בימים
אלו ימים של קיץ חם, רוב מכרי מצקצקים בלשונם על המורים הזוכים לחופשה אין סופית
בעוד ששאר פרולטריון ההי טק נאנק תחת מגבלת 30 ימי החופשה בשנה. בפועל עולם החינוך גועש ושוקק צובר כוחות
ומתארגן לקרת שנת הלימודים הבאה.
בימים
אלו אני בעיצומן של השתלמויות הקיץ למורים, השנה נרשמו להשתלמויות אלו מעל 70 מורים,
70 מורים אשר, ראשית כל ומעל לכל, וויתרו על ימי חופשה מתוך רצון להעשיר את עצמם
וללמוד תפיסות וכלים חדשים לעולם החינוך ולהיות מוכנים טוב יותר לפתיחת שנת
הלימודים תש"פ. מורים אלו עושים את צעדיהם הראשונים בלמידה בעולמות
וירטואליים ובמרחבי החינוך ב 3D3C
ומצטרפים אל 270 המורים שכבר עברו הכשרה זו. בשנים האחרונות זכיתי להיפגש
עם מאות מורים בפורמים שונים של השתלמויות ולמידה בכיתה, של הרצאות וימי עיון, של
הדרכות והאקתונים ולכולם הייתה הנכונות ללמוד ולהשתפר כדי לתת מענה לדור שיסיים את
לימודיו ב2030. בורכתי בהזדמנות לאתגר את המורים וברוב המקרים לחשוף אותם לעולמות
חדשים שכלל לא היו מוכרים להם בטרם המפגש עם מרחבי הלמידה התלת ממדים. הנכונות
ללמידה טבועה במורים...פחות הנכונות לרכוש מיומנויות חדשות ולהבין שהגבינה כבר זזה
בקצב של 100 מגה ביט לשנייה....
אז.
למה אנחנו שואפים להכשיר את תלמידי 2030? על מה אילו מיומנויות אנחנו מדברים
לומד
עצמאי
עבודת
צוות
התמודדות
עם תסכולים וחוסר הצלחה
חשיבה
מולטידספלינרית
אוריינות
טכנולוגית
למידה
מבוססת פרוייקטים ותוצאות
הערכה
לתהליך ולאו דווקא הערכה מספרית לתוצאה
משכי למידה גמישים
למידה
מותאמת אישית בקצב ובמיומנויות
תפיסות
גלוקליות של שילוב מקומי עם גלובלי
חשיבה
מסדר גבוהה
למידה
מסתעפת
אוריינות
חזותית
יכולת
מחזור של מידע דיגיטאלי
חשיבה
תהליכית
עבודה
בחוסר וודאות במציאות משתנה
לחשיבה
יזמית
לעבודה
יצרנית
אבל...
בבואנו להכשיר את עצמנו כמורים וחונכים של כיתה ליעדים אלו - אנו מסתכלים בחרדה
ובחוסר שייכות לרעיונות המרכזיים ולמיומנויות הנדרשות שבבסיס העניין. אנחנו, כמורים, מתקשים לסיים
הכשרה או מטלה ללא ציון מדויק שאותו מכתיב המרצה ובבקשה בבקשה שהציון לא יפגע
בממוצע ציוני ההשתלמויות שלי הכל כך חשוב (בעיקר לעצמי). הרעיון לסיים השתלמות
מורים בהערכה חלופית מילולית ללא ציון מספרי נראה כמפתיע אפילו את משרד החינוך שלא
לומר את המשתלמים עצמם. התפיסה שקבוצת מורים עברה תהליך משמעותי ולראשונה בחייה
נחשפה לעוצמת המשחקים בתלת ממד ואף יצרה פעילות משחקית תלת ממדית הקשורה לחומרי
הלימוד ולעבודת צוות ותסיים את התהליך במשוב ענייניי והצגת תוצרים ולא בציון 92.5
נראה בלתי נתפס למורים שלא לומר בלתי ישים בעיני משרד החינוך
כמורים,
אנו ממעטים להתנסות ולפעול בתפיסות למידה "חדשניות" (תשאלו כל תלמיד
ישיבה או בוגר תנועת נוער לגבי חדשנותן...)
אלו בחיי היום יום. בעוד שאנו יודעים לדבר על הקניית מיומנויות ולא ידע
עבור התלמידים אנו, כמורים, מתקשים לחשוב על למידה שאינה כוללת מדריך המסביר את
החומר ומבנה אותו עבורי ומכאן הריחוק וחוסר היכולת להטמיע בשטח מיומנויות קריטיות
אלו.
מה
קורה לצוות מורים שיוצא להרפתקה של פיתוח משחק מבלי שיש לו את כל הידע לביצוע
המשימה? את כל מקורות המידע בוודאי שיש אבל לא את כל הידע המעשי והמיומנויות
הנדרשות.
כאשר
מעמידים מורה, ברוב המקרים, מול משימה בלתי יודעה - בניית משחק תלת ממדי (סתם
דוגמא שחלפה לי בראש)- שלב הבלבול הראשוני וחוסר הידיעה מאיפה מתחילים מלחיץ וגורם
לקפיאה ותדהמה - במקום להבין שזה חלק מתחילת תהליך ומותר להתבלבל ולטעות ומותר
ורצוי לגשש את הדרך ותכף נמצא את הנתיב ונבנה את תכנית הלימוד הנדרשת להשגת המטרה.
הרעיון של התמודדות עם חומר חדש או כלי חדש דרך שימוש בסרטונים ומדריכי פעולה, דרך
למידה קבוצתית ועבודת צוות, דרך שליחת שאלות למאגרים ודרך ניסוי ותהייה תוך הבנה
שחוסר הצלחה בניסיון הראשן וכישלון הם חלק מתהליך הצמיחה אשר בסופו יש הצלחה קסומה
– מרגיש למורה הממוצע כזר ולא כחלק מהווית ההוראה.
עד
שהמורים לא יהפכו את מיומנויות הלומד העצמאי ולמידה דרך פרוייקטים לדרך עבודה שלהם
ודרך חיים אישית ללמידה, לא לסמינר שמדברים על מיומנויות ומראים מחקרים דיאגרמות
ורעיונות ולא להתנסות חד פעמית בסדנה מקומית של שעתיים פלוס הפסקה אלא למהות ולדרך
התנהלות של רכישת כלים ומיומנות בתוך מוסדות החינוך, עד שמשרד החינוך לא יאפשר למורים
לפעול בדרך זו יקבל שלמורים שונים ייקח זמן שונה ללמוד מיומנויות , יעריך מורים
דרך משוב אפקטיבי ולא ציון ויחייב אותם ליצור פרוייקטים אמתיים של התמודדות ופריצת
גבולות לא תוטמענה תפיסות אלו במערכת החינוך אבל עצוב מכך... דור 2030 לא יבין את
השמחה שבלמידה וחוויה וימשיך לשבת בכיתה בטור השני לפני הסוף
בי
אורי, ככל שאני קורא יותר ויותר פוסטים בבלוג שלך אני מבין כמה שפתנו דומה. שני אספקטים שיש לטפל בהם באופן דחוף שאינו משאיר ספק: יכולת הביטוי של בני הנוער בישראל ההולכת ומתדרדרת, והשני לאפשר יותר סוברניות בחינוך. כל אלו אינם כרגע בסדר העדיפות של מדינתנו וחברתנו הדועכת. מי ייתן?!
השבמחקאכן, אילן, גם אני חש שיש הרבה מהמשותף בגישתנו לחינוך. עוד צעד ועוד צעד ונביא לשינוי המיוחל.
השבמחק