תפילת השלווה והכח הישראלי

אלי,תן בי את השלווה - לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותםאת האומץ - לשנות את אשר ביכולתי
ואת התבונה - להבדיל ביניהם

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם

הפכנו לחברה המכורה לכח, מדברת על קדושת החיים אך מכורה לסם הפתרון הבטחוני ובהיותנו חברה המתמכרת לפתרון הכח עלינו לשנן מדי יום את תפילת השלווה על מנת שנזכור מתי חובה וצריך להפעיל כח ומתי יש לפעול בדרכים אחרות. כבכל התמכרות יש לנו צידוקים רבים לשימוש בכח אנחנו נלחמים על קיומו מאז ומעולם. כל ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל מורכבת ממאבקים מול העמים שהקיפו אותנו זו טיבעה של תרבות הרוצה להיות שונה מהסובב אותה ולהוביל שינוי חשיבתי ותפיסתי, כמובן שקיים הטיעון הבסיסי שהם התחילו והם מבינים רק כח וגם כמובן, תנו לצה"ל לנצח. ההתמכרות לשימוש בכח ותוספת של סגרים, חרמות גרושים וענישה של כל המשפחה, כבכל התמכרות נדרשת בכל פעם מנה גדולה יותר ומרוכזת יותר של הפעלת כח ובכל רגע גם עוברת המחשבה שאם הם היו מתנהגים אחרת אז כמובן שהינו נחמדים, סובלניים ומקבלים אותם ומשתפים את גורלנו בגורלם

ערביי השטחים וחלקים גדולים מערביי ישראל וכמובן חלקים גדולים מהעולם הערבי אינם חובבים אותנו והיו שמחים לראות אותנו נעלמים מהאזור וכן יש גם את העניין הזה שהם לא בני הלאום היהודי - אינן באפשרותי לשנות זאת

את האומץ לשנות - את אשר ביכולתי

לאורך שנים אנו יודעים ומכירים את ההפליה וחוסר העשייה אל מול ערביי ישראל, את המצוקה בה חיים חיילי צד"ל לשעבר, את ההזנחה של משתפי פעולה את חוסר העשייה מול המגזר הבדואי את הפערים מול האוכלוסייה הדרוזית על אחת כמה וכמה את רמת החיים של הפלסטינאים בשטחים. ההפליה קיימת באיכות מערכת החינוך, במתן אפשרויות תעסוקתיות, בנכונות של כל החברה לשלב עובדים מהמגזר הערבי כשווים במעגל העבודה, בנכונות שלנו לשלב את המגזר הערבי בתוך מוקדי השלטון המקומי והארצי. מהלך אמיץ ואסטרטגי שכזה אשר יוכרז ויבוצע באותה נחישות של בניה בהתנחלויות מבודדות יביא את השינוי בדור הבא של החיים בישראל - את תפיסות הדור הבא ואת היחסים בין אזרחי ישראל היהודים והערבים יש ביכולתי לשנות

ואת התבונה להבדיל ביניהם

גל הטרור הנוכחי נמשך כבר חודשיים (ובאזורים מסוימים כבר מצוי מספר חודשים) מראה, אמנם, שהצלחנו לשבור את ההנהגה הצבאית של הפלסטנאים וכי אין גוף מרכזי המנהל בשלב זה את הטרור שלהם - כל הכבוד לנו - אבל גם שהשינאה בשטח והנכונות של בודדים לצאת ולדקור ולהתאבד רק גברה ונעשית בגיבוי עממי חזק. בכל התקופה הזו ובכל השנים האלו לא ערכנו פעילות אסטרטגית אמיתית לחיזוק המהלכים הביטחוניים בפעילויות חינוכיות, חוקתיות וכלכליות. לא השכלנו ליצור, בצורה אסטרטגית ומובנת, שותפות אסטרטגית ושותפות אינטרסים ביחד עם הערבים החיים בתוך הקו הירוק ובטח שלא עם הפלסטינאים החיים בשטחים

כל מי שעוסק בחינוך ובשינוי תפיסות ועמדות יודע שפעילות להטמעת עמדות ושינוי תפיסות לוקחת זמן ארוך לעיתים שנות דור אך כל מי שעוסק בחינוך יודע שאם הפעולות לא יתרחשו בקצה התהליך יהיה כעס, חוסר יכולת להידבר ולהגיע לפשרה, פגיעה בדימוי העצמי המובילה להתנהגות אלימה....

כמו בכל תגובה של מכורים - אנא לא לקפוץ... אני יודע שהם התחילו, אני יודע שמצבם טוב יותר מאשר תושבי קהיר או דמשק  אבל הם חיים בארץ ישראלי וחלקם אזרחי מדינת ישראל. נקודת ההשוואה שלהם, וכך צריך להיות, היא תל אביב, שפיים ונתניה ולא קהיר, חומוס או ביירות. מתוך 74 הרשויות העניות בישראל 61 הן ערביות, רמת החיים בשטחים נמוכה בעשרות אחוזים מרמת החיים בקרב ערביי ישראל ואנחנו רק מגלגלים עיניים ואומרים שרק יצהירו על נאמנות לעם היהודי ועל שמירת השבת ואז, כמובן ניתן להם הכל (תשאלו את הבדויים ששרתו בצבא ואיבדו מבניהם - איך נראה הכל במגזר היהודי ואיך נראה הכל במגזר שלהם).

יש מה לעשות ויש דרך להפסיק את ההתמכרות גם בעת הזאת גם אם היא תלווה בקריז קל של צרכני כח כפיתיים.