גאיה,
היום סיימת שרות צבאי של שנתיים ופשטת מדים. לאחר השבועות של החששות והפחדים בתחילת הדרך זכית לשירות משמעותי, מספק ומאתגר בו הראית לעולם ולמדת על עצמך את היכולות הכל כך נדירות שבך
במהלך השנתיים האלו צמחת, לקחת אחריות, צברת
מנהיגות וסמכות והוכחת כי גם בשקט ובצנעה אבל אם הכרת המשמעות והדרישה למקצועיות,
הנכונות ללמוד והצורך להצטיין - השמיים הם הגבול אספת חברות וחברים לחיים וחוויות
שיספיקו לערבים שלמים של סיפורים.. ועוד רגע את כבר בחו"ל יוצאת אל האתגר הבא לך
את נפרדת היום ממשמרות של שבוע שבוע, מהמתח
המלווה כל ניצוץ של ידיעה בצפון, מהצורך להתעדכן בזמן אמת מה קורה בגזרה שלך גם אם
את בחופשה ומההכרות האינטימית עם לוחות הזמנים של החטיבה ושל גדודי הח"יר
השונים. מהלחץ להספיק את הכביסות וגם לאפות ערמה של עוגיות שיהיה משהו לבנות...
הצפון הפך לחלק מביתך ואני יודע שתמיד תעברי
ליד יישובי הצפון ותחשבי "אתם גם קצת שלי גם אני שמרתי עליכם בשנתיים
האחרונות". כל פיתול בכביש וכל שער בגדר עליהם היית חתומה, כל קו דיווח ועמדת
תצפית יישארו אתך לעד כמו גם "כמובן" ההר, שתמיד מעלה בך חיוך קטן...
העברת תקופה מדהימה של שנתיים המסתיימת עתה ואת
מציצה אל העולם המלא הזדמנויות בתקווה.
ואני ? אני עומד בצד ומביט בגאווה ובאושר על מי
שאת ועל הדרך שעברת....
אוהב וגאה עד בלי די
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה