הכל שאלה של איזון....

במפגשים עם הורים, מחנכים וחברים, כאשר אני מספר בהתלהבות על תכניות הלימודים  המבוססות על עולמות וירטואליים (סביבות תלת ממד מרובות משתתפים). היצירתיות המגיע מהילדים, הנכונות שלהם להתמודד עם קשיים ותקלות, התכנון הנדרש כדי לבנות פרויקט, השעות שהם מוכנים להשקיע בביצוע המטלות והפרויקטים  והיתרונות הקוגניטיביים  של שילוב סביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים בתהליכי החינוך והלמידה של ילדים בני נוער ומבוגרים. כאשר אני מספר על הילדים שמסרבים לעזוב בסוף השיעור, ילדים אשר מתעקשים להמשיך לפתח גם בשעות אחר הצהריים והערב, הטלפונים שאני מקבל כדי לעזור בפתרון עוד בעיה בה הם נתקלו בדרך כלל אני נתקל באותו סט של תגובות - אז מה? אתה רוצה שיבלו עוד זמן מול המסכים? גם ככה הילד מגיע הביתה וכל היום הוא מול המחשב! מה עם החיים שמחוץ למחשב? למה לא להיפגש עם חברים? איפה הם ירכשו ידע כללי? הסביבה התלת ממדית לא ממכרת? הילדים לא הולכים לאיבוד בתוכה? האם הילד ידע להבדיל בין מציאות לדמיון?.. כאשר אנחנו היינו ילדים ....

כמובן שהתשובה לכל השאלות הללו אינה פשוטה ומידית ודורשת מעט סובלנות והקשבה. סביבת המשחקים התלת ממדית מרובת המשתתפים הנה סביבה המגרה את פעילות המח ומאיצה את מרכזי המח העוסקים בחשיבה מופשטת, חשיבה אנליטית,ניתוח חזותי ועדו. סביבת העולמות הווירטואליים פותחת בפני הילד עולם שלם של יצירתיות, התמודדות עם בעיות, בניית חלומות ופנטזיות והגשמתם לצד תכנון מדוקדק תכנות בניית מסרים דיגיטליים וחיי חברה עשירים וענפים.  האם עולמות וירטואליים הם הפתרון האולטימטיבי לגל הטרור הפוקד אותנו, לתרבות השיח ולאיכות התרבות בישראל.? כמובן שלא וכמו לכל כיוון או פעילות אחרת במאה ה21 גם תפיסת העולמות וירטואליים ומשחקי תלת הממד מרובי המשתתפים מחייבת איזון. שימוש בסביבות תלת ממד זוהי מיומנות חשובה והכרחית אך בוודאי שלא יחידה ובלעדית.

כמו בכל תחום בחיים, ובעיקר בעידן הנוכחי, תפקידנו כהורים ומחנכים לאפשר לילד, לחנוך את הילד ולתווך לו את העולם לחשוף אותו למגוון האפשרויות ולהעניק לא את החוסן והידע להשתמש בהן בתבונה ובמינונים הנכונים. מאז ימי ניוטון לא בוצעה פריצת דרך מדעית סתם מלשכב מתחת לכיפת השמיים אחרי טיול תרמילים ארוך בחיק הטבע אך באותה נשימה לא נבנתה אהבת טבע ומולדת ללא הליכה בשבילי נחל עמוד או לאור הירח בנחל חוורים, ללא התבוננות בשפן הסלע או בטבילה במי מעיין צוננים. עדיין לא נמצאה הנוסחה המאפשרת למי שאין לו נגישות דיגיטלית לפרוץ טכנולוגיות ולפתח תוכנה אשר מנחיתה אדם על המאדים אך גם לא ניתן לפתח את הלוויין הבא מבלי לדעת להתמודד עם כשלים ובעיות שיתוף פעולה והחלפת דעות.

תפקידנו כהורים ומחנכים להתוות את דרך האיזון. כדי לעשות זאת עליינו להיות חלק מחווית המשחק של הילד כפי שאנחנו חלק מחווית הטיולים שלו וממיומנות משחקי הקופסה, הסיוע בפתרון המריבות עם החברים שלו ומודל החיקוי שלו בקריאת ספרים. אם נהיה שם, נדבר את השפה ונחווה את החוויה של משחקי תלת ממד מרובי משתתפים נדע כיצד לסייע לילדים ולבני הנוער ליצור את האיזונים הדרושים כדי לכבוש את המאדים לצד טיפוס אמתני בנחל צין.

גילוי נאות

אני יודע שהם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו לשחק בכל אותם קסמים ..... אז מה (הם גם רצים הרבה יותר מהר ממני)

אופס...... טעות

כל ארגון, חברה או מדינה צריכים מפת ערכים לפיה הם פועלים בכדי להתקדם ולהצליח לנווט בנפתולי החיים. מפת הערכים הינה המצפן המאפשר לקבל החלטות כאשר הסיטואציה אינה ברורה ואינה מוכרת למשתתפים.

מפת הערכים שלנו הייתה מורכבת תמיד מקדושת ערך חיי האדם (אדם לא יהודי נוצרי או מוסלמי) ומכיבוד זכויות האדם עם מפת ערכים זו אני צועד כל חיי ומחנך לאורה את ילדי ובני הנוער איתם אני בא במגע. מפת ערכים זו מאפשרת לי לשפוט סיטואציות לא מוכרות ולנווט בקבלת ההחלטות

כאשר קבוצה של מנהיגים בוחרת לשנות את מפת הערכים שעל פיה אנו חיים, בזלזול, בשחצנות ואדונות ומתוך היסטריה של הישרדות פוליטית וללא כל דיון ציבורי וערכי פתאום - אופס.... קורות טעויות בניווט החיים.

כאשר ראש הממשלה, עוקף את וועדת הבחירות ויוצא במסר "הערבים נוהרים לקלפיות - עוד ערך נפרם וטעות הניווט תגיע

כאשר המון זועם מנסה לבצע לינץ בעוברי אורח ערבים - רק כי הם ערבים  ברור כי הלכנו לאיבוד במפת הערכים.

כאשר מושמעת הקריאה שאסור שמחבל יצא חי מזירת פיגוע - קריאה שלא נשמעה לאורך כל ההיסטוריה הציונית -אז אני  ידוע שעוד סימן לכאוס המוחלט בצבץ באפלה והטעויות ממתינות מעבר לפינה...

כאשר מנכ"ל מד"א מותקף מכל עבר כאשר הוא פועל על פי שבועת הרופאים וסדר הפעולות ההכרחי בהגעה לאירוע - עוד חלק במפת הערכים נמחק והולך לאיבוד

כאשר קבוצה של אזרחים מבצעת לינץ באדם חסר ישע - גם אם חשבו שהוא מחבל - והעניין נגמר באופס טעות.... ברור כי מפת ניווט הערכים איבדה את מקומה.

כאשר נשמעות קריאות לענישה פרועה של משפחה שלמה של מפגע בגיר, משפחה של אזרחי המדינה שנולדו וגדלו כאן על פי חוק, קריאה המושמעת מפי (קריאה שלא נשמעה במקרה של שליסל, של היהודי מקריית אתא שתקף יהודי כי חשב שהוא ערבי, כאשר יהודים רצחו ושרפו נער ערבי, כאשר תופסים רוצחי ילדים ואנסי קטינים) אז אני יודע שהכאוס משתלט ואין מנהיגות ערכית שיודעת להתוות את הדרך ולפעול ליום שאחרי ומפת הערכים דוהה עוד קצת ומקשה על כולנו לנווט..

גילוי נאות - אני יודע כי קיימת הסתה ברחוב הפלסטיני ובחלקים של הרחוב הערבי בישראל, אך אינני נוהג להאשים את האחר ואינני מחפש כיצד לשנות אותו - פשוט כי אני מעדיף להשפיע על מה שביכולתי לשנות

בתוך מפת הערכים הנעלמת ובימים אלו של 20 שנה לרצח ראש ממשלה בכדי לשנות מציאות פוליטית כדאי גם להיזכר איך מנהיג עומד ומחזק את מפת הערכים לאחר הטבח המתועב של ברוך גודשטיין

קטעים מתוך נאומו של יצחק רבין בכנסת לאחר רצח הפלסטינים במערת המכפלה

 28 בפברואר 1994.

"חברי הכנסת,

איש התועבה מחברון המיט קלון על כולנו, גם כאשר אין זו אשמתנו. ייתכן שהאיש השפל שסחט את ההדק הרצחני לא היה מטורף במובן הקליני של המילה, אך המעשה הנורא הוא של חולה נפש, ובלבנו רק בוז עמוק למעשה הנבלה שלו.

הרוצח הזה צף מתוכה של מסגרת פוליטית קטנה ומצומצמת בעם. הוא גדל וצמח בתוך ביצה שמקורותיה נמצאים מעבר לים וגם כאן; הם זרים ליהדות, אינם שלנו. לו ולדומיו אנו אומרים היום: אתם לא חלק מקהל ישראל. אתם לא חלק מהמחנה הדמוקרטי הלאומי שכולנו שותפים לו בבית זה, ורבים רבים בעם מתעבים אתכם, אתם לא שותפים למעשה הציוני."

"גאוותנו על הדמוקרטיה שלנו, שמעטות כמותה בעולם.

לכל אזרח בישראל שמורה הזכות להביע דעתו בדרך דמוקרטית, להתנגד או לתמוך החלטות הממשלה.

יש כאלה שטוענים, כי יש בשיטה הדמוקרטית, מול שיטות ממשל אחרות בעולם, טמונה חולשה.

אני אומר לכם, כי גם הדמוקרטיה החלשה ביותר חייבת להגן על עצמה ועל ערכיה, וזאת נעשה.

אנחנו לא ניתן לאיש במדינת ישראל או שבשטחים שבשליטתה, יהיו אשר יהיו שמו ותפקידו, לקבוע ולשנות את מדיניות הממשלה, כל ממשלה, בסחיטה על הדק ובטיעונים משיחיים שיקרים, שום תנועה פוליטית, חילונית או דתית, שום קבוצת כוח, לא תעז להרים יד על הדמוקרטיה כאן, אנו כממשלה נעמוד כחומה בצורה וחסרת רחמים ונשרש בכל חוקי, גם אם יידרש בכוח, כל ניסיון כזה בעודו באיבו".

שדים בקבוקים והיום שאחרי

בסוף  יחזור  השקט...

זה  ייקח עוד ימים, שבועות ואולי אפילו חודשים... בסוף השקט, היחסי, יחזור לארץ המדממת הזו ואנשי המילואים וכוחות הביטחון ישובו למשימות השגרה ואפילו נחזור לטייל בירושלים ובעיר העתיקה. השקט כשיחזור יותיר כמובן את  הקרבנות ואת עשרות המשפחות הסובבות שנותרות בכאבן  אך לצד הכאב הבלתי נסבל של קרבנות הטרור יישאר גם השד הגזעני של החברה הישראלית.

שד אשר מתיר להורה לקרוא לגרוש ילדה  בת 3 מהגן רק מפני שהיא ערביה, שד אשר קורה לבצע לינץ בצעירה ערביה רק כי נחשדה, ללא בסיס, בכוונה לבצע פיגוע. שד של המון מוסת  אשר הולך ברחובות נתניה ומחפש ערבים לעשות בהם שפטים. שד אשר בשמו יוצא בחור יהודי ודוקר בחור יהודי אחר רק כי חשב שהוא ערבי. שד השולח נער בן 17 לדקור 4 ערבים בדימונה, שד הקורא להחרים סוחרים, נותני שירותים ובעלי עסקים רק כי הם ערבים. שד בחסות השלטון  אשר רומס את זכויות האדם של משפחות שלמות  בשם פשע שבוצע על ידי קרוב משפחה. 

שדים, ואת זה מכיר כל מי שקרא סיפורי ילדים, מתקשים לחזור למקום שממנו הם באו, לא טוב להם במחשכים ובבקבוקים סגורים, שד – אחרי שהצליח להשתחרר הוא גדל ומתנפח ובעיקר זוכר ובפעם הבאה  הוא מתחיל ממקום קיצוני יותר  גדול יותר מפחיד יותר...

הטרור מנצח אותנו לא כי אנחנו לא יודעים להתגונן ולא כי איננו מצליחים להבין כיצד נער בן 13 יוצא לרצוח נער בן 13 אחר...

הטרור מנצח אותנו כי כל השדים יצאו ממחבואם,  כי הקריאות הגזעניות בתוך החברה הישראלית הולכות ומתחזקות עם כל סבב של אלימות וקריאות אלו מופנות כלפי חוץ אך גם פנימה כלפי חלקים נרחבים בתוך החברה הישראלית .

הטרור מנצח אותנו כי קבוצה שלמה של הורים לא יכלה להוקיע הורה אחד שביקש להוציא ילדה בת 3 מהגן רק כי היא ערביה .....

העצמה והרוח, המוסר והעימות

אנחנו בעיצומם של ימים קשים, האירועים רודפים אחד את השני והטרור מכה מספר פעמים ביום. ראשית לאמירה הברורה - בסוף אנחנו ננצח בנחישות ובסבלנות ואיתנות הרוח וביתרון האיכותי ובעיקר בחוסר הבררה ואי יכולתנו להפסיד... אבל בימים טרופים אלו חייבים להאמר גם המילים של היום שאחרי.

אנחנו במדרון מוסרי חלק ואנו גולשים בו מתוך ההתלהמות, חיפוש אחר פתרונות מהירים והצורך בסיפוק מידי ובנקמה על הכאב הבלתי נסבל

ראשי החברה, מובילי החברה בעיני עצמם  ואנשים מהרחוב מתעקשים למצוא מונחים יותר ויותר מתלהמים המתארים את יחסם לערבים ואת הכלים והשיטות הנדרשות כדי להכניע, למגר ולכופף את הערבים באשר הם.

מוסריותה של חברה לא נמדדת בימי השקט (אם יש כאלה) ובעתות השפע (שאולי יגיעו) אלא בימים קשים בהן נבחנת הערבות הדדית טוהר הנשק ואורח הרוח והנשימה במילים אחרות – החוסן הלאומי. חוסן זה הוא שנותן לכוחות הביטחון ולמקבלי ההחלטות את מסגרת הזמן והמאמץ לקבל את ההחלטות הנכונות ולתת להן להשפיע על השטח.

הסרטונים המופצים מדי יום מכל הצדדים (ימנים גאים, שמאלנים יפי נפש, פלשתינאים מתרברבים..) מראים, כמעט תמיד, בזמן מעצר של מתפרעים/ מבוקשים/ מחבלים כי לאחר התפיסה תהיה קבוצה של חיילים/ שוטרים/מסתערבים/עוברי אורח אשר תמשיך להפליא את מכותיה בעצור כסוג של עונש ופריקת תסכולים. 

הקריאה הקבועה שמחבל תוקף לא יצא חי מהזירה ובמשתמע, גם אם נכנע ואינו מהווה איום, אלא כאמצעי ענישה ומתוך הבנה כי אין ביכולתנו לעמוד במשא ומתן עיקש מול גורמי טרור כאלה ואחרים בעתיד - קריאה הנשמעת מפי חברי כנסת ושרים ומנהיגי ציבור שונים. הקריאה הגורפת לחרם כלכלי וחברתי על הערבים (והאם אנו יודעים להגדיר מיהו ערבי? גם בשאלת מיהו יהודי לא ממש הצלחנו עד היום), ידויי האבנים של ישראלים על רכבים ערביים ועוד ועוד...

התנהגויות אלו - על אף שלכוחות הביטחון יש את האמצעים, הידע והמשאבים להתמודד לאורך זמן עם האינתיפאדה - מצביעות כי אנו כחברה מאבדים את כוחנו ויכולתנו להתמודד ומתנערים, מהדרישה לטוהר הנשק, מהמחויבות לערבות הדדית ומהתחייבותנו להמשיך בשגרה ולתת את הזמן לכוחות הביטחון לנצח.

ערבות הדדית , טוהר הנשק ואורך הרוח החזיקו את החברה הזו כחברה שפויה תוך כדי 120 שנות מלחמה. אנו מאבדים את כלי הנשק החזק והטוב ביותר שלנו ואובדן זה מגיע בראש ובראשונה מצד נבחרי הציבור והמנהיגות הציבורית אשר אינה מסוגלת או רוצה לצאת בקריאה מוסרית ולהציב קודי התנהגות ברורים ומחייבים תוך כדי העימות.

אנחנו ננצח אך אנו כבר יוצאים מהסבב הזה חבוטים יותר, מפוררים יותר ומוסריים פחות, ככל שנתמקד רק בהפעלת כח ללא עשיה (זמן המחשבה חלף לפני עשורים רבים) לקרוב אוכלוסיית המיעוטים לתוך החברה הישראלית, יצירת הפרדה בינינו לבין הפלשתינים ילך נשק הרוח וייחלש מסבב לסבב.. והמרחק בין סבב לסבב ילך ויתקצר

ברית אחים 
נימר ווהבי ופרחי ירושלים 
מילים ולחן: חנן אביטל

בבוקר ההוא, בתפילת שחרית,
בא האויב להרוג, להכרית
מתחת טלית זעקו אל האל
שמע ישראל, הו שמע ישראל

אתה ששמעת קולות זועקים
רצת לשם, גמאת מרחקים ,
אמיץ ונחוש בקרב שנמשך
בגופך הגנת עליהם יא אח

ברית אחים ברית בין לוחמים
ברית דמים כרתנו שם בקרב
מי יתן תהיה לברית חיים
בני משה ובני יתרו יחדיו

הורים מקוננים, רעיות עומדות בדד,
על שומר ירושלים, השוטר מ ג'את
בגעגועים נושאים את דמותך עימם
ילדים שלא יכירוך לעולם.

לא תעמוד על דם רעך
תקווה ואומץ בלבבך
טוהר הנשק רוח האדם
לנצח אנו יחד כאן

* השיר מוקדש לזכרו של זידאן סייף ז"ל.

על לימון ולימונדה

כשהחיים נותנים לך לימון תלמד להכין לימונדה.....

או אולי עדיפה המחשבה

שהלימון הוא תמצית של טעם ריח וחוויה

ולא באמת צריך לברוח ולשנות

רק ללמוד להסתכל על הלימון בעיניים פקוחות.

עם קצת הטעם חמוץ

תן לתחושה להיכנס אל תרוץ.

אל תברח מהעצב

תחווה את הרגע.

להרגיש לחוות בכל הגוף

לפעמים זה כל מה שחשוב

כי לימון נותן המון טעם ובריאות

ובלי הלימון השגרה הופכת לקצת סיוט

הלימון מבליט את הטעמים

ככה אומרים אנשים מבשלים

כשהחיים נותנים לך לימון

תזכור שעוד רגע ינצנצו הרגעים היפים...

יום שישי של כמעט סוף החגים...

נשכחה כבר ההתרגשות של השנה החדשה החולצה הלבנה והארוחה הגדולה (אפילו את רוב השאריות כבר הספקנו לזלול), עבר ונשכח גם יום הכיפורים עם השקט השלווה והכוונות שבפנים לצד בקשות הסליחה והגינונים, האופניים אופסנו עד לשנה הבאה. המילים הגדולות והמיוחדות לחגים נארזו ונשמרו לחגים הבאים ואנו נשארים רק ה "מועדים לשמחה" ואחרי החגים  ומי מסיע את הילדים ומה עם הכביסה.

חגיגיות המשפחה היושבת בסוכה וכולה התרגשות ותחושת קרבה החליפה המחשבה "מתי מפרקים ואיך למחסן מכניסים" ואפילו הקמפינג המשפחתי (היה נפלא ומיוחד תודה) כבר עבר ונשכח וציוד הדרכים כבר כמעט נארז עד לבא האביב הבא

כעת מתארגנים לימים רגילים וחוזרים לדבר במשפטים פשוטים. שוב מדברים על טרור ואירן ועל רקטות לדרום והרוגים ופצועים וזוג הורים שנרצחים ומותירים ארבעה ילדים יתומים וקדיש מצמרר שבן 9 אומר. ושוב מדברים ועל יועצת ראש הממשלה שעשתה בעיקר לביתה ומה יהיה עם הרכבת הקלה ופקקי התנועה, ומחדל לאומי בחקלאות והחינוך .. עוד לא ברור אם יש לו ייעוד.

וזה הזמן להיזכר לעוד רגע בהבטחות ובסליחות שרק לפני שבועיים שלושה מילאו את האוויר לנשום עמוק ולהפנים שאם באמת התכוונו לשינוי  זה הזמן לחזור ולשנן את המטרות, זה הרגע בו חוזרים אל ההבטחות לתת להן עוד מחשבה ועוד מבט כדי שבאמת נצעד אל השינוי המיוחל.

כדי שאחרי החופשגודלחגים באמת יפתח בדרך אחרת....

שנזכור שהבטחנו להיות קשובים לסובבים

שבאמת הבטחנו לא לישכח את האהובים

שנצליח קצת יותר לשנות את ההרגלים הבעייתיים

ונתאמץ קצת יותר לסלול שבילי חיים חדשים

אחרי החופשגדולחגים  מוצלח ... יאללה ארוחת שישי, ערב חג ויוצאים לדיאטה, עבודה אפקטיבית וחיים פוריים