הבלוג של אורי שפירא: הרהורי מסע בין החגים

ראש השנה וההבטחה לשנה חדשה כבר מאחורינו, גם יום הכיפורים עבר זה עתה ואנו בפתחו של החג החביב עלי מכולם, חג הסוכות... החג המסמל את המסע מצד אחד אבל גם את הקשר לאדמה ולאדם מצדו השני ותזמון השנה הבלתי אפשרי הזה של שנת תשע"ט בהם חג הסוכות בעצם הוא המשכו של החופש הגדול הביאו אותי לעצור רגע ולהסתכל על המסע הפרטי שלי למציאת "החברותא האנושית במציאות מעושרת"

לפני 32 שנים אי אז בסוף שנת 1986, ישבתי בכיתת המחשבים בבה"ד חיל הים ולמדתי, דרך המחשב .. טוב ככה קראו למסך השחור ירוק הזה עם הדמויות המצוירות בקן, את נושא התנועה היחסית והניווט החופי (ותודה ענקית ושלמה למיקי זריצקי על שמירת תיקי העיצוב וצילומי המסך במשך 32 שנה).

זה היה המפגש הראשון שלי עם עולם הלומדות, יצאתי מוקסם מהשיעור. ניתן ללמוד פרקי מידע שלמים מהמחשב ללא מעורבות של מדריך אנושי, ללא צורך בלשמוע שאלות של אחרים מבלי שאף אחד אחר מתערב לי בתהליך הלמידה... ומול עיני גם התחברו המרכיבים הנפלאים גם אם הבלתי אפשריים של אהבת ההדרכה לצד המשיכה לעולם המחשבים והטכנולוגיה. במשך שנים התעמקתי והתמקצעתי בתהליכי פיתוח הלומדות, שאלות רבות בררה, ושאלות עם תשובה אחת נכונה, משימות הרכבה וגרירה, לומדות סגורות ולומדות פתוחות TOOL BOOK ו SUPER CARD לצד STORY LINE טכנולוגיות באו והלכו, מחשבים שינו פניהם ועדיין עולם הלומדות נראה כהבטחה לדבר הבא תמיד מעבר לפינה אבל לא פתרון לכל אתגרי החינוך והלמידה.

לפני כעשור לאחר פגישה בפעם המי יודע כמה של.. "אנחנו רוצים שהעובדים שלנו יידעו את כל כללי ה.... אבל הם לא לומדים ברצינות ונרדמים מול הלומדה ולא זוכרים כלום בסופה" הופיע בי התובנה שעולם הלומדות לא עובד...זאת אומרת הוא יכול להיות יעיל במקרים מסויימים ואפילו משתמשים שם במוליטמדיה ולמידה מתוקשבת ואפילו מילים כמו וידאו ונתוני לומדים מופיעות בתדירות מספקת אבל לומדה לא באמת יכולה להיות הבסיס האמתי ללמידה אנושית משמעותית. היום קושי זה כבר זכה לשם - בדידותו של הלומד.

הרעיון של למידה יחידנית, למידה בה כל אדם יושב לבד מול המחשב או מול חוברת עבודה ומתמודד לבד עם הקושי בלי הבדלי מיומנות, מין או רקע, בלי הבדל של תחומי עניין ומוטיבציה הוא כל כך מופרך שהרי לפני הכל, האדם הוא ייצור חברותי וכמעט לעולם בחיינו איננו פועלים לבד תמיד נפעל בצוות בו לכל אדם תהינה חוזקות וחולשות שונות, החברה האנושית הגיע לכאן בזכות העבודה המשותפת ולא בזכות הלמידה העצמית

יצאתי למסע מרתק של בניית "חברותא אנושית במציאות ממוחשבת" שבשנה האחרונה הפך ליצירת "חברותא אנושית במציאות מעושרת". מה המשמעות של חברותא אנושית בסביבה ממוחשבת? עד כמה צריכה הפעילות להיות פעילות סינכרונית וכמה ניתן לבצע את המטלות בזמנך החופשי? עד כמה היכולת לדבר בקול לא דרך כתיבה היא קריטית? מה בעצם מגדיר את טיב היחסים של החברותא האנושית? עד כמה הצורך להתווכח ולהעשיר אחד את השני בתוך המעגל הוא צורך מהותי? מה חלקה של היצירה והשיתוף של הדברים הוא מהותי וחשוב? עד כמה המסך יכול באמת לברוא מציאות אנושית?

כמו בכל מסע חקר ותגלית חלק מהתשובות מתאימות לרעיונות ולחלומות שלי וחלקם – איך לומר...קצת פחות אבל הדבר המרכזי והחשוב ביותר שהבנתי – שכדי ליצור באמת חברותא אנושית, חברותא התומכת חברתית בלומדים ומסייעת להם להתגבר ברגעים הקשים מחד ומגרה ומאתגרת את הלומדים להגיע לשיאים והישגים חדשים מאידך. כמו שקורה כמעט בכל מסע הסתבר שאין תושבה אחץ וכדי ליצור חברותא במציאות מעושרת יש צורך במגוון דרכי התקשרות ובמגוון חוויות שונות ולשלב אין סוף טכנולוגיות ופתרונות בדיוק כפי שהחיים מזמנים לנו.

המדרגה הבאה היתה להבין להכיל ולהרחיב את תפיסת ה 3D3C, בסיועו הנדיב של פרופ' ישע סיוון[1]. עולם תלת ממדי המשלב קשרים חברתיים, יכולת יצירה ומנגנוני מסחר הוא הבסיס לצעד הבא. ההבנה שהתפישה של העולמות הוירטואליים אינה יכולה להיות רק החיים בתוך מסך והתפישה הזו היא עמוקה הרבה יותר ורחבה הרבה יותר. משמעות החינוך ב 3D3C הוא לדבר עם כל דבר שיש לו ייצוג מוחשי, אמיתי ומשלים לעולם האמיתי, ומעורבת בו פעילות חברותית, יצירה ויסודות של שיתוף ומסחר בריאים ומכאן ההתפרשות אל סביבת עולם וירטואלית המשלבת מציאות מדומה ורבודה, יצירות במדפסות תלת מימד, עבודה עם בקרים חיצוניים דוגמת ארדואינו, חיבור לגלי המוח, רגשי תנועה ועוד ועוד ועוד היתה קצרה.

המסע ברחבי מערכות החינוך הוא רק ברשיתו והבריאה של "חברותא אנושית במציאות מעושרת" עוד קורם עור וגידים וממציא את עצמו מחדש בכל חודש בכל מפגש. לעיתים המסע נוטה לכיוון עולם המייקינג ולעיתים מדלג בקלילות לעולם הפרסונליזציה ולמידה מבוססת נתונים. לעיתים אנו מתמקדים באוריינות טכנולוגית ולעיתים ממריאים אל מרחבי העולם המולטי דספלינרי.

לא הייתי מחליף אותו בשום מסע אחר והיום בחלוף 32 שנה כי כמו המסע ההוא לפני אלפי שנה יש בו גם שינוי גם פריצה וגם חיבור חזק אל האדמה ואל מה שהיה...