יום חמישי, עשר בבוקר, רחוב
התע"ש בגבעתיים, אנחנו בימים האלו
שבין ראש השנה ליום הכיפורים, לכאורה ימי עבודה רגילים אבל גם ארוחות ראש השנה עוד מתעקלות וכבר מגיע
סוף השבוע, יום כיפור וחג סכות, אווירה של חול וחג באוויר, קצת ממהרים להספיק משהו
בין החגים וקצת מתמכרים לתקופה השלווה הזו יותר בחיים.. ואני פוסע לי ברחוב
התע"ש בגבעתיים בואכה בית ספר ברנר לקראת פגישת עבודה ויצירת עוד שלב במהפכה.
ופתאום ללא אזהרה וללא הכנה מוקדמת - כל
ריחות, תמונות וצלילי הילדות צפים אל נגד עיני כאילו העולם עמד מלאכת ואני שוב
הילד הקטן עם הילקוט השחור על הגב, עליו מודבקות אותיות זהב עם ראשי התיבות של שמי, ותיק האוכל הצבעוני שסבתא
תפרה לי הולך עכשיו לכיתה א1 בבית ספר ברנר. בדרך חולף מול הבית של אלון ובפינה
הבית של אילן... אני מביט שמאלה אל גן פנינה אבל אני כבר תלמיד בית הספר וופונה
לשער הברזל הגדול ודבלה עומד בפתח ומביט במבט בוחן ומפחיד על התלמידים הנכנסים...
הימים האלו ימים של לפני יום כיפור עבורי ועבור בני דורית תמיד יהיו מעורבים גם בימים ההם של לפני 45 שנים, ומיד צפות מול עיני
התמונות ההן, יום כיפור של 73. לקראת יום הכיפורים ההוא קיבלתי זוג אופניים לבנים, פעם
ראשונה אופניים אמיתיים לא של קטנים וולא גלגלי עזר. ובערב יום הכיפורים הלכתי לבית כנסת הגדול
בנחלת יצחק יחד עם סבא, ועם אבא ובחוץ החלקנו על קרמיקות חלקות על הכביש המתרוקן וביום הכיפורים בשעות הבוקר בעודי רוכב על האופניים החדשים
ליד הבית וליד בית הספר פתאום עשרות מכוניות נוסעות והכביש מתמלא ואיך הם מעיזים לנסוע ביום הכיפורים של האופניים החדשים שלי...
ואני נכנס הביתה כולי נסער ואחרי זמן קצר מגיע
הדוד ומספר שמגייסים מילואים ובשתיים האזעקה ואבא וכל המשפחה צמודים לשידורי
החדשות - פרצה המלחמה - ומהר מאוד אבא עולה על מדים והולך למלחמה שממנה ישוב רק אחרי חודשים ארוכים
...
ובמוצאי יום כיפור שוב הולכים לבית הכנסת עם
סבא וכל כמה דקות מגיע מישהו ושולף מישהו כי גם אליו הגיע צו המילואים. ובערב
יושבים בחושך בבית של סבא וסבתא ואחר כך עוברים לישון יחד עם בני הדודים כי להם
יש מקלט .
כל ערב אני צמוד לטלוויזה ולמשדר החדשות ועוקב אחרי הסרטונים בשחור ולבן ושותה בצמא את הדיווחים
וערב סוכות וחושבים מה עושים עם הסוכה המשפחתית ואני מרים עיניים לאמא ואומר שאנחנו נבנה סוכה כי על סוכות אצלנו במשפחה לא מוותרים - ואני וסומר בונים סוכה ואפילו קצת מקשטים וכל המשפחה מגיע ויושבים בסוכה בלי
להדליק את המנורה הגדולה..
ואני נכנס לבית הספר, חדר האוכל והמטבח הישן
שכל כך רצינו שגם אותנו יצרפו לאלו שיכולים להשאר עד מאוחר ולאכול ציפס ושניצל בבית הספר,
הפך למרכז חדשנות חינוכית. ויוסי שוורץ, האחד והמיוחד, עושה שם קסמים עם טכנולוגיה ווידאו תלמידים ומורים עם עיניים נוצצות והנה אנחנו חולמים על עשיה חדשה המשלבת פעילות ב EurekaWorld עם האולפן הירוק. ואנחנו מותחים את מרחבי ה 3D3C עוד צעד לשילוב אמיתי של ווידאו ותלת ממד, של קבוצות של כתבים תסתובבנה במרחבי העולם והזמן ותביא את חדשות העולם המעושר אל האולפן ומתוך האולפן יצא שידור משולב אל מרחבי הגריד והסביבה
ומבעד לחלון עם הרשת העבה מופיע מגרש הכדור יד ולידו בית הכנסת הספרדי אליו יצאנו עם הכיתה ללמוד על ארון הקודש ועל התפילה...
אני מאמין בטשטוש הגבולות בין מסך המחשב לעולם המציאות אך לא הייתי מוכן גם לטשוטש גבולות הזמן בין אז לעכשין בין הילד למבוגר....
גמר חתימה טובה....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה