - בני הנוער הללו, הילידים של דור האינטרנט והרשתות החברתיות , הנציגים הבכירים של עולם דור הZ ההולך ותופס את מקומו, בני הנוער הניפלאים הללו המעלים תמונות וסרטונים ויודעים לספור עוקבים באינסטגרם ולהקים ערוץ יוטיוב משמעותי. הנערים והנערות הללו שהמורים מסתכלים עליהם בחשש כי הם חיים את המחשב ומה עוד ניתן ללמד אותם -  הם נעדרי אורינטציה טכנולוגית ומשוללי ידע על החיים בעידן הדיגיטאלי.  הם מתקשים לתכנן ולדמיין תוצאה סופית וכל תאור שני מסתיים ב"אתה ידוע כיף כזה ומעניין"  ולשאלה אבל מה השחקן עושה בשלב הבא הפנים מתמלאות פליאה וסימן שאלה, הם לא מצליחים לתאר תהליך לוגי של בחירות של משתמש ומה התוצאה המקווה, הם מתקשים להבין את רעיון הענן ולאן הקובץ נעלם כאשר המחשב נכבה... הרעיון שצריך ללמוד נושא כדי לפתח עליו משחק שעשע אותם בתחילה ואז הפחיד אותם ואז.... הלהיב אותם כי עכשיו הם צריכים ללמוד לבד ופתאום כמה קצות חוטים התחברו במוחם שנידלק.

שעור שלם ישבתי עם קבוצה של תלמידים שניסו להכין למידה אחרת לתלמידים אחרים... ולאט לאט השתחררו הפחדים והופיע ניצני רעיונות וכיוונים ופתאם להיפגש אחרי השעור נשמע כיף ורצוי ופתאום להתמודד עם אתגר מובן מאיליו וברור.

ואז.... הגיע הצלצול ומסגרת הזמן של 45 דקות נגמרה ולמרות שהיו באמצע המשפט ובתוך חוט המחשבה ובעיצומו של תהליך הלמידה פורץ הגבולות הם היו חייבים לארוז את הדברים ולרוץ לשעור הבא כי המורה לא תקבל שהם יאחרו גם אם נישארו לבצע למידה משמעותית, גם אם יבטיחו שאת החומר הם ישלימו כי הם עדיין לא פרקו את המערכת ולא רקעו ברגליים שהם דורשים חינוך אחר והמערכת - המערכת דורשת נוכחות בכיתה עם לוח לבן וכתיבה תמה בטוש בכמה צבעים....