"אם תספרו למבוגרים: ראיתי בית נאה
בנוי לבנים אדמדמות, בחלונותיו פרחי גרניון ויונים שוכנות על גגו - לא יוכלו
המבוגרים לתאר לעצמם את הבית. הם לא יתפסו את הענין אלא אם כן תאמרו להם:
ראיתי בית שמחירו עשרת אלפים לירה, רק אז יקראו בהתפעלות: מה יפה בית זה!
" (אנטואן, הנסיך הקטן)
ברחבי הרשתות החברתיות רץ בימים האחרונים הסיפור של בן ה16 שזכה בשלושה
מיליון דולר באליפות העולם בfortnite (מתוך
סך הכל 100 מיליון דולר פרסים שחולקו במהלך האליפות). פתאום הנושא הפך לשיחה
לגיטימית, פתאום מראיינים בחדשות ומדברים קצת על סצנת משחקי המחשב..ואז זה שוב
נעלם ואנחנו, המבוגרים והמחנכים, מרבים לקטר על חוסר הפעילות של הילדים והישיב
הממושכת מול המסכים, וכמה המשחקים אלימים ואיך היה כשאנחנו היינו בגילם (רמז -
מאד דומה רק שקראו לזה אטרי או סגה או גיימבוי).סצנת ה e- sport קיימת
כבר שנים ובשנים האחרונות מחלקת פרסים עצומים בסך של עשרות מליארדי דולרים ונחשפת
למאות מיליוני צופים ומשתתפים הן בערוצי הספורט וכמובן בערוצי היוטיוב השונים, רק
עולם החינוך ועולם המבוגרים מתעלם מהסצנה .
למשחקי
מחשב, משחקים לא בהיה אין סופית בסידרת טלוויזיה ירודה , יש ייתרונות רבים. פיתוח
אינטלגנציה, פיתוח ראיה מרחבית, תשומת לב לפרטים, קבלת החלטות בסביבת חוסר
וודאות, חיבור בן תרבותי, למידת שפות זרות, התמדה והתמודדות עם כישלון, חשיבה
אסטרטגית, פיתוח כישורים חברתיים ועבודת צוות, פיתוח תחושת מסוגלות ותחושת שייכות
ועוד ועוד וזאת כמובן, לצד סכנות של התמכרות ופגיעה גופנית (תעלה קרפלית, כתפיים
עיניים ועוד) אבל אנחנו המחנכים לא נמצאים שם בשיח לא בייתרונות העצומים שלו ולא
בהדרכה כיצד להתמודד גם מול הסכנות (ולא אל תזכירו את שבוע המוגנות ברשת - שבוע
בו לא מוזכרים משחקי המחשב וערוצי התקשורת המתלויים עליהם אפילו לא ברמז).
בואו
נתחיל מהבסיס. אנחנו לא מדברים, לא לומדים ולא מלמדים את הילדים איך נכון לשבת
מול המחשב, אנחנו לא מזכירים שנכון להרים את העיניים מעת לעת כדי לאפשר להן לשנות
מיקוד, אנחנו לא מציינים שחשוב לקום ולזוז כל פרק זמן כדי לשמר זרימת דם בגוף
אנחנו לא מכינים אותם לדלקות בתעלה הקרפלית שעוד יגיעו בהמשך... הנושא לא נמצא
בשיח
אנחנו
לא שואלים אם הם ניצחו או היפסידו או מה הם השיגו כאשר נשמעות שאגות שמחה או
תסכול מהחדר הסמוך, אנחנו לא שואלים אילו משחקים הם אוהבים ומדוע ומה הדרוג שלהם
בליגה העולמית. וגם מאיזה משחק חדש הם
מתרגשים. הרעיון של מפגש כיתתי סביב משחקי המחשב בו התלמידים מלמדים אותנו על
אסטרטגיות ותפיסות ובעצם זוכים להזדמנות של דוגמא אישית של למידה רב גילאית,
למידה לאורך כל החיים. כאשר אנחנו כל כך לא נוכחים בגורם כל כך משמעותי בחיי
הילדים והנערים איזו יכולת אמיתית יש לנו לפתח איתם שיח? לתת נקודות למחשבה על מה
הוא משחק טוב או משחק גרוע ואולי גם לעודד אותם לשחק סוג משחקים מסויים כדי לפתח
ולחזק מיומנות מסויימת בחייהם.
כאשר
אנחנו רוצים מהם משהו והם אומרים שהם באמצע... אנחנו לא מבררים מה זאת אומרת ומתי
נגמר המשחק הקרוב. אנחנו לא מעלים על דעתנו שלהפסקת המשחק יש גם מחיר חברתי של
הנער שכרגע עזב קבוצת משחק ובעצם "פירק" את המשחק ואולי המחיר אפילו
משמעותי יותר מבחינתו כי הוא הפסיד כרגע מקום בדרוג או אפשרות לחזור למשחק ב24
שעות הקרובות?
בשיח
בכיתה אנחנו לא מאפשרים מקום לחוויות המשח ולאפשרו לברור של החרם על אחד הילדים
שפשוט לא משתפים אותו במשחקים.
משחקי
המחשב הם חלק משמעותי מאורח חייהם של צעירים כבר קרוב ל30 שנה. הערך שניתן להפיק
מהם במאה ה21 בתהליכי החיברות, הלמידה, ההכנה לחיים במאה ה21 הוא עצום... אבל עד
שנרתום עולם מרתק זה לעבודה בכיתה או בבית, הדרך עדיין עצומה ועד שאנחנו עצמנו
נתחיל לשחק כדי לשפר את מיומנויות ההוראה והחשיבה המרחק נראה כרגע מעבר לאגדה...
ואולי פרס קטן של שלושה מיליון דולר שזכה בו
נער בן 16 יעזור לעשות חלק מהעבודה דווקא במערכת החינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה